במצעד הנגנים של וואלה מחשבים, הגיע סמסונג P2 למקום השלישי. האמת? במבט לאחור אני מרגיש שהוא יצא קצת מקופח. מבחינות רבות, מדובר בנגן הטוב ביותר שיצא לי להשתמש בו. אבל הוא הפך לנגן הטוב ביותר רק אחרי תחילת השנה. איך זה יכול להיות? ובכן, לפני כעשרה ימים יצא לפי2 עדכון קושחה שהגשים דברים שקודם היו רק בגדר הבטחות. על כך, בהמשך.
זה די מפתיע אותי שאני כותב את הטקסט הזה, מכיוון שרק לפני שנה-שנה וחצי הנגנים של סמסונג היו בינוניים במקרה הטוב וגרועים במקרה הרע. במשך התקופה האחרונה ראינו שיפור הדרגתי של המכשירים, עד שהגיע ה-P2, נגן וידאו ומוזיקה עם רדיו וקורא טקסטים שמגיע בגרסאות 2, 4 ו-8 גיגה ומספק לאייפוד Touch את המתחרה האמיתי הראשון שלו.
החסרונות
יש לפי2 בדיוק 3 חסרונות. הראשון מבין אלה הוא היעדר של אחד הדברים הטובים ביותר באייפוד טאץ' ובאייפון, ודבר שלדעתי צריך להיות בכל מכשיר בעל ממשק מגע. מדובר במה שמכונה האפטיקס. מעשית, זהו הרטט הקל של המכשיר בתגובה ללחיצה על כפתורים בממשק המגע. ההאפטיקס משמש תחליף לא רע למוחשיות של כפתורים ונותן פידבק פיזי ללחיצות. בממשק מגע, זה מסייע מאד. התחליף של סמסונג הוא ביפים קלים שנשמעים בזמן לחיצות, אבל אלה עובדים רק אם אתם עם אוזניות, וגם אז מהווים תחליף פחות טוב.
החסרון השני הוא סוגיית הפורמטים. בכל הנוגע לוידאו, הסמסונג (כמו האייפוד) יודע לאכול רק פורמטים מסוימים, מה שאומר שכדי לצפות בקובץ AVI תאלצו לבצע המרה באמצעות התוכנה המצורפת. התוכנה עצמה נוחה וטובה, אבל זה מסרבל את התהליך ומאריך אותו בהרבה.
החסרון השלישי רלוונטי רק לשוק הישראלי, אבל משמעותי ביותר כאן. פי2 לא יודע עברית. לא ברמת הממשק ולא ברמת שמות השירים. כאן לא מדובר באשמת היצרנית לטעמי כי אם באשמת היבואן. קבוצת שמעוני צריכים להבין שהיצרנית שהם מייבאים עשתה קפיצת מדרגה, ואם הם לא רוצים להיחשב ליורשים של חברת ידע, הם צריכים להשתפר בהתאם.
היתרונות
הוא קל, הוא קטן, יש לו מסך גדול יחסית לגודל ולמשקל שלו, ויש לו ממשק מצוין. P2 הוא לא מכשיר אינטרנט ואין לו WiFi, אבל בכל הנוגע לניגון מדיה הוא עושה עבודה מעולה. הוא אמנם דורש המרה של וידאו, אבל מרגע שהמרתם, תוכלו לצפות באיכות טובה מאד.
כמו בנגנים רבים, גם ה-P2 מצויד באיקוולייזר עם הגדרות מוכנות מראש לסוגים שונים של מוזיקה. אבל מדובר הפעם באיקוולייזר שממש עובד טוב ועושה את מה שהוא אמור לעשות. מוזיקת רוק באמת נשמעת טוב יותר ברוב המקרים כשבוחרים בהגדרת "רוק", וזה אחלה.
הממשק של הנגן הוא לא פחות ממצוין. מדובר בממשק שמצליח להיות גם יפה מאד וגם נוח מאד. גם לחיצות וגם משיכת האצבע לרוחב המסך (פעולה שאת הפונקציה שלה ניתן לתכנת לדברים שונים, מקפיצה של 10 שניות בשיר למעבר לקטע הבא) עובדות היטב ומגיבות היטב. כמו האייפוד טאץ' והאייריבר קליקס2, מדובר בנגן שממש כיף להשתמש בו. יש הבדל מהותי בחוויית המשתמש בין ממשק שהוא נוח ויעיל לממשק שהוא נוח, יעיל וכיפי. ארכוס 605WiFi, לדוגמה, הוא מכשיר מצוין. אבל הממשק שלו לא כיפי.
אחד הדברים שממש אהבתי במכשיר הוא קורא הטקסטים שלו. שני דברים ראויים לציון בקורא. ראשית, יש לו תבניות שונות להצגת הטקסט, כולל כאלה שמדמות את המראה של דפוס על נייר באופן לא רע. שנית, במצב מסך מלא, יש לקורא הטקסטים אפקטים ממש סימפטיים בהעברת עמוד שגם הם מדמים - באופן לא מאד משכנע אבל מאד חביב את העברת העמודים בספר מודפס.
הדיבורית
אבל אין ספק שהייחוד של המכשיר הוא בכך שהוא משמש גם כדיבורית בלוטות' לכל דבר. היכולת הזאת, שקיימת מאז עדכון הגרסה שהגיע בשבוע שעבר, מאפשרת לבעלי הנגן להקשיב למוזיקה שלהם בלי לחשוש שהם יחמיצו צלצול של הנייד. וכשהנייד מצלצל, פשוט עונים ומדברים אל הנגן. איכות שמיעת הקול באוזניות במהלך שיחה טובה מאד, טובה יותר מכל אזניית בלוטות' שיצא לנו לבדוק. ופשוט נוח להרים את הנגן, שבדרך כלל זמין יותר מטלפון בזמן נסיעה באוטובוס, ולדבר.
ניתן גם לחייג ישירות מהמכשיר על מקשים וירטואליים במסך המגע, והוא גם זוכר את השיחות האחרונות שחוייגו ממנו.
יצא לי להשתמש הרבה במכשירי סלולר שבדקתי כנגנים, ורובם היו בסדר עד טובים מאד. אבל הכיוון ההפוך עובד עוד יותר טוב. את היישומים המוגבלים שלו כטלפון עושה P2 בצורה שממש משדרגת את חוויית השיחה בזמן נסיעה באוטובוס, וכנגן הוא טוב יותר בכמה רמות מכל נגן סלולרי שאינו אייפון.
סיכום
סמסונג YP-P2 הוא אחד המכשירים הכייפים ביותר שיצא לבדוק, והשילוב של מחיר, תכונות וגודל הוא, לטעמי, הטוב ביותר בשוק בישראל. למי שהיעדר העברית לא מטריד אותו, מדובר במכשיר מומלץ מאד.
מחיר בזאפ: 1040 לגרסת 4 גיגה