בלוגים שמוגים

זהו הטור הראשון של שנת 2008, ולפני שאתחיל במנטרת "איפה הפרטיות? איפה" שלי, אני רוצה לאחל לכולנו שנה חדשה טובה מקודמתה, ורצוי גם עם קצת יותר פרטיות.

הדוד מן הבלוג של [[ברכה גולשת]] מתאר מציאות קודרת, איך הפכנו בשנה האחרונה למשתפי פעולה אקטיביים של האח הגדול. מי הוא אותו אח גדול, אתם שואלים? מדובר בדמות קיבוצית ולא באדם או חברה אחת מסויימים. שנת 2007 הייתה שנת הרשתות החברתיות, וכפי שבוודאי שמתם לב, אט אט הפכו כל חברינו למשתמשי רשתות חברתיות למעשה, רובם ככולם, הפכו למשתמשי רשת חברתית אחד מאוד ספציפית – [[פייסבוק]] שמה. פייסבוק היא כבר מזמן סוג של סם ממכר ביותר, אשר נמצא בראש מצעדי האופנה האינטרנטית העכשיווית (בעניין זה מומלץ לקרוא את תיאור התופעה מנקודת מבטה של ליאת ברון, המוכרת גם בכינוי [[דודה מלכה]]).

הבודדים שלא התפתו יכולים לספר על אינספור ניסיונות של חברים לגרום להם להרשם לאתר, ועל עשרות המיילים אותם זכו לקבל, אשר הזמינו אותם לאשר לפלוני אלמוני שלמד ביחד איתם בכתה ג', להצטרף למעגל החברים שלכם.
כידוע, פייסבוק מחזיקה כיום במאגר מידע עצום, הניתן לפילוח דקדקני, וכל זאת בזכותינו הגולשים והמשתמשים. אפשר רק לשער כמה כתובות דואר אלקטרוני שנמסרו ע"י "החברים" שלנו נמצאים בידי ענק המידע האישי הזה.

הכוח הכי חזק באינטרנט הוא כנראה הפורנו, אבל לא על זה באתי לדבר איתכם. הכוח השני הכי חזק באינטרנט גלום, כנראה, באשליית הפרטיות. בשנה האחרונה, פרטיותינו נמכרה ונרמסה ע"י אנשים שקרובים אלינו, ואשר כלל אינם מרגישים שהם עושים דבר-מה לא תקין ולא מוסרי בעודם מוסרים לאתרים את הפרטים האישיים שלנו, או שולחים מצגות, סרטונים ומאמרים לחברים שלהם באמצעות מנגנון המובנה באתר.

בפוסט שלו, כותב "הדוד" כי ההבדל בין קוצרי כתובות האימייל (דוגמת כל החברות אשר עוסקות בלמלא את תיקיית ה-SPAM בתיבת הדואר שלי) לבין אתרים כמו פייסבוק, ניתן לתיאור במשפט קצר אחד: "אם הפשע גדול מספיק, הוא הופך להיות מיינסטרים."

כותב הפוסט מתאר את כתובת הדואר האלקטרוני שלו כאחת שנשרפה ועתה לא יוכל לעשות בה שימוש. בדיון שהתפתח בתגובות, ניתן לראות דעות נוספות המועלות – אותן ניתן לחלק בקצרה לשתי קטגוריות: "אני גם ככה לא משתף שום דבר שאינו גלוי לציבור מלכתחילה" ו-"ככה זה באינטרנט, צריך לקבל את זה". את הטיעון הראשון אני עוד איכשהו מסוגל לקבל, אבל הטיעון השני מצביע, לדעתי, על בעיה יסודית בהבנתינו את רוח הדברים: האינטרנט, בשורה התחתונה, הוא אנחנו, ולאנחנו הזה צריך להיות מספיק כוח על-מנת לעצור ולמנוע בעתיד פגיעה כה חמורה בזכותנו לפרטיות.

נראה שבחיים האמיתיים שם מבחוץ (לאינטרנט ולפייסבוק) המצב לא נראה מזהיר בהרבה. [[אפי פוקס]], אחד הבלוגרים האהובים ביותר בטור הזה, שופך מפעם לפעם את חמתו על כל המטרידים היקרים שלנו בטלפון ובסמסים. בפרוייקט החדש בבלוג שלו, "מאבדים את הזבלנות" שמו, ישתדל פוקס לשים קץ למערכת ההטרדות הטלפוניות הידועה גם בשם "טלמרקטינג" (אשר לדעתי האישית אין כל הבדל בינה לבין ספאם רגיל מן הזן הישן).

הרעיון הוא לתעד את כל מקרי ההטרדה של מגוון החברות בארץ, אשר לא בוחלות באמצעים להציק לנו בשעות הכי לא נוחות (ניסיתם פעם לראות את חדשות שעה שש וקיבלתם צלצול שמציע לכם לרכוש רולקסים מקוריים וויאגרה במחירים מצחיקים? כנראה שעוד לא, אבל לא רחוק היום שגם זה יהיה עניין שבשגרה).

[[אלעד זלומונס]] מציע פתרון נוסף לאי הנוחות הזו – מערכת קאפצ'ה טלפונית (Phone Captcha) אשר תפתור לפחות חלק קטן מן ההטרדות הללו ע"י סינון הודעות מוקלטות בעקבות דרישה לפתרון תרגיל חשבוני פשוט באמצעות לוח המקשים של הטלפון בחיוג צלילים. דעתי האישית היא שהדבר יעזור למשך תקופה קצרה ויהפוך את חיינו לשקטים במקצת, ומצד שני, עלול להביא לתנופה חדה בטכנולוגיות פענוח קול תוצרת כחול-לבן. עכשיו אם להתייחס לדבר באופן רציני, מדובר ברעיון טוב, אבל לא בטוח שהוא יעבור את מבחן העצבים של המתקשר הישראלי הממוצע, אשר יחשוב שהגיע למענה קולי ועלול לטרוק את השפופרת עוד בטרם יבין מה מתרחש.

מרבית הטור עסק היום בעניין פרטיות, וזה עוד מבלי להזכיר ולו במילה אחת את "חוק האח הגדול" שמאיים לשלול אותה מאיתנו על בסיס חוקי. מרוב התעסקות בנושא, החלטתי לקראת הסוף לסטות במקצת מן הקו שהנחה אותי לאורכו ולהמליץ על שני פוסטים שיצא לי לקרוא לאחרונה.

הפוסט הראשון הוא של [[ארז וולף]], בו מסקר וולף את הלך הדברים האחרונים בבלוגיה של תפוז, אליה היגרו בלוגרים פופולאריים מישרא-בלוג - המתחרה העיקרי של תפוז בתחום הבלוגים בארץ (ויסלחו לי כל חסידי קפה דה-מארקר, אך לדעתי לא מדובר באותה הנישה).

פוסט נוסף אליו אני מעוניין להפנות אתכם הוא דעתו של [[ולדי דבוייריס]] על כרטיסי החבר החדשים שהוצעו למועדון של המדינה – צה"ל. דבוייריס מספר כי אגף כוח האדם של צה"ל, והעומד בראשו, האלוף אלעזר שטרן החליטו לחלק את אוכלוסיית משרתי הצבא לשלוש קטגוריות של אנשים – ע"פ השירות הצבאי שעשו ולהתאים לכל קטגוריה הטבות שונות במהות ובתוקפן. מזמן לא יצא לי לקרוא פוסט שקלע בצורה כל-כך טובה למה שאני חושב ומרגיש כלפי היוזמה הזו.

קישורים: