קומיקס.קום: כולם אוהבים דינוזאורים

"כולם אוהבים דינוזאורים," מתוודה דורי הולצמן, יוצרו של פוהארקס - קומיקס המתפרסם באנגלית ובעברית, לרווחת מספר רב של קוראים. "בשבילי זה היה יותר מאשר שגעון חולף." את פוהארקס המציא הולצמן עוד בילדותו, אז בנה את הדינוזאור שלו מלגו ושיחק ביצורים ענקיים שנלחמים על השליטה בעולם. במהלך השנים הבין שפוהארקס שלו אינו סתם שלב, ושיש בו דבר מיוחד שאין בשום דינוזאור אחר שנתקל בו. בסדרות הטלויזיה ובסרטי הקולנוע תמיד הוצגו הדינוזאורים כענקים אימתניים ומרושעים, או כיצורים טיפשים ותמימים. שני הייצוגים אמנם קרובים במידת האפשר למציאות, ובכל זאת, הולצמן רצה דינוזאור גיבור.

כדי לבסס את הדינוזאור הזה במציאות בה תהיה לו באמת סיבה להיות גיבור, ערבב הולצמן מעט מאוד פרה-היסטוריה עם הרבה פנטסיה, קצת מיתולוגיה ומקורות השראה אחרים - מההגדה של פסח ועד למשחקי וידאו. באגדה שלו, מזוקיאם היא ארץ בה הדינוזאורים הם עבדיו של נחש עצום בשם דראקית', שרואה עצמו כאל שלהם ומכריח אותם לסגוד לו. למציאות הזו נקלע פוהארקס, טי-רקס טוב לב ואמיץ, ומהר מאוד מתברר לו שנכתבה עליו נבואה, שהוא יציל את אחיו הדינוזאורים מעולו של הרודן. הוא מצטרף למחתרת, וכבר בפרק הראשון מגשים את הנבואה והופך לגיבור הדינוזאורים.

האתר של דורי הולצמן הוא אחד המושקעים והמוצלחים שנבנו עבור קומיקס. קודם כל, הוא מאפשר לקרוא את כל הקומיקסים בקלות, בעברית ובאנגלית, ובלי להסתבך עם גודל, צורה או מדיה כמו אתרים אחרים המציעים קומיקס לקריאה על פני הרשת. מלבד הקומיקס עצמו, באתר יש מידע על הדמויות, מפות של העולם, קטעי וידאו, משחקים, והכל קל ומהיר לניווט. אעז להתפייט ולומר שבין דפי האתר מורגשת אהבה רבה לפוהארקס ולעולם שלו, וגם תוך כדי קריאת הקומיקס, שרחוק מלהיות עשוי במקצועיות ובשנינות של קומיקסים אחרים שנסקרו במדור הזה, משהו בחדווה הילדותית של העיסוק בדינוזאור הגיבור עובר גם לקורא, והקומיקס נותר מעניין למרות מגרעות מסויימות.

יש משהו שנון ומעניין בהפיכת הדינוזאור הטורף האכזרי ביותר שהפליאונטולוגיה מכירה לגיבור, ובמיוחד למגן כל הדינוזאורים האחרים, שאותם הוא אמור לאכול. לפוהארקס, כמובן, יש לב טוב גם כשזה נוגע לבני אדם קדומים, לדינוזאורים אחרים שמנסים להרע לו, ואפילו לאנשיו של הנחש דראקית'. אבל לקומיקס אין נגיעה אמיתית לריאליזם, ומרגע שמקבלים את עובדת היותו פנטסיה, קל יותר לקבל את העלילה ההירואית הקלאסית. מלבד שינוי המיתוסים, יש גם שינויים לא מעטים של הביולוגיה - גודלם של הדינוזאורים, למשל, קטן מהרגיל בעולם של דורי הולצמן: גובהו של פוהארקס הוא רק שניים וחצי מטרים - כדי שבני אדם, למשל, יהוו אתגר מסויים עבורו.

הבעיה העיקרית של פוהארקס היא שניכר שמי שכתב אותו צעיר ולא מנוסה בעולם הקומיקס. הוא מצוייר בחן, אך ללא עזרים אמנותיים ובסריקה פשוטה אל המחשב, מה שמוריד מאיכותו ולא מציב אותו באותה רמה עם כל קומיקס פשוט שנעשה בעזרת פוטושופ. הוא כתוב כמו כל הרפתקת D&D פשוטה, אלא שאין בו מספיק תוכן, וגם לא עלילה מתמשכת. סיפורים מסתיימים בקליף-האנגר, אבל לא ממשיכים בגיליון הבא. העלילות עצמן צפויות, ותוך כדי קריאה נזכרתי בסדרות הפנטסיה המצויירות של ילדותי, שגם הן עקבו אחרי קו עלילתי של אירוע-סכנה-הצלה על ידי הגיבור העשוי ללא חת, ותמיד התאפסו לאותה נקודה בסוף הפרק. ויכול להיות שאני מבוגרת מכדי להיות קהל היעד של פוהארקס.

לדורי הולצמן יש כשרון - כשרון ציור, כשרון סיפורי, וגם כשרון להומור שנון ומודע לעצמו ולסביבה עליה הוא כותב. אלא שכל הדברים האלו רק מתחילים לבוא לידי ביטוי בפוהארקס. עם הזמן, סביר להניח, יכתוב דברים הרבה יותר מוצלחים מהקומיקס על הדינוזאור טוב הלב. אני מוכנה לחכות.