קשרים ברשת

אם יש סטיגמה ברשת שמיטב המוחות שלנו חורקים שיניים כדי להפריך, היא שהאמריקאים "עושים את זה מהר וטוב יותר". הפורטלים הסלולריים שלהם קמים ראשונים, מדורי העסקים שלהם מעודכנים יותר, בלוגו של הגוגל שלהם יש תמונות יותר מצחיקות, והם עולים על כל ההברקות שלנו לפנינו ומשדרגים אותן. גם בתחומי הקהילות המקוונות, אחוז מדהים של ישראלים גולשים רק באלה הלועזיות. התחושה הכללית ברשת העברית לגבי רשתות חברתיות ישראליות היא חשדנות מעורבת בביטול. "מקושרים," כך אמרו לי, "היא חבר'ה לעניים". "חבר'ה?" שאלתי. "זה המייספייס לעניים", אמרו לי. "מייספייס?" שאלתי. "זה הפייסבוק לעניים." אמרו לי. בהתחשב בפירמידה הזו, הרהרתי, הגולשים במקושרים משולים לסוג האנשים שיופיעו בסוף השבוע אצל אילנה דיין תחת הכותרת "הזנחה פושעת של המדינה".

מקושרים, כך נתגלה, הוא בסך הכל אתר עממי ולא יומרני במיוחד. לא בדיוק רשת חברתית: יותר קהילה מפותחת, קצת מעודכנת יותר מבחינה טכנולוגית, ועדיין מפגרת בשנתיים-שלוש מאחורי כל השאר. מה מקבלים? דף אישי שנראה קצת כמו בכל פורטל אחר, ולי הזכיר במיוחד את "העולם שלי" בתפוז: תחביבים, תחומי עניין, דרכי יצירת קשר, תמונה וכדומה. שום דבר מיוחד. אפשר גם להוסיף אנשים לחברים, לחסום משתמשים ולשלוח הודעות. קיימת פונקציה של מציאת אנשים, יעילה כמעט כמו בפייסבוק, מלבד העובדה שאין אפשרות לראות את שם המשפחה המלא של האדם עד שהוספת אותו לחברים. יש בזה משהו חיובי, למען האמת. היעדר הפרטיות בפייסבוק, שנמצא במרכז השיח האינטרנטי בימים האלו, לא קיים כאן. אין אפליקציות פולשניות, ואפילו לא לחץ חברתי להיחשף. השמות המקוצרים מאפשרים בדיוק את מידת האנונימיות שבין המסנג'ר לפייסבוק. ואנשי מקושרים באמת נהנים מהחופש היחסי של האנונימיות – חברות בפורום "מסיבות סקס", למשל, או בקהילות מוזיקה ביזאריות.

במקום בו הפרופילים והמסרים מצליחים, הפורומים של מקושרים נכשלים ובגדול. המערכת לא נוחה, ובנוייה כמו פורום של כיתה יב' במקיף אשדוד. כצפוי, הם הרבה פחות פעילים מהסקרים או הכתבות באתר, ועדיין, בגלל הפופולריות והידידותיות הכללית של האתר, בקהילת "די לקטל בדרכים" למשל יש 628 חברים: יותר אכפתיות, סביר להניח, מהרבה קהילות ברשת. בוודאי שמדובר בהפגנת אכפתיות גדולה יותר מאשר להצטרף לקבוצה בפייסבוק.

עוד פונקציות פופולריות של האתר הם הסקרים, שנכתבים על ידי כל גולש באתר ומקיפים כמעט כל נושא בעולם, מ"אם אני לא מעשנת, זה אומר שלהם מותר לצאת ליותר הפסקות מלי?" דרך "מי מודל החיקוי שלכם?" ועד ל"אם היו מעמידים את כל האקסים שלכם בשורה ומכסים לכם את העיניים, הייתם יודעים את מי אתם מנשקים לפי הנשיקה?" לכל הסקרים האלו יש אלפי מצביעים, שבדרך כלל גם טורחים לא רק להצביע אלא גם לפרט ולהביע את דעתם על דף הסקר. הפשטות והקלות של שליחת סקר אל הקהל והחיבה הכללית של הקהל לסקרים יוצרת סוג של באז סביבם באתר כולו, ולעיתים קרובות נשמעות המילים "תצביע בסקר שלי" גם בין אנשים שלא מכירים.

ובעיקר: הרבה כתבות. מילים נשפכות ב"מקושרים" בלי סוף. משהו בפורמט של האתר מעודד אנשים לכתוב: סיפורים, מאמרים, כתבות, דעות, ביקורות, טורים. לא הרבה שווה קריאה. אבל בעצם, זה בערך אחוז הדברים ששווים קריאה באינטרנט כולו. הכתבות מתחלקות למדורים כמו "סקס", "אישי", "חיים", "פרידה", "מוות", "צבא", ועוד. הן נכתבות על ידי גולשי האתר ולא נראה שהן עוברות סלקציה או עריכה, מלבד הסלקציה של גולשי האתר שמדרגים אותם על פי צפיות ותגובות ככתבות חמות. וגם הכתבות מציגות סוג של עממיות ישראלית, למשל תלונות על הסנוביות של הישראליות ("כל בימבה חושבת שהיא מלכת יופי"), או התמודדות עם בעיות השמנה ("דיאטת מים! זה עובד!") וגם יומן מסע של מטייל ישראלי באירלנד. הפופולריות, שקובעת את מקומן של הכתבות בעמוד ואת ההישארות או ההיעלמות שלהם מהעמודים, מכוונת את כולן למכנה המשותף הגדול ביותר, וכך גם את התגובות. ואת מקושרים בכלל: אתר ללא חידוש, ללא שום מאפיינים מזהים או תוכן מעניין במיוחד, אבל אתר שגם לא מתיימר לעשות יותר מזה – בידור להמונים, עממיות לכל, ורשת חברתית שיש בה רק חברה, בלי רשת. כמות החברים והכניסות, לפחות, מראה שהעניים של הרשתות החברתיות כנראה מרוצים.