בלוגים שמוגים

במהלך השבוע האחרון נוצר אצלי הרושם שאנשים ברחוב פשוט אינם מודעים לקיומו של "חוק האח הגדול", אשר עבר לאחרונה בכנסת. עיקרי החוק הם הסדרת הגישה המהירה של משטרת ישראל אל מגוון נתונים שיש לנותני התקשורת (למשל ספקיות האינטרנט וחברות הסלולר) על לקוחותיהם – ללא שימוש בסעיפים סודיים ברישיון המפעילות, ובלי צו של בית משפט. מטרת החוק, כפי שמוצגת ע"י המחוקק, היא לעזור למשטרה להלחם בפשיעה. בפועל מטרת החוק היא, ככל הנראה, לבתק את הקרום הדק שעוד נשאר מעל למושג "פרטיות" במדינת ישראל במאה ה-21.

[[גדי שמשון]] מתאר בבלוג שלו מציאות עגומה של הצפוי לנו בעקבות החקיקה המדוברת, שנותנת בידי משטרת ישראל סמכויות כאלה. לדברי שמשון, לא מן הנמנע שתוך זמן קצר יימצא כל המידע הנאגר עלינו בידי "100% מאלה שאתם לא רוצים שידעו". הסרת הרסן המשפטי בחקיקה, בשילוב תרבות ה-"סמוך" המושרשת בהוויה שלנו, תביא לכך שלא רק גורמי הבטחון (שקיבלו למעשה גושפקנא חוקית ופומבית לכוח שכבר היה בידם), אלא גם כל מי שיחפוץ בדבר, יוכל לגשת למידע הזה.

רגע לפני שכבר יהיה מאוחר מידי, [[שחר שמש]] מ[[עמותת המקור]] מציע פתרון ליצירת מנגנון בקרה על החוק – מנגנון אשר ימנע שימוש לרעה במידע הפרטי עלינו. מכיוון שחוק נתוני השירות כבר חתום, קורא שמש להוסיף מספר סעיפים לחוק אחר – על-מנת שישלימו את הפערים שנוצרו. הסעיפים המוצעים הם: הגדלת הפיצוי למי שפרטיו הוצאו שלא כדין ולא למטרה חוקית, החלת אחראיות אישית על עובד ציבור אשר ניגש למאגר המידע שלא מתוקף התפקיד שהוטל עליו והחלק החשוב ביותר לדעתי – הודעה לכל אדם שניגשו לפרטיו, באמצעות מערכת אוטומטית, פרק זמן סביר לאחר הגישה עצמה.
לדבריו, הוא מעוניין להגדיל את הסיכוי שעובד ציבור שסרח ייתפס ולאזרח הקטן שעלול להפגע יהיה סיכוי רב יותר להתגונן מפני אוזלת היד של החוק.

לפני יותר מחודש הוחלט בישרא-בלוג ליישר קו עם שירותי הבלוגים הפופולאריים האחרים ולהפסיק לגבות כסף עבור "שירותי פרימיום" כגון סטטיסטיקות ורשימת מנויים. עכשיו סוף סוף נפתח שירות הפרו לכלל משתמשי האתר. עם זאת, למרבה האכזבה ניתן לראות כי דווקא הפיצ'ר החשוב ביותר (עיצוב הבלוג ביד חופשית, באמצעות שימוש ב-HTML), כלל לא זמין למנויי הפרו החדשים.

אולי בעתיד יבנה מודל עסקי אשר יתבסס על פי'צרים נוספים שיכנסו ועליהם יגבה תשלום, או מנגד, המטרה היא להבדיל בין הבלוגים הרשמיים של נענע10 (למשל הבלוגים של עיתונאי ערוץ 10) לבין כל השאר. איך שאני רואה את זה, נכון לעכשיו, ההר הוליד עכבר, והתועלת העיקרית מן המהלך כיום היא ביכולתו של כל בלוגר להסתיר פוסטים נבחרים או להפוך את הבלוג שלו לפרטי.

נמרוד אביגאל הוא סטודנט בן 25 מתל-אביב, אשר למעלה משנה מסתובב ברחובות ומצלם את אופנת הרחוב המקומית. את התמונות מעלה אביגאל לבלוג שלו – ILook. הבלוג ממוקם בישרא-בלוג, אבל במבט ראשון קשה להבחין בכך בשל העיצוב המיוחד שלו (ואם זאת לא סיבה מספיק טובה להחזיר את אופציית העיצוב לפי תבנית HTML למשתמשי ישרא-בלוג, אז אני באמת לא יודע מה עוד צריך לעשות).

במשך הזמן שהבלוג קיים, הוא הספיק להפוך מבלוג אלמוני למדי, לאחד הפעילים בישרא-בלוג, ולא עובר שבוע מבלי שאראה ברחבי הבלוגוספירה או האינטרנט אזכור זה או אחר המדבר בזכות הבלוג הייחודי הזה. בשבוע שעבר זכה ILook ומפעילו להכרה גם מחוץ לגבולות האינטרנט של מדינת ישראל, בכך שנבחר לבלוג הזוכה לשנת 2007 בתחרות בלוגים וצלמים מרחבי העולם העוסקים באופנת רחוב ובלבוש האורבני.

אם במקרה טרם יצא לכם להתקל בבלוג הזה, או שאתם קוראים בשקיקה אבל מעולם לא הגבתם, זה הזמן לחזור ולהתעדכן, וכמובן לבוא ולאחל לאביגאל מזל טוב על הזכייה!

אם אתם אוהבים מוזיקה בישראל, סביר מאוד להניח בשלב זה או אחר יצא לכם לשמוע על [[גיא חג'ג']] (או [[גיאחה]]) ואם לא עליו, אז בוודאות על הפרוייקט הכי מוכר שלו – [[עונג שבת]].

דווקא מקריאה באחד הפוסטים האחרונים ב-ILook (בלוג אופנת הרחוב שהוזכר בהרחבה אייטם אחד למעלה) גיליתי פרוייקט חדש ונוצץ מבית היוצר של גיאחה, שנקרא "ניסיתי ונכשלתי". האתר הוקם בהשראת השיר בעל אותו השם של [[דויד פרץ]] – מוזיקאי מבאר-שבע, אשר הוציא השנה את תקליט הבכורה שלו.

האתר מזמין את כלל הגולשים לשלוח את סיפורי הכשלונות שלהם, על-מנת לשתף את כל השאר ולגרום לאנשים להרגיש פחות לא-יוצלחים, בסופו של דבר.