סקירה: מקבוק Air

דניס ויטצ'בסקי קיבל את המקבוק אייר ל-24 שעות, וסיים את החווייה כאדם שונה ממי שהיה

  • macbook air
  • mac os
  • Apple
דניס ויטצ'בסקי
מערכת וואלה!

צילום: נמרוד אלדר
עריכה: זוהר ראובני

כשהציעו לי לקחת את המקבוק אייר – הלפטופ החדש והנחשק (על כך בהמשך) של אפל, חששתי קצת. זה אמנם טוב יותר מכתיבת רשמים אחרי שלוש שעות איתו במשרדי איידיגיטל, נציגת אפל בישראל (כפי שעשו כמה מעמיתינו - העורך), אבל עדיין זמן שמספיק בקושי לרשמים ראשוניים. מעבר לכך, אם המחשב מעניין אתכם, רוב הסיכויים הם שכבר קראתם עליו את כל הפרטים היבשים בביקורות שהתפרסמו כשהושק בארה"ב לפני מספר שבועות. אבל יש דברים שאינדיווידואליים לכל משתמש, והם אלה שמשתנים מביקורת לביקורת. זה גם מה שהופך, לדעתי, גם את תקופת הזמן הקצרה שהייתה לי עם האייר לרלוונטית כדי לכתוב את השורות אלה.

נתחיל מכך שאני לא חסיד של חברת אפל. זה לא שיש לי סלידה ממכשירי החברה – ברשותי אייפוד וידאו ואייפוד טאץ' – אבל מאז ומעולם גרו בבית שלי מחשבי PC עם מערכת ההפעלה דוס או חלונות, והסקרנות שלי לגבי הדשא בצד השני אף פעם לא ניצחה את אי-הרצון להסתבך שוב עם מערכת הפעלה חדשה וללמוד את רזיה. אבל במקרה של האייר, החלטתי לא לוותר, ואחת הסיבות לכך היא היופי שלו.

כפי שכנראה כבר שמעתם, מדובר במחשב הדק בעולם כיום. אני אפילו אומר את זה בקטע הוידאו שמלווה את הכתבה. זה רק בערך-נכון מבחינה עובדתית (היו כבר מחשבים שהיו דקים ממנו בנקודה הכי עבה, אבל לא היו דקים ממנו בנקודה הכי דקה), אבל מבחינה ויזואלית מדובר בהבדל מדהים בינו לבין כל הלפטופים האחרים אליהם השוואתי אותו. זה רק חלק ממה שהופך את ה-Air לנחשק כל כך. החלק השני הוא העיצוב. כל פינה במכשיר הזה, כל חלק עיצובי – כמו התפוח המואר על הצד האחורי של המסך – נועדו למשוך תשומת לב, והם עושים את עבודתם נאמנה.

רבים מאלה שפגשו אותו כשהסתובב איתי ביממה האחרונה טענו כי זהו הלפטופ היפה ביותר שראו בחיים, אפילו עד כדי תהייה אם לקנות אותו תוך התעלמות מנתונים "שוליים" כמו החומרה שמפעילה אותו או העובדה כי מדובר במקינטוש ולא ב-PC. היופי הזה הוא נקודה חשובה לא רק בשביל העיניים שלכם, אלא גם בגלל הדימוי אותו הוא מקנה למי שיושב עם מחשב כזה בפגישת עסקים או פשוט על הספסל ברחוב. אמנם אף בחורה לא התחילה איתי בזמן שישבתי ושיחקתי איתו בבית קפה תל-אביבי, אבל זה יכול להיות בגלל שאני מכוער-למדי (לא צריך לכתוב את זה בטוקבקים, אני מודה בכך בעצמי) ומסתובב כיום עם מקל הליכה שחור ובנאלי.

עוד בוואלה!

מה היה הכי קשה לאנה ארונוב להבין אחרי הלידה?

לכתבה המלאה

בכל הנוגע לשימושיות, מדובר בחיה של ניגודים. מצד אחד, כאמור, מדובר במחשב דקיק וקליל (1.36 ק"ג). יש לו גם מסך נהדר ומקלדת מלאה, לגמרי לא צפופה, שמאפשרת הקלדה נוחה מאוד. תוכלו לשים לב שעל המקשים של יחידת הביקורת אין עברית, אבל כל זה ישתנה כשהמחשב המגוייר-כהלכה יגיע לארץ בימים הקרובים. משטח המגע שלו, שנלקח ממכשירי המוזיקה החדשים של החברה, מזהה תנועה של מספר אצבעות, מה שמאפשר לכם להגיד למחשב מה לעשות באמצעות תנועות טבעיות – כפי שרואים בוידאו.

על פניו – הכל טוב ויפה, אבל יש גם לא מעט חסרונות. ראשית, הסוללה של המקבוק אייר אינה נשלפת, ואפילו אם היא עובדת 3 וחצי שעות אחרי הטענה מלאה, זה יכול שלא להספיק לכם ליום שלם של עבודה מחוץ למשרד. זו בעיה לא קטנה בשביל חלק מהאנשים. שנית, אי אפשר לומר שיש לו מגוון יציאות וכניסות שלו רחב – יש כאן רק מכסה נפתח קטן, שמגלה כניסת USB אחת, יציאת Micro-DVI למסכים ויציאת אוזניות. שלישית, יש כאן רק רמקול אחד (מונו), מה שהופך את המחשב למכונת מולטימדיה נכה במיוחד.

סעיף נפרד הוא הכונן האופטי של ה-Air. בקטע הוידאו אמרתי משהו שיכול להישמע בהתחלה כאוקסימורון – אפל עשו צעד אחורה או הקדימו את זמנם כאשר החליטו לוותר על הכונן האופטי המובנה. אני עומד מאחורי המלים האלה, ואסביר לכם למה: החשיבה של אפל נכונה לחלוטין; בתקופה של רשתות אלחוטיות ושימוש מתרחב יותר ויותר באחסון פלאש ואינטרנט בשביל העברת המידע ממקום למקום, אנחנו לא צריכים כונן אופטי בכל מחשב. בנוסף יש כאן יכולות של Remote Disk – אפשרות להתקין תוכנות בעזרת הכנסת דיסק ההתקנה אל מחשב אחר שמחובר לאותה הרשת. אך עם זאת, אנחנו עדיין לא בתקופה בה הדיסקים הם זניחים, ואפשרות ה-Remote Disk מסורבלת למדי אם אתם משתמשים במחשבים ארעיים. לכן הדואליות הזו, של צעד אחורה-צעד קדימה.

להתאהב במק

אבל מעל לכל, ה-Air הוא מקינטוש בכל רמ"ח אבריו. המקלדת שלו, כמו בשאר המחשבים של החברה, מותאמת לשימוש במערכת ההפעלה MacOS, וזוהי גם המערכת שמגיעה איתו. היא, כאמור, היוותה בשבילי חידוש, ואחרי 24 שעות איתה אני יכול להגיד לכם שהמחשב הבא שלי כנראה הולך להיות מק. הוא אמנם יריץ גם חלונות, כי אני לא מוכן עדיין לוותר האפליקציות שיש לי במערכת ההפעלה הזו, אבל MacOS היא משב רוח מרענן בשביל מי שמעולם לא ניסה מערכות חוץ מוינדוס. הערה לקהילת הלינוקס היקרה – גם את המערכת שלכם אני לא ממש מכיר, אבל מחכה בקוצר רוח למפגש שלי עם ה-EEE של אסוס.

אז כן, בחזרה ל-MacOS X. השעה הראשונה איתה מבלבלת מאוד – כמעט אף אחד מהקיצורים שאתם מכירים מחלונות לא עובד, אבל אחר כך מתחילים ללמוד ולהתרגל, ועולם חדש נפתח. החל מהעיצוב האסתטי ואפליקציית ה-Dock, שיושבת בתחתית המסך ומאפשרת גישה מהירה לכל תכני המחשב שלכם, ועד לעובדה שהכל עובד כמו שצריך. בלי להאט, בלי לעשות שטויות מוזרות, ובלי מאמץ. אחרי שעה נוספת של משחק עם ההגדרות, ניתן להתאים את המחשב אליכם בצורה טובה מאוד, החל מקיצורי הדרך בתוכנות השונות, ועד לקביעת מספר משטחי עבודה בשביל לא להעמיס את כל החלונות במסך אחד.

קטונתי מלהסביר את כל רזי המערכת הזו, גם בגלל שכנראה עוד לא גירדתי את השטח ביממה אחת של שימוש, וגם בגלל שבשביל זה יש לכם את זיו קיטרו שעושה בדיוק את זה בטור השבועי שלו כאן בוואלה!מחשבים, אבל אני ממליץ בחום לכל חובבי החלונות ללכת ולראות איך, באמת, הצד השני חי.

שורה תחתונה

ומה באשר למחשב עצמו? תג המחיר שלו, העומד על 10,000 שקלים לגרסה הרגילה וכ-17,000 ¤ לגרסה המתקדמת עם כונן קשיח SSD, אומר בדיוק מה זה מקבוק אייר – אביזר אופנתי. הממדים שלו הופכים אותו לנוח מאוד בשביל נשיאה, אבל גם המקבוק הרגיל הוא לא בדיוק ממותה. אם אתם רוצים לקנות את המחשב הזה, תודו כי הרצון שלכם נובע מהחיצוניות שלו, ולא מהפונקציונליות, אותה ניתן גם להשיג במחשבי מק האחרים. ואחרי שהודיתם בזה לעצמכם, תעשו את החשבון – אם המחיר לא מרתיע, לכו על זה. אתם כנראה לא תצטערו.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully