האדם שהביא את דבר לשון-הרע לתקשורת

אם הצעת החוק האחרונה מבית מדרשו של ישראל חסון תעבור, ככל הנראה יאלצו אתרי האינטרנט הגדולים לסגור את הטוקבקים. הצעתו האחרונה של חסון קובעת, בגדול, כי מפעילי ועורכי אתרי אינטרנט יהיו אחראים אזרחית ופלילית בגין הוצאת לשון הרע ופגיעה בפרטיות גולשים וזאת בניגוד להצעת חוק מסחר אלקטרוני כיום שיישמה את הליך ההודעה וההסרה כחלק מהדיון לגבי אחריות אתרים. הצעתו של חסון, בניגוד להגיון, גוזרת מיתה חמה לאתרי האינטרנט.

פרט לעובדה שכבר התייחסתי להצעת החוק בעבר; אני חושב שיש לשים דגש על שני נושאים עיקריים כאן: מיתת תרבות הדיון מצד אחד, והכפיה על אתרי אינטרנט לדווח לגבי היקף התעבורה בהם מצד שני. ברור לכולם כי סינון תכנים באינטרנט מוביל לצנזורה; ברור כי החיוב של אתרי אינטרנט באחריות יוביל לכך שאלו יטו שלא לאפשר את השיח, ולא דווקא כדברי חסון כי "התקדמנו היום שלב משמעותי ביותר לכיוון של תרבות דיון וכבוד הדדי במדינת ישראל" (והשוו את דעתו המלומדת של עו"ד חיים רביה).

ההתקדמות היחידה שבוצעה היום, לאחר אישור הצעת החוק בועדת השרים לענייני חקיקה, היא התקדמות למדינה בה הצנזורה מופעלת על ידי גופים פרטיים בעבור הממשלה. [פלצנות] האפראטוס הכופה הותק והועבר אל ידיהם של בעלי ההון, אלו, שעד כה נהנו מפירות שיח הבאושים של פשוטי העם, יאלצו לשאת באחריות על אותה שיחה, ויבחרו שלא ליתן לאותם פשוטים לשוחח, אלא ישתיקוהם על מנת לא לשאת באחריות [פלצנות]. את המחיר של הצנזורה הזו אנחנו כולנו נשלם.

הפגיעה האמיתית בזכות היא הפגיעה של אתרים בזכות הקניין: אלו יהיו חייבים לדווח לאפראטוס ממשלתי כלשהוא לגבי כמות הכניסות שלהם, לגבי העורכים בפועל וירשמו במרשם אתרים. מדובר בפגיעה מהותית בזכות הביטוי כאשר אין כל אפשרות לאדם לפתוח אתר שיהווה במה כיוון שהוא יהיה כפוף ל"רשם האתרים". ישראל תהיה איראן בפועל, כאשר גם שם בעלי אתרים מחוייבים להרשם בפני גורם ממשלתי על מנת לשאת באחריות.

כיצד יתחום, אגב, חסון את הגישה לאתרים שלא יעמדו בכללים שלו? כיצד הוא יוכל לטפל בפרסומים שבוצעו באתרים זרים? האם יכול אותו נפגע פוטנציאלי לתבוע כל אתר בחו"ל, כל פלטפורמת בלוגים, כל מפעיל של פורום, רק כיוון שהוצאה לשונו רעה? לא. חסון מביא על ישראל חורבן דיסהרמוני ומונע מאיתנו את היכולת לנהל מסחר עם עמי העולם. הבה נקח לדוגמא את אתר וואלה!דואר כמפעיל אתר אינטרנט. בצורה מאוד אירונית ואולי קיצונית טיפה, לפי הצעת החוק של חסון, כל דואר אלקטרוני שנשלח והתקבל באותו אתר, ופורסם באמצעות אותה מערכת דואר אלקטרוני תחייב את ספקית הדואר בלשון הרע, שכן מדובר באתר אינטרנט בו למעלה מ50,000 כניסות בחודש ואפילו יש לו בעלים.

האם ההחלטה הזו סבירה? לא. אולם הצעת החוק של חסון, שמנוסחת בצורה רשלנית מונעת את האפשרות להדיר את החסינות ומטילה על המפעיל אחריות גם אם זה לא ידע ולא היה צריך לדעת על הפרסום.

כתוצאה מהצעת החוק הזו, תאלץ מפעילת הדואר האלקטרוני להחזיק מסננים לבחינת כל הודעה על מנת לא לשאת באחריות. אותם מסננים יפגעו בפרטיות הגולשים, והכל כדי לא לחייב את המפעילה, אתרי האינטרנט יטו שלא לאשר תגובות אלא אם אלו הכרחיות או מהוות הבהרה על דברי הכותב, איכות השיח תגבר, אך מספר המשתתפים בו יאפס.