לא עולה אגורה

לקרוא בשם של מטבע לאתר ששואף לכך שאנשים יתנו לאנשים אחרים דברים בחינם, זה קצת כמו שחברת מים מינרלים תקרא לעצמה "אלכוהול" או שחנות בגדים תקרא לעצמה "עירום". מצד שני, האגורה, אף על פי מחירי המשהו-ותשעים-ותשע-אגורות הנפוצים כל כך במקומותינו, היא לא באמת מטבע שמישהו עושה בו שימוש מלבד האספנים. בהתחלה נדמה היה שזה יהיה גם גורלו של האתר שקרוי על שמה, ומתיימר להיות מערכת שיתוף החפצים הראשונה בעולם. משמע: קחו, חינם-אין-כסף וללא תמורה, משהו שנחוץ לכם, מפיצ'יפקעס קטנטנים לטלויזיות פלזמה וסלון שלם. אם בא לכם, תציעו משהו אחר שאתם לא צריכים. נגיד, מיתר של גיטרה.

בפועל, במיוחד בישראל, "אגורה" כאתר, היה צריך להיכשל עוד לפני שהתחיל. אנשים שיתנו בחינם דברים לאנשים אחרים? שהם לא מכירים?! נשמע כמו הניסיונות לשווקים פתוחים או יום-ללא-קניות שעושים מדי פעם כמה סטודנטים סוציאליסטיים חולמניים באוניברסיטת תל אביב וסביבותיה: זה מתחיל בכך שכמה חבר'ה פורסים מפות עם ספרים על הדשא תוך כדי שהם מפזמים את מיטב להיטי "שיער", ותוך חמש דקות מגיע עדר אנשים ובוזז הכל. למעשה, סביר להניח שהעדר חיכה לרגע שהצעירים יתיישבו ויפרסו את אוסף הצ'כוב שלהם. העדר יכול לחכות שעות כדי לקחת חפצים שהוא לא צריך. במיוחד בחינם.

אבל איכשהו, "אגורה" עובדת. הקונספט עובד. אנשים ממשיכים להציע חפצים, ואנשים אחרים ממשיכים לקחת אותם ולהציע חפץ משלהם. ללא תמורה. אולי זה מדיום האינטרנט, אולי הנימוק החברתי, כלכלי, אישי ואיכות-סביבתי שמאחורי "אגורה", אולי העובדה שחלק מהמסירות הזויות מכדי לעניין מישהו (מכונת כתיבה חשמלית בעברית?!) או העובדה שרוב הדברים המוצעים באגורה גדולים מספיק או רחוקים מספיק כדי שבזיזתם האקראית תדרוש השקעה כספית במוביל או ברכב, מה שהופך את פעולת הבזיזה ללא יעילה, כל עוד לא מדובר במשהו שאתם זקוקים לו באמת. על כל פנים, "אגורה" חדרה, לאט ובעקשנות, כמו הנמלים הנושאות חפצים בראש האתר (אל הגולשים או מהם? מי יודע), אל לב המגניבות התל אביבית, ומהווה את אחד מהמקרים המוזרים ביותר שקרו באינטרנט הישראלי – אתר מאוד לא ידידותי לקהילתיות, נטול פורומים, צ'אטים, מסרים או כל דבר בסגנון, שפיתח סביבו קהילה במציאות הלא-וירטואלית. קהילה לא מגובשת, לא ספורה, לא מדויקת, לא מוכרת, ובכל זאת קהילה.

ואיך בעצם נמדדת קהילה, אם ככה? במקרה של "אגורה", היא נמדדת בכך שאם תשבו בבית קפה עם ידידים, ותאמרו משהו כמו "הארון שלי גדול מדי בשביל הדירה החדשה, אני שם אותו ביד2", או "התנור הענתיקה שלי, אני צריך כבר למכור אותו בהומלס", מבטים מזלזלים יופנו אליכם מכל עבר, והידידים המתפדחים ירכינו את ראשם וילחשו, "תגיד, על אגורה שמעת?" אולי צדקו סופרי המדע הבדיוני והכסף אכן יעבור מהעולם בסופו של דבר, ונחזור לשיטות סחר החליפין שאפיינו את העידן שלפני הכסף, רק שהפעם נסחור במותרות, בבגדי מעצבים ותליונים ותנור מיוחד להכנת לחם. ואולי הסוציאליזם הזה שפקד אותנו לאחרונה הוא רק אופנה. על כל פנים, עניין אחד ברור - כשהארטיק שלכם עולה 2.99, ממילא אף אחד לא יחזיר לכם אגורה בסופר. קחו במקום מכונה להכנת ארטיקים באגורה. זה יעלה פחות.