צריך תחרות, אבל לא המונית

האם יש מקום למתחרים נוספים בשוק התקשורת? מתחרים חדשים, על פי כללי הרגולציה הנהוגים בענף כיום, משמעותם הקמת תשתיות תקשורת חדשות נוספות, פריסת מאות אנטנות חדשות והשקעות גבוהות לבעלי ההון שעינם נשאה חן בענף התקשורת. על כן, הפתרון שרבים שואפים אליו הוא הכנסת מתחרים חדשים לשוק, שיורשו לפעול על גבי תשתיות התקשורת הקיימות של השחקנים הגדולים בענף. כך לדוגמה, תשתית המונופול בזק תיפתח לפעילותם של שחקני IPTV (טלוויזיה על גבי האינטרנט) חדשים, או תשתית חברות הסלולר תשמש כפלטפורמה טכנולוגית בעבור שחקנים חדשים, שיידעו אף הם להציע שירותי סלולר במחירים נמוכים יותר.

שוק התקשורת כבר כוסס ציפורניים לקראת ההמלצה הקרובה של ועדת הפרופ' ראובן גרונאו. ועדת גרונאו, הבוחנת בימים אלה את כללי התחרות בשוק, תמליץ על המדיניות לשנים הקרובות - האם להמשיך ולהאמין במבנה של תחרות, שמתבססת על הקמת תשתיות עצמאיות, או להתיר לשחקנים חדשים לפעול על גבי תשתית של מפעילי תקשורת אחרים, במודל שלפיו בעל התשתית מקבל דמי מעבר מהמפעיל החדש, בעוד זה האחרון מתחרה בו באמצעות הצעת מחיר מפתה יותר לצרכן, בשל מבנה העלויות הנוח יחסית שלו.

לשלי תשובה, אנליסט בכיר המסקר את שוק התקשורת יותר מעשור וחצי ומשמש כמנכ"ל משותף בחברת הייעוץ טריגר-פורסייט, התשובה ברורה. "במבנה של תחרות על גבי תשתיות של מפעיל אחר - ספק התשתית מתקין למעשה את החבל שעליו יתלו אותו. האנבאנדלינג (פתיחת תשתיות התקשורת בפני שחקנים אחרים) כתפישה עקרונית שאומרת בוא נייצר שכבה שהיא השכבה של הרשת, ונייצר מעליה שכבה של נותני שירותים, שמחייבת את בעל התשתיות לאפשר להם לפעול על גביו - היא בעייתית. אותו בעל תשתיות יכול גם הוא לספק שירות, וברור שברגע שמישהו מחזיק בשני מקטעים של שרשרת ערך, ומישהו אחר מחזיק רק במקטע אחד - נוצרות אין ספור בעיות משפטיות, טכנולוגיות ושירותיות.

"בישראל מדברים על אנבאנדלינג כבר חמש-שבע שנים, וכעת מתחילים לראות בארה"ב את אי ההצלחה שלה - כך שהולכים פה לגישה שאינה הגישה המוצלחת, בעוד ההתקדמות הטכנולוגית מפחיתה עוד יותר את חסמי הכניסה על גבי הקמת תשתיות עצמאיות".

תשובה מציג נתונים שלפיהם מספר קווי האנבאנדלינג בארה"ב, אחרי שהגיע לשיא ביוני 2005, נמצא במגמת ירידה מתמדת. "אני מאמין שבחמש השנים הקרובות תחרות משוכללת בתקשורת בישראל היא עדיין אינה בשלה מספיק. צריך להגיע ליציבות בתחרות דרך טכנולוגיה ותחרות בין מעטים. למשל גוגל, שהיא שיא הייחודיות במודל של לעשות כסף מתשתיות של מישהו אחר, הולכת להתמודד על מכרזי תדר, כשהשקעות התשתית שלה אדירות, והן גבוהות כיום מאלה של חברת טלקום (20% על המחזור)", אומר תשובה.

"הרבה פעמים הפופוליטיקה קובעת שמטרת הרגולטור היא מחיר, ושדרך מחיר הכל ייפתר. אני טוען שזו תפישה לא נכונה, ושגם הרגולטור כבר לא חושב כך, אך עדיין מצטייר ככזה. לדעתי, הרגולטור צריך לדאוג למחיר, אך לא פחות מכך לשירות, לחדשנות, למגוון ולאיכות. לא דינה של מדינה בעלת 360 מיליון תושבים כדינה של מדינה בעלת 6 מיליון איש בהיבטים של מה שניתן לעשות עם הטכנולוגיה. אם תאנוס את חברות התשתית בפתיחת התשתיות לא בהכרח ת קבל תוצאה טובה. מה קיבלנו בפוטנציאל האינוס עד כה - שאנחנו המדינה הכי מתקדמת בפס רחב במונחי כמות מכירת קווים, אך גם זו עם הפס הרחב הכי צר בעולם. כיום כשאתה מטייל בחו"ל זה כבר מתחיל להיות מביך".

"אני נוטה יותר לגישה של תחרות על גבי תשתיות עצמאיות מכיוון שככל שהטכנולוגיה מתקדמת, כך חסם הכניסה של התשתיות יורד, וכאשר ספק בונה תשתיות עצמאיות רק אז הוא מחויב באמת לשירות שלו, ומשקיע גם הרבה יותר בפרמטרים שהם לא מחיר, כמו שירות וחדשנות. המצב שבו ספקים פועלים על גבי תשתית של אחרים מוביל לחסמי כניסה נמוכים מאוד, פוטנציאל חיכוך אדיר עם בעל התשתית, שמוביל בהדרגה, כפי שרואים בארה"ב, לכך שכל המבנה הזה לא ממש מחזיק מים".

"שלוש החברות נמצאות בתחילת המחזור של חיי ההשקעה האחרונה שלהן ברשת, כך שאם בגדול משך חיי הרשת הוא כ-שש-עשר שנים עד שמחליפים אותה, הרי שהשקעה של חברות הסלולר כיום ב-WiMax היא אך ורק כדי למנוע ממישהו אחר להשיג את התדרים. אין היגיון שחברות הסלולר ישקיעו כיום ב-WiMax. למירס הטכנולוגיה הזו מתאימה, וזה מסוג המקרים שבהם אם הטכנולוגיה עושה לרגולטור את העבודה הוא לא צריך להתאמץ. בכל הקשור ל-MVNO (הכנסת מתחרים בסלולר על גבי התשתית הקיימת של מפעילי הסלולר) הרי שברגע שאתה רוכב על מישהו אחר, מפעיל התשתית יכול לעשות לך את המוות. כך שזה לא שאין היגיון בכניסה של הכבלים ל-MVNO, אבל אם אתה עושה זאת בכפייה אתה מכניס את כל המערכת לסחרור, שהתוצאה שלו יכולה להיות לא טובה לצרכנים. לכן פתרון ה-WiMax יכול להיות טוב יותר".

"אני עדיין מאמין במודל שייווצרו קבוצות תקשורת. לקבוצות יש יתרון לגודל שמתגלגל גם על הצרכן, החיסרון הוא בתחרות בין מעטים, למשל, שלוש-ארבע קבוצות. תחרות אפקטיווית של ארבעה שחקנים נותנת את מירב ההשפעה של התחרות. לטכנולוגיה קצב משלה וכל ניסיון לזרז את הטכנולוגיה נידון לכישלון. האנליסטים יותר אגרסיווים ממה שהצרכנים מסוגלים לקלוט, כך לדוגמה רק כיום מתחילים לראות הכנסות מתוכן סלולרי, כשהדיבורים על כיבוש השוק הזה היו כבר ב-2001 ו-2002. טוב יעשה הרגולטור שיתערב כיום כמה שפחות מכיוון שהטכנולוגיה מורידה את חסמי הכניסה".