פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הכל פוליטיקה

      עו"ד יהונתן קלינגר נכח בדיון על חוק הצנזורה באינטרנט וראה שההסדרים הקואליציוניים חשובים יותר מעתיד ילידנו

      בפוליטיקה, כל האמצעים כשרים על מנת להשיג את הבחירה מחדש. האינטרס של הפוליטיקאי המקצועי אינו בהכרח טובת הציבור שלו, אלא אינטרס הבחירה מחדש. אותו אינטרס, לעיתים, עומד בקנה אחד עם טובת הציבור, אבל הנחת היסוד שלנו, כבוחרים, לא צריכה להיות כזו. הצעת החוק לסינון תכנים באינטרנט (892) היא דוגמא נהדרת להצעת חוק כזו, שבזכות הרצון של חברי הכנסת להראות "עשיה" הצליחה מדינת ישראל לעבור עוד שלב כדי להכניס לספר החוקים שלה דמגוגיה זולה שתפגע באזרחיה יותר מכל.

      יותר מכל, האווירה של נצחון במפלגות החרדיות היא שהביאה חמישה-עשר חברים לדיון בועדה שבה ככל הנראה לא היו נמצאים יותר משלושה חברים בדיונים חוקתיים חשובים. חמישה עשר חברים, כשמתוך אותם חמישה עשר, למפלגת ש"ס יש נציגות דומיננטית מאוד; מלבד כב' השר אריאל אטיאס שנכח ללא זכות הצבעה אבל עם משקל כבד מהרגיל, יצחק וקנין, אמנון כהן ויעקב כהן היו נציגי ש"ס בועדה. יחד איתם, דוד טל שבעבר היה בש"ס, עבר לעם-אחד עם עמיר פרץ וכעת הוא בקדימה, היה עוד חובש כיפה, כמו גם ח"כ אליהו גבאי מהמפד"ל-האיחוד הלאומי. עם נוכחות דומיננטית למפלגות דתיות, תוצאות ההצבעה והדיון בסעיפים היתה ברורה.

      ארוך ומייגע

      למרות שלדיון הוקדשה שעה, בפועל התארך הוא לארבע שעות כדי שכל בעל אינטרס (ומעט מאוד אנשים שלא היה להם אינטרס) יוכלו לומר את כל מה שיחפצו וכדי שחברי הכנסת ישכילו טיפה בסכנות אבטחת המידע הקשורות בפרוקסי ארצי, כמו גם בהשלכות הנובעות מזיהוי ביומטרי (שעוד לא עזב את החוק, אלא נותר בו בצורת תקנות זיהוי שיתקין השר). במיוחד אמרו דברי טעם המתנגדים לחוק: ח"כ מיכאל איתן, ח"כ שלי יחימוביץ' וח"כ דב חנין.

      הדיון האמיתי הגיע בעקבות הדלפת דו"ח של משרד התקשורת אתמול שקבע כי טכנולוגיות סינון דינאמיות ברמת השרת אינן יעילות ועשויות לפגוע בתפקוד הרשת הישראלית. כמו שדי בטוח שאף חבר כנסת, למעט ח"כ ארדן, לא קרא את הדו"ח המלא אלא את הכתבה בynet, כך די בטוח כי אותה כתבה עשתה לא מעט תועלת אמש מבחינת יחסי ציבור. ח"כ ארדן, שניהל את הישיבה בטעם רב ובשקדנות, השכיל לשמוע חוות דעת ממספר חברות המציעות שירותי סינון אשר טענו אחרת. עוד דיברו נציגי חברות מסחריות שלהן אינטרס לסנן או לא לסנן. בעצם, כמו בכל דיון בכנסת, הכל מתחיל ונגמר כאן בכסף. מי שיכול להפסיד את הסכום הרב ביותר מאותו החוק משקיע את מלוא משקלו על מנת לחוקק או לא לחוקק אותו.

      כרוניקה של צנזורה ידועה מראש

      הדיון עצמו, אבל, נגמר עוד לפני שהתחיל. ההחלטה של גלעד ארדן, לאחר ששמע את כל המתנגדים והתומכים, לקיים הצבעה על סעיפי החוק הביאה לתוצאה ידועה מראש. בצעד נדיר הגיעו מלוא חברי הועדה להצבעה או הביאו חליפים במקומם. בצעד עוד יותר נדיר, הוטלה כמעט משמעת קואליציונית על הצעת החוק כדי להעביר אותה. ארדן אמר דברי טעם בהודעה לעיתונות שפורסמה בynet: ""ההצעה מהווה צעד נוסף בהפיכת ישראל למדינה חשוכה והיא תשלום נוסף של ראש הממשלה ו-'קדימה' לש"ס על הישארותה בקואליציה. שום חסימה כפויה לא תועיל במשפחה בה להורים לא איכפת מה עושים ילדיהם. הדבר הזוי ביותר בהצעה הוא שהממשלה נותנת סמכות רחבה לשר התקשורת לחסום אתרים על פי פרמטרים מעורפלים ובטכנולוגיה שטרם קיימת ואינה ישימה."

      ברור היה לכל הנוכחים שהדיון הוא לא על שלום הילדים ולא על השבת הסמכות ההורית שכל כך חשובה, כי אם זה היה המצב, הדיון היה מגיע לועדה לשלום הילד. לכולם היה ברור משהו אחד: הדיון הזה הוא על האם לצנזר או לא לצנזר את האינטרט. לא בכדי הדיאלקטיקה בה נוקטת ש"ס היא של "סינון" אתרים, כלומר מסננת שדרכה עוברים אתרים קטנים ומדי פעם גם פורנוגרפיה והדיאלקטיקה שאנו נוקטים בה היא "חסימת אתרים" או "צנזורה". ההבדל הדק בין השניים, המילה, היא שמדגימה את גישת העולם.

      אם המאבק היה באמת למען עתיד ילדים, אותם חברי כנסת מש"ס היו מקבלים את הצעתו של גלעד ארדן לא להחיל את הצנזורה על בתי עסק, אולם, לדידם של חברי הכנסת של ש"ס, העובדה שהאינטרנט משמשת בית עסק אינה מחריגה אותו מהחוק, גם אותו אדם יאלץ להזדהות כבגיר (בצורה ביומטרית) כדי לקבל שירותי אינטרנט.

      צנזורה ממשלה

      המאבק הזה הוא מאבק בין תרבויות: אחת התרבויות אינה מעוניינת בחינוך הורי מבוזר, בו כל הורה רשאי לקבוע את החינוך המתאים לילדיו, אלא דוגלת בחינוך מרכזי ומדינתי שמכפיף את כל המידע שהילדים נחשפים אליו לועדה עלומה שטרם הוחלט מי ישב בה או מי יקים אותה; הגישה השניה מאמינה שלכל הורה יש את הזכות לחנך את ילדיו מבלי שהמדינה תקח חלק בכך. לצערנו, בגלל שיקולים קואליציוניים, הגישה שלנו הולכת להפסיד.

      אולי נקודת אור אחת אפשר למצוא במעשיו האציליים של גלעד ארדן, שהחליט לקיים את ההצבעה והדיון בועדה למרות שהחל כבר הדיון בכנסת בנושא הצעת אי האמון באהוד אולמרט, ראש ממשלתנו היקר. ארדן, איש אופוזיציה בעצמו, גרם לארבעה חברי כנסת מש"ס, שהיא חברה בקואליציה, לא להיות נוכחים בעת הצבעת אי האמון בעקבות ועדת וינוגרד. אותם חברי כנסת העבירו הצהרה משמעותית כשאמרו למחוקק שחשובה להם הצנזורה על הרשת מאשר השארותה של ש"ס בממשלה.

      המשחק כאן הוא משחק פוליטי: הדיל כאן הוא פוליטי. זה הכל יגמר ברמה הזו. אם ש"ס תצא מהקואליציה, חוק חסימת אתרים לא יעבור, אם הממשלה הזו תיפול, "עתיד ילדנו" יראה שונה.

      את פרטיכל הדיון ניתן למצוא בגרסא שהוקלדה על ידי ואינה נאמנה במדויק למקור.

      התפרסם במקור בבלוג של יהונתן קלינגר תחת רשיון Creative Commons CC BY-SA