לא כאן בשבילנו

"הכיבוד זהה" – זו הייתה אחת המחשבות הראשונות שלי כשהגעתי למשרדים החדשים של חברת יאהו! במתחם המת"ם של חיפה לאירוע העיתונאים שנערך במקום. זהה למה, אתם שואלים? לכיבוד שהיה אתמול באירוע העיתונאים של מיקרוסופט במרכז המחקר והפיתוח בהרצליה, בו הכריזה החברה על הקמת מעבדה חדשה בישראל. והכיבוד היה זהה עד לרמת הפריט הבודד – אותן הגבינות, אותם הכריכים ואותם הקינוחים בדיוק.

אם הייתי עולה ממשרדי יאהו! קומה אחת במעלית ונכנס למשרדי גוגל, הייתי מאוד מופתע אם הייתי מוצא אוכל שונה, כי למרות השוני בין שלוש החברות בכל הנוגע לאסטרטגיה, טכנולוגיה ודרכי ניהול, הפעילות הישראלית שלהן מאוד דומה. מצד אחד, היא מקור לגאווה בשבילנו, ואילו מצד שני, אל לנו להתלהב יותר מדי, כי זה לא באמת אישי.

לאורך הדורות מדברים רבים, גם מקרב אוהבינו וגם מקרב שונאינו, על הראש היהודי והייחוד – מגניבות, אפילו – שלו. עד שנת 48 הטענה הזאת הייתה מוצדקת ביותר. חיינו כמיעוטים בקרב אוכלוסיה שלא תמיד אהדה אותנו, והדרך היחידה לשרוד הייתה להתקדם, להפוך את עצמנו לנסבלים – אפילו אם לא רצויים – בגלל מה שאנחנו יכולים להביא לשולחן.

מאז שמדינת ישראל הוקמה, ולחץ ההישרדות התמידי הועבר מכתפי היהודים שעלו לארץ לכתפיים של אנשי צבא מסודר, התיאוריה הזאת - על הראש היהודי הקולקטיבי - התחילה להיעלם לה. כמדינה, אני מצטער להגיד לכם, אנחנו לא באמת טובים יותר מכל אותם הגויים. לא טיפשים או רעים יותר, זה בטוח. אבל הראש היהודי-ישראלי הוא ראש רגיל, אולי עם אף קצת גדול יותר מאצל אחרים.

ועם זאת, נתקלנו בבעיה אחרת – אין לנו הרבה משאבים טבעיים, אין מספיק מקום בשביל להיות מדינה חקלאית ואין מספיק קרח בשביל לאמן נבחרת אולימפית טובה מספיק כדי לקחת את כל מדליות הזהב באולימפיאדת חורף ולקנות איתן מטוסי קרב. כאן נכנס לפעולה ייצר ההישרדות הכלכלית. הבנו שכסף רב אפשר לעשות גם ממשרד קטן שממוקם במרתף אפלולי.

וזה המקום לגאווה לאומית – יחסית לגודל המדינה שלנו, אנחנו מאוד אהודים על העולם הטכנולוגי. פיתוחים טכנולוגיים ישראלים נמצאים במוצרים של החברות הגדולות והמוכרות ביותר בשוק, ולהרבה מהן יש מרכזי פיתוח אצלנו. המקרה המוכר ביותר, כנראה, הוא זה של אינטל. החברה פתחה בישראל את מרכז הפיתוח הראשון שלה מחוץ לגבולות ארה"ב, וזה קרה עוד ב-1974 – כ-6 שנים לאחר הקמתה.

וכיום, כאמור, פועלות אצלנו גם גוגל, מיקרוסופט ויאהו – שלושתן פתחו בישראל סניפים לא כדי שיהיו כאן אנשים שיתרגמו את האתרים והמערכות שלהם לעברית, אלא כחלק מהפעילויות העולמיות של החברה. המקרה של מיקרוסופט הוא הקיצוני ביותר – המעבדה החדשה, כך לטענת האחראי עליה, חסרת מיקוד, והמטרה היא פשוט לפתח רעיונות טובים מכל התחומים ולראות באיזה תחום העובדים יהיו הכי מוצלחים.

אחד המשפטים בפסקה הקודמת היה אמור להדליק אצלכם נורה אדומה. הסניפים הישראלים, כפי שאמרתי, לא כאן בשבילנו, אלא בשביל כולם – אולי חוץ מגוגל שעל פי הפרסומים הנוכחיים מתמקדת יותר בשוק המקומי, נכון לעכשיו לפחות. מיקרוסופט אמנם מוציאה את הגרסאות העבריות לתוכנות שלה ולשירותים שלה (וזה הגיוני, כי יש במדינה הזאת המון מחשבים), אבל תוכנה היא לא באמת מדד. תסתכלו על המחדל של אי-הבאת האקס-בוקס 360 – קונסולת המשחקים של מיקרוסופט, באופן רשמי לארץ. יותר משנתיים עברו מאז שהקונסולה הושקה, והיא עדיין לא אצלנו, לפחות לא ביבוא של מיקרוסופט. מה עוד, שמדובר, כיום לפחות, בשוק מקומי רדום שהחברה יכולה לקחת בהליכה כמעט. ויאהו? הם, כאמור, כבר הכריזו שהמרכז בישראל יעבוד לטובת הפעילות הגלובלית, ולא בשביל השוק הישראלי.

זאת בדיוק הפואנטה. נכון שלכל הגדולים יש סניפים אצלנו, אבל אל תראו את זה כסימן לכך שאזרחי ישראל נחשבים מאוד על מפת הטכנולוגיה העולמית. כצרכנים, אנחנו לא באמת חשובים כל כך – יש מעט מדי מאיתנו ולמרות המשפט הכה-שגור בפיהם של רבים על כך שהישראלים נמצאים בקדמת הטכנולוגיה והנם חוד החנית של אימוץ טכנולוגיות חדשות, המציאות קצת שונה. מי שחשובים הם המוחות הבודדים, אלה אותם תופסות החברות האלה כשהם עוד באוניברסיטה ומושיבות מול מחשב שהרקע שלו הוא כדור הארץ ולא דגל כחול-לבן עם מגן דוד באמצע. בסופו של דבר, אנחנו גם נרוויח מזה, אבל רק כי כל השאר ירוויחו גם הם.