וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

קומיקס.קום

רותם ברוכין

17.12.2007 / 10:58

Fishtuna הוא אתר של יוצר ישראלי, ניר מטרסו, שניחן במוח מעוות, חוש הומור בריא ויכולת ציור מופלאה

שמו של ניר מטרסו מוכר בעיקר בזכות הארט-וידאו ואנימציות הפלאש שלו – הקליפים לאביב גפן, השיר האינטרקטיבי הראשון, "טונה פיש", שמאפשר לכל אחד לשחק ולבנות לעצמו שיר משלו, וכמובן פתיח האנימציה ההזוי והמיוחד לסדרה ההזויה והמיוחדת לא פחות "טייק אווי", ששודרה בימיה הראשונים בערוץ שלוש בשעות הקטנות של הלילה וכיום זוכה לעדנה בשידורי הלווין.

באתר האישי של מטרסו, פישטונה (שנקרא על שמו של אותו שיר אינטרקטיבי), אפשר למצוא את כל אלו, וגם מוזיקה שהיה שותף לכתיבתה, ועוד מגוון דברים מעניינים. המעניין מכולם הוא הקומיקס שלו.

דבר אל החזיר הקדוש

דבר אל הרוח הוא האקצנטרי שבקומיקסים שבאתר (אולי מכיוון שהוא הקומיקס היחיד שלא הופיע מעל במה מסחרית או סמי-מסחרית בעבר). הקומיקס מתאר את חייו המחורבנים של בחור מוזר. העלילה הבסיסית הזו אמנם יכולה לשמש כבסיס לא רק לאלפי קומיקס על פני הרשת ומחוץ לה, אלא גם לסיפורים, ציורים, סדרות טלויזיה וכמעט כל מדיום שאי פעם ביטא את זעקת המוזרים. דבר אל הרוח שונה – יש בו נרטיב, סיפור שמתמשך ומשתנה משבוע לשבוע. הוא עוסק בבחור מוזר ונטול שם, בשותפו התל אביבי המצוי וההמוני (בעיניו), צביקה, ובידידו של צביקה, שימון חובב הטכנולוגיה הגיקי. זהו קומיקס המצוייר בצורה מוזרה, עם עלילות מוזרות (שעוסקות, למשל, בחזיר קדוש), מסרים מוזרים (אם בכלל) ובחור, כאמור, מאוד מוזר, שמדבר עם חיות הפרווה שלו ועם השמש, והם עונים לו. בקיצור, כל דבר ב"דבר אל הרוח" צורח "לא מיינסטרים", והקומיקס עצמו לא ידבר, כנראה, אל הרבה אנשים – לטעמם של רבים הוא גרוטסקי ומבחיל מדי. אבל שלא כמו קומיקס הזוי ממוצע בבמה חדשה, שמנסה להיות לא מובן רק כדי שיגידו כמה הוא פילוסופי, פוסט-מודרניסטי ו... נו, לא מובן, "דבר אל הרוח" נותן תמונת עולם ותחושה מאוד ברורה מאחוריה. יש שם סיפור, ובכל עדכון מתווספת אליו עוד פיסה קטנה של נרטיב, אבל צריך לשבת בסבלנות ולקרוא אותו. תבינו על מה הוא בסוף? כנראה שלא. אבל אולי תיהנו בדרך.

הפתרון המושלם לבעיות חומרה

קונטרול + אלט + נבוט, לעומת "דבר אל הרוח", הוא הקומיקס הקומוניקטיבי והמובן יותר באתר. כמובן, הוא נכתב לקהל הרחב – או לפחות, לקהל האינטליגנטי הרחב, כיוון שהוא מתפרסם מעל דפי המגזין PcPlus. הוא מוגדר כקומיקס "על כל מה שבין מחשבים לתרבות ניאנדרטאלית פוסט אקופליפטית,", ומככבים בו אנשי אבן, דינוזאורים, טכנאי מחשבים ויצורים שהם שילוב של כל השלושה. החברה השלטת היא מייקרוסטון, שכולם מקללים בלי הפסקה על כל הבאגים בתוכנה שלה. טכנאי וודו מתמודדים עם בעיות ותקלות במחשב. הפס הרחב מתגלה כיקר יותר משהוא שווה כשזה נוגע להעברת דיסקים ענקיים מאבן. ויש גם מכורים אמיתיים, שאפילו מחשב ששובק חיים ומכריח לצאת אל הטבע המשעמם, הם הוזים שהפטרנואודונים המשעממים בשמיים הם בעצם חיות במשחקי המחשב. קונטרול + אלט + נבוט יוצר עולם מלא דמיון, קטן ומקסים, שמנסה להתמודד כמו כולנו עם החיה הזו שנקראת מחשב, שהאבולוציה, שכנראה חכמה יותר מאיתנו, דילגה עליה בקשת. ובינינו, כשהמסמך שעליו עבדתם חמש שעות או השיא שקבעתם במשחק נמחק לנצח, מי לא חלם להוריד נבוט על המחשב?

הצעה שאסור לפספס

התקדמו לדור הבא של ברי המים של תמי4: קטנים יותר, חכמים יותר

לכתבה המלאה

עוד כמה קצרים

"משחק הדמים 5" והקומיקסים של אקסטרא לארג' הם כמה סטריפים קצרים לקריאה מהירה. משחק הדמים 5 הוא קומיקס-פארודיה על משחקי מחשב, שנכתב עבור המגזין Pc Gamer. הוא עוסק בעיקר ב"רעים" של משחקי המחשב: הטנקים בשורה הראשונה שהגיבור יחסל עוד לפני ארוחת צהריים, והיצורים הורדרדים של פאקמן שנעים סביב השעון כל החיים. קומיקס במשקל נוצה, קליל וכיפי, על משחקי המחשב שכולנו למדנו לאהוב או לשנוא והחיים שמאחוריהם. הקומיקסים של אקסטרא לארג' הותאמו לנושאי המגזין החודשיים – יפן, חלל, שנות השבעים ועוד. אף על פי שאין ביניהם קשר נושאי, הם עומדים יפה בפני עצמם כמו כל קומיקס באתר.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully