בלוגים שמוגים

בכנס השנתי של איגוד האינטרנט הישראלי יצא לי לשמוע את החשב הכללי לשעבר במשרד האוצר, ירון זליכה מדבר על שקיפות הממשל כתנאי הכרחי לקיומו של ממשל תקין. כידוע, תקצוב כוחות הבטחון רחוק מלהיות הדבר השקוף והנגיש ביותר במדינת ישראל. קבלת פירוט מלא לכל שנקל היוצא מן הכיס שלנו בתור מיסים ומגיע לקופת האוצר ומשם למשרד הבטחון היא משימה קשה עד בלתי אפשרית. זכות הציבור לדעת ועקרון השקיפות נמוגים תחת דרישות הבטחון.

כך בדרך כלל נראים פני הדברים. עם זאת, לעיתים קורה שזרזיף דק של שקיפות בכל זאת חודר את מעטה הבטון המזויין של הסודיות ושופך מעט אור על אופן ניצול הכסף שלנו לצורכי הגנת המולדת. השבוע גיליתי ששירות הבטחון הכללי (המוכר גם בתור שב"כ) החליט לפתוח בלוגים לארבעה מעובדי חטיבת טכנולוגיית המידע שלו. המטרה של המעשה ברורה – ליצור עניין אצל מחפשי עבודה בתחום ההייטק לעבוד בשב"כ, שכנראה לא מסוגל להתחרות בחברות הפרטיות מבחינת תנאים ואופציות ומנסה לגייס עובדים ע"י מתן הצצה לחיים של עובדים קיימים.

מן המילים "בצעד יוצא דופן החליט השב"כ לאפשר" עולה לעניות דעתי ריח לא נעים של זיוף. קשה להאמין שהבלוגים משמשים למטרה שהיא מעבר לפרסומת וכרזת גיוס, שהרי את הפרטים הפיקנטיים באמת מן העבודה לא נזכה לקרוא בשל בטחון המידע, והגורם המייחד שנותר הוא השתייכותם של הבלוגים לשב"כ ותו לא.

בתור משלם מיסים מן השורה, אני סבור שמשרד הבטחון יכל למצוא שימושים טובים יותר לכסף שהושקע במיזם הזה. חברות כמו Refresh – Content Power ובלינק מתמחות בהקמת בלוגים עסקיים, ועושות את כספן מכיוון שנכון לעכשיו מדובר באחד הטרנדים היותר פופולאריים בשוק. כל זה טוב ויפה כל-עוד אנחנו עוסקים בחברות פרטיות, שיכולות לעשות כל שיתחשק להן עם הכסף שלהן. ברגע שגוף ממלכתי מתחיל אף הוא לשחק במגרש הזה, עליו להיות מוכן לתת דין וחשבון היות ומדובר בכספי הציבור. הצצה לחיים של עובדים היא לא תחליף לתנאים המקובלים בשוק, ומסופקני שזה מה שיביא לתורים של עובדי הייטק המתדפקים על דלתות השב"כ. בסופו של דבר, עבודה בסקטור הציבורי טומנת בחובה תחושת שליחות ברמה מסויימת ולא רק ציפייה לתגמול כספי. בלוג של עובד הוא לא מה שיעורר את התחושה הזו, לדעתי.

הבלוגים של השב"כ אינו הפרוייקט הראשון של Refresh שאני נתקל בו, קודם לכן כבר יצא לחזות ב"בלוג השעה" אשר הוקם במטרה להעלות את המודעות לאירוע בשם "שעת כדור הארץ". אירוע זה מתרחש במספר ערים ברחבי העולם ובמהלכו יוחשכו אורות של הערים הללו למשך שעה אחת. הדבר נעשה כחלק מן ההתמודדות וההחדרה לתודעה של נושא ההתחממות הגלובלית – נושא אשר מעסיק את פעילי איכות הסביבה כבר מספר שנים ואשר קיבל חיזוק חיובי רב עם זכייתו של אל גור בפרס הנובל בשל פעילותו בתחום ההסברה על הנושא.

העלאת המודעות מתבצעת בבלוג ע"י פרסום תכנים העוסקים באיכות הסביבה ושלל דרכי ההתמודדות עם ההתחממות הגלובלית (או לכל הפחות, צמצום הנזקים שעלולים להגרם בעתיד הקרוב והרחוק. כתוצאה מכך, מתוך פרוייקט ששותפים בו עיריית תל-אביב עם החברה להגנת הטבע וגורמים פרטיים, נולד בלוג אקולוגי מיינסטרימי שמעורר את הרצון לחקור ולהתעמק בתחום (דבר שאפשר לעשות גם באמצעות Eco Wasabi – הבלוג הירוק האהוב עליי).

לפני כמעט חודש הפציע לפתע פוסט שלכד את עיני בבלוג של סוכנות הקריאטיב "מזבלה" המדושן ע"י גיא דיין ודורי בן ישראל. הפוסט המדובר החזיק מעמד פחות מ-24 שעות באוויר בטרם נעלמו עקבותיו. מבירור מול דיין ובן ישראל, נאמר לי שטרם הגיע זמנו של הפוסט והוא יתפרסם בבוא הזמן בעתיד.

לפני קצת יותר משבוע שב ועלה הפוסט לאחר שיפוצים קלים מן הגרסה המקורית שלו והציג לעולם את "הלו סבתא" – מיזם חברתי חדש שמכוון לערכים הנוטים להעלם מן הנוף האישי של כל אחד ואחד מאיתנו. מדובר בקמפיין שנועד לפנות לדור הסלולאר (כך הוא מכונה ע"י יוזמיו) שלא מניח את הטלפון לרגע אבל אינו מסוגל להקדיש שיחה אחת בשבוע לדרוש בשלומה של הסבתא ולספר לה קצת על קורות חייכם בשבוע האחרון.

עם יד על הלב, אני חייב לומר שלא לעיתים קרובות אני נתקל במשהו שבאמת מצליח לרגש אותי. הפעם ללא ספק מדובר במשהו כזה. למרבה צערי, את הסבתות שלי אני מכיר בעיקר מתמונות, ופעמים רבות אני מוצא את עצמי מקנא באלה שהסבים והסבתות שלהם עודם בחיים. אומרים שקשה להעריך משהו לפני שהוא נעלם לבלי שוב – ואני מקווה שהקמפיין הנ"ל יפיל את האסימון כאן ועכשיו ולא בעתיד, כאשר כבר לא יהיה אל מי להתקשר.