בלוגים שמוגים

זה קורה כבר למעלה מ-7 שנים, אבל שדרות באמת התחילה להופיע כל יום בכותרות רק בשנה וחצי האחרונות. המציאות היום יומית כפי שאנחנו רואים אותה מעל מרקעי המחשב או דפי העיתון חמורה בהרבה עבור האנשים שמתמודדים עם ההפגזות והחרדות הללו מידי יום. לגבי המתרחש ברצועת עזה, קשה לי לשפוט, שכן הכלים שיש בידי למידע מהימן משם מעטים בהרבה – במרבית המקרים מדובר במקורות ישראליים, אשר לא נוטים להתייחס באופן שווה (בצדק או שלא בצדק) לשני הצדדים. דוגמא מצוינת להבדלים בחשיפה ניתן לראות בפוסט של "לחץ חברתי" (בלוג משותף ל[[יואב ריבק]] ו[[יאיר טרצ'יצקי]]) המתמקד בענייני תקשורת, פוליטיקה וחברה ומתרעם על החד צדדיות של כותרות העיתונים הגדולים.

בפרינט הדבר אינו אפשרי – דעת הקהל אינה יכולה להשפיע על מראהו של דף השער בעיתון יומי ובטח שלא על התכנים אשר יוצגו בו – לכל הפחות, בגיליון שכבר יצא לאור. יחד עם זאת, נראה שבאינטרנט שונים פני הדברים. [[אבישי עברי]] מאמין במאמר שכתב כי בידי הגולשים והטוקבקיסטים היכולת להשפיע על התכנים אותם הם קוראים ולהם מגיבים.

כבר למעלה מחודש אני עוקב בתשומת לב רבה אחרי בלוג משותף הנכתב ע"י איש התקווה ואיש השלום. הבלוג נקרא "עזה-שדרות" ונכתב בשפה האנגלית. בלוג זה משותף לתושב העיר המופגזת שדרות ותושב העיר המופגזת עזה. שניהם מתארים את חייהם תחת האש. ההחלטה לפתוח את הבלוג נבעה מהרצון המאחד ביניהם להביא לידיעת הציבור את תהפוכות הנפש של שני אנשים הנמצאים משני צדי המתרס וממשיכים לחלום על השלום.

ככל שהזמן עובר, נראה שהסיכוי להגיע להסכמה כלשהי רק הולך וקטן. בצד הישראלי מדברים על פעילות קרקעית רחבה ואילו בצד הפלסטיני לא מפסיקים להשמיע איומים על החרפת המאבק, וזאת בבד עם העובדה שטווחי הטילים רק הולכים וגדלים. שני הבלוגרים תוהים לאן מועדות פני המנהיגים שלהם ולדבריהם דבר לא יוכל להשתנות כל עוד למנהיגים אין אינטרס להפסיק את האלימות מחד והם גם אינם מרגישים את הפגיעות של התושבים הפשוטים מאידך.

בתחילת השבוע, ובתגובה למותם של למעלה מ-60 פלסטינים בתקיפות של צה"ל במהלך סוף השבוע, החליטו הכותבים את הבלוג "עזה-שדרות" לקדם את השאיפה שלהם לשלום ולשקט ע"י מהלך אקטיבי. לאחר שלדבריהם פנו אליהם מגיבים רבים בשאלה "מה אפשר לעשות?" הוחלט תחילה לדרוש מן המנהיגים משני הצדדים לחדול מן הפעילות הצבאית למשך חודש אחד – "חודש של שקט" על-מנת שיוכלו המנהיגים לשקול מחדש את צעדיהם וחשוב מזה, שהאזרחים יזכו, ולו למשל חודש בודד, לחיים שקטים להם הם כה זקוקים.

עם כל העניינים האבסורדיים שיוצא לי לשמוע עליהם בשבועות האחרונים, קשה מאוד להפתיע אותי עם משהו שהוא מצד אחד ממש מטומטם ומצד שני ממש מפגר. אז אחרי ששר התקשורת החליט, עם הצעת החוק שתצנזר לנו את האינטרנט, שהוא החליף השפוי ביותר שיש במדינה הזאת לשרת החינוך ואחרי שהפדרציה לתקליטים זכתה בפסיקה תקדימית וגרמה לחסימת אתר שאינו מאוחסן בארץ על-ידי הספקיות המקומיות, מגיע תורו של חוק זכויות היוצרים לקפוץ לביקור חולים.

זיו מזרחי טייל להנאתו ברחבי תל-אביב ואף צילום את נופיה ועצמים מעניינים אשר ראה בדרכו. כשניסה לצלם את מגדל האופרה, דרש ממנו מאבטח הבניין להפסיק לצלם. מזרחי לא זכה לתשובה הגיונית לדרישת המאבטח ולכן פנה אל החברה המפעילה את הבניין בבקשה לתגובה. התגובה לא איחרה להגיע ונטען בפניו כי הבניין מוגן בחוק זכויות יוצרים ויש צורך באישור מטעם החברה על-מנת לצלמו. ובכן, נראה שחוק זכויות היוצרים הישראלי אינו מסכים עם דוברת חברת הניהול של מגדל האופרה – סעיף 2 בחלק א' של חוק זכויות היוצרים משנת 1911 מאשר את הצילום וכן בסעיף 23 לחוק זכויות היוצרים משנת 2007 (אשר צפוי להיכנס לתוקף בחודשים הקרובים) נאמר כי הדבר מותר כל עוד האובייקט ממוקם בקביעות במקום ציבורי.

עידו קינן קרא את הפוסט של מזרחי והחליט שלא לעבור בשתיקה על ההתנהלות של החברה המפעילה את מגדל האופרה. ביום שישי הקרוב, ה-7 למרץ 2008, הוא מזמין את כולם להצטרף אל אספסוף הבזק שיגיע אל מגדל האופרה הממוקם ברחוב אלנבי 1 בת"א על-מנת לממש את זכותנו הדמוקרטית והחוקית לצלם ולעמוד על שייכותו של המרחב הציבורי לציבור ולא לחברות פרטיות. תמונות מן האירוע צפויות להופיע לאחר מכן בפליקר תחת התגית OperaMob2008.