שלום, קוראים לי וורונק ואני חצי אורק. אני לא יודע למה תמיד מתעכבים על הקטע של האורק. אני גם חצי בנאדם, אתם יודעים. ובכל זאת: חצי אורק. אבל מה? נזיר. שאצלי בעולם זה יותר לכיוון של שאולין מאשר לכיוון של שם הורד.
בכל מקרה, בפעם האחרונה שעשיתי משהו זה היה להרוג את מלך הצללים עם החבורה שלי. זה היה במשהו שקראו לו Neverwinter Nights 2. לא לגמרי הבנתי את הקטע עם ה-2. יש רק נוורוינטר אחת. ובה הייתי גם בימים וגם בלילות. היה כיף. בהתחלה היו כל מיני ארועים מצערים בהם נתקעתי לפתע בלי יכולת לזוז וכל מיני דברים מוזרים אחרים, אבל אז קרו "עדכוני גרסה" - מה שזה לא יהיה - ומצבי השתפר מאד. וכאמור, הרגתי את מלך הצללים והכל היה אחלה.
כלומר, חשבתי שהיה אחלה עד האפילוג שבו נאמר שנעלמתי. מה נעלמתי? אני חצי אורק. אני ממש גדול כזה. אני לא נעלם כל כך בקלות.
ואז הגיע Neverwinter Nights 2: Mask of the Betrayer, ומצאתי את עצמי במערה מאעפנה במרחק חצי עולם מהבית עם פצע בחזה. מה אומר לכם? זה לא היה כיף.
הרעב ועונשו
בהתחלה הסתגלתי למצב החדש, ודווקא נהיה סבבה. פגשתי חברים חדשים, הרגתי כל מיני יצורים. אתם יודעים. ברגיל. וגם גיליתי שאני יכול להיות יותר חזק ומגניב מקודם, מה שבאמת היה אחלה. נזיר נזיר, אבל חצי אורק.
ואז, אחרי שקרו כמה דברים, הגיעה הבעיה. והיא היתה ממש מעצבנת. קראו לזה "הרעב", וזה אמר שאני יכול לבחור באחת משתי אופציות: האופציה הראשונה היא לאכול רוחות, מה שהיה הופך אותי לכאוטי ומונע ממני להמשיך להתקדם בתור נזיר (מאד מבאס) וחוץ מזה היה עושה אותי רע (ממש מבאס. אני טיפוס חיובי, אני). האופציה השנייה היא לדכא את הרעב. זה סבבה בשבילי, אבל היה ממש מבאס אם הייתי דרואיד טוב שלא יכול להיות שומר חוק, כי לדכא את הרעב אומר - מסיבות שלא ברורות למוח חצי האורק הקטן שלי - שאני שומר חוק.
הרעב הזה ממש ביאס אותי. כל כך ביאס אותי שביקשתי מהשחקן שלי לעשות משהו שהוא לא ממש אוהב: לרמות. גם אני לא אוהב לרמות, כי אני נזיר. אבל לפעמים צריך. והפעם ממש היה צריך. אני חושב שיש בעיה עם זה שעולם (או משחק, כפי שהשחקן שלי קורא לו) דורש ממך לרמות כדי להנות. אבל לפחות יש דרך די קלה לרמות. אני אספר לכם אותה בסוף הסיפור.
הבנתי גם שאם הייתי רע אז החבורה היתה נראית אחרת. מה שדי מעניין לאנשים שבקטע של להיות רעים. אני לא בקטע, אז לא ממש יצא לי. אצלי הם היו נאמנים ואפילו היתה קצת רומנטיקה. ומה שבכלל היה מוצלח, זה הקטע שבו בגלל הנאמנות שלהם והרומנטיקה אני והם התחזקנו. ולא בקטע של אלוהים - כי אלים והסיפור הזה קשורים קצת יותר מדי - אלא בקטע של כוח וחוכמה והגנות וכאלה. זה אחלה.
בחיים צריך ברירות
גם אהבתי את זה שהייתי יכול - אם לא הייתי נזיר - להיות כל מיני דברים אחרים שלא יכולתי להיות פעם. גזעים חדשים, מקצועות חדשים.. היה יכול להיות מגניב להיות גנאסי עם שיער מאש, לדוגמה. או שאמאן שמדבר עם רוחות. אבל לא. אני נזיר חצי אורק. כזה אני. הייתי מתבאס אם לא הייתי מסוגל להוריד כאפות רצחניות על כל מפלצת אפשרית.
בסה"כ, אני חושב שאם נתעלם מסוגיית הרעב המעצבנת, היה טוב יותר כאן מאשר בהרפתקה הקודמת שלי. קרו דברים מעניינים יותר. לא נתקעתי עם מבצר שאני צריך לממן כל הזמן והארועים רדפו זה אחרי זה בקצב מסחרר. אהבתי גם את זה שאני יכול לראות בבירור כמה אני משפיע על החברים שלי וכמה הם נאמנים לי. עם החברים הקודמים שלי זה לא היה כל כך קל. מצד שני, החברים הקודמים שלי היו מגניבים יותר. הם דיברו פחות, אבל הם היו מצחיקים. ומדי פעם דיברו אחד עם השני. אלה? כמעט אף פעם לא. קצת מוזר, זה שהם דיברו רק איתי.
עוד כמה ממחשבותיו של חצי אורק
גם הקטע של כישוף חפצים עבד כאן יותר טוב מבהרפתקה הקודמת שלי. שם לא ממש התעסקתי עם זה. כי זה היה מעיק. הפעם זה היה די כיף. והיה לי ציוד משהו משהו בגלל זה. אני אוהב ציוד טוב. ככה זה. חצי אורק. רק מכות וציוד בראש שלי. למרות שאני נזיר.
אז לסיכום, מי שנהנו מההרפתקה הקודמת שלי - במיוחד אם הם ניסו אותה אחרי כמה עדכוני גרסה - עשויים להנות גם הפעם. ואפילו יותר. מי שלא, כנראה שלא ימצאו כאן יותר מדי.
הצ'יט
הקישו ~ כדי לפתוח את הקונסולה שמאפשרת להקיש קודים
הקלידו "debugmode 1"
הקישו אנטר
הקלידו rs ka_e_points_set(100.0)
הקישו אנטר
הקלידו "debugmode 0"
הקישו אנטר
הקישו ~ כדי לסגור את הקונסולה
חזרו על זה בכל פעם שמד אנרגיית הרוחות שלכם יורדת במידה שמעצבנת אתכם.