חיים בסרט

אם הציוד הנחוץ בשביל הגולש הממוצע בפליקר הוא מצלמה, אצל הגולש הממוצע ביו-טיוב המצב הרבה יותר מורכב. אמנם גם בימים הטובים שלו יוטיוב מלא בזבל מכל סוג שנברא על ידי כל מי שאי פעם החזיק מצלמת וידאו ביד ותוכנת המרה על המחשב, ונכון שהאיכות היא בדרך כלל רחוקה מלהיות טובה, אבל יוטיוב הוא גם בית חם לקהילה מעודכנת, שחיה את עולם הצליל והתמונה, גם אם כל מה שיש להם בבית זו מצלמת רשת על צג המחשב. יש אמנם הרבה קליפים לא מעניינים או כאלה שפשוט חוזרים על עצמם – בין אם זה בעלי חיים חמודים, מוזיקה או קטעים מוקלטים מהטלויזיה. אבל מדי פעם, יש גם קליפים מרשימים באמת.

כשמגיעים לקליפים המרשימים יותר, צריך לתת ליוטיוביסטים את הקרדיט – הם עושים משהו מאוד מסובך. במקום בו הפליקרים מצלמים את החיים שלהם, היוטוביסטים בדרך כלל גם משחקים, עורכים, כותבים ומביימים. אולי לכן יש כל כך הרבה זבל ביוטיוב לעומת פליקר – הרבה יותר קל לעשות משהו לא טוב כשכל כך הרבה משתנים מעורבים. מצלמת סטילס גרועה אמנם יכולה להוציא כמה צילומים יפים, אבל שום דבר לא יציל סרטון שכתוב גרוע, או אחד בו התחפושות מורכבות ממסכה ירוקה, מצית וקשת עם קרניים מודבקות.

כמובן, רבים מהדברים הטובים שכן מגיעים ליוטיוב היו קודם במקום אחר, ולפעמים היוצרים שלהם מביאים אותם לשם רק בשביל להגיע אל כמה שיותר אנשים. אבל זה חלק מהאתר – לטוב ולרע: אם צילמו את זה, כנראה שאפשר למצוא את זה שם. בעיקר אם זה לא בדיוק חוקי.

הרעיון שכל אחד יכול להגיע לקהל רחב דרך יוטיוב היה מן הסתם הקו המנחה של במאים, שחקנים, אנימטורים, וכמעט כל אמן אפשרי של המדיה המצולמת, וגם כמה שלא שייכים לתחום – זמרים, למשל. כטבעו של אתר קולנוע-טלויזיוני, יוטיוב מושך הרבה מוזיקאים ומוזיקאים לעתיד. אחת הפעילויות החביבות ביותר על מעריצים של סדרות וסרטים היא ליצור קליפים ערוכים עם מוזיקה לא-מקורית, וגם לתחום הזה (שבדרך כלל מוגדר על ידי המושג המטעה music-vid), יש הרבה עדנה ביו-טיוב. וכמובן, מאז שהמציאו את השירים היה אחד שעמד ועשה עם השפתיים, ליפ-דאב, וגם כאלה מתקבלים בברכה באתר. במיוחד כשזה נעשה היטב.

יש שער לקהילה ביוטיוב, עם חוצץ בולט בעמוד הבית. אבל לא נראה שמישהו משתמש בו. ההרשמה לקבוצות, הסדר הקטלוגי, החלוקה על פי פרוייקטים – כל אלו לא באמת מדברים אל היוטיוביסטים. הם אמנם חוזרים למשתמשים שהם אהבו ועושים עליהם מנוי, אבל הם לא באמת נותנים לטאגים להגדיר אותם כקבוצה כזו או אחרת. למעשה, הרושם הכללי מאנשי הקהילה, וגם מאלה הישראלים, אשר כותבים ומעלים קליפים לאתר בתערובת לא-החלטית של אנגלית ועברית, הוא שהם אוהבים את אי הסדר שלהם, את העובדה שהם יכולים היום לצלם תיאטרון בובות ביתי, מחר להעביר לאתר באופן לא חוקי קליפים של דנה אינטרנשיונל, ומחרתיים לצחוק על הבחורה בקמפיין של אובמה. הם יוצרים את הקהילה שלהם בכך שהם מגיבים בלי סוף – בתגובות כתובות ובקליפים מצולמים, מושקעים יותר ופחות, ובכך שהם יוצרים את הקהילה שלהם מתוך עצמה, ומתוך מודעות למגבלותיהם.

יוטיוב הוא חגיגה של חובבנות, אבל לא באסוציאציה השלילית של המילה – אנשי יו-טיוב הם החובבים - אלו שרוצים להצליח, כל אחד בתחומו, ומוכנים לקדם את היצירה שלהם דרך האינטרנט על כל מה שמשתמע מכך. יש ביניהם, אמנם, כמה מקצוענים (והכתבה שלפניכם, יש להודות, דווקא הפלתה את האתר לטובתם), אבל בסופו של דבר, האתר נותן תחושה שהכל מותר, ולא משנה כמה כסף יש לכם, כל עוד אתם מוצלחים במה שאתם עושים. או לחילופין, כל עוד אתם יכולים לשאת את הביקורת.