עורלה הוא אתר מחתרתי ביזארי שמסתובב ברשת ולפעמים זוכה למילה פה או שם. נכון, לא בנו אותו בוורדפרס ולא יצרו אותו בצלמו ודמותו של פורטל ישראלי כזה או אחר. הוא נראה כמו אתר מהמאה שעברה, ובאמת, כשחוזרים אחורה מגלים שהוא לא ממש התעדכן בשנים האחרונות. מוקד המשיכה שלו היה ונשאר כמה קטעי וידאו מצולמים וסדרות רשת של בוני וגולשי האתר, כמות מכובדת של אנימציות פלאש, (כמו "איך לצייר את אבי ביטר" או "נפחו את עודד מנשה"), חלקן מטופשות וחלקן מטופשות יותר (ורובן דוגלות בהומור קקי-פיפי), ועמודים שנונים כמו אתר הבית של "כת השפן", הסוגדים לשפנים ודוגלים בחופש "להזדיין כמו שפן".
אל תפספס
קשה למצוא את הטובים
מלבד כל אלו, קיים באתר מחסן הקומיקס. ממבט ראשון, הוא נראה לא רע - הזדמנות לחטט בערמות של קומיקס שלא פורסם בשום מקום אחר, בנושאים שונים ובטכניקות שונות, וחשוב יותר - שכותבים רבים ניסו בו את מזלם.
אבל כדי להיתקל בקומיקסים הטובים, כך מסתבר, צריך לעבור הרבה זבל. למשל, "טוטה", סיפורו של ילד שמנסה להבין למה אין לו פות ושלל התשובות שהוא מקבל (שאף אחת מהן היא לא "כי אתה בן"), מטופש למדי, ואם לא היה קצר כל כך ניתן היה לומר שהוא אף מייגע. הוא כתוב בצורה מטופשת ומצוייר רע, ומלבד בדיחה שלא מצחיקה מעבר לכיתה ג', לא ברור מה יש בו. כך גם "סופר-אדם", סיפורו של גיבור כושל ומשרתו, שללא ספק מישהו כתב תוך כדי שינה, אחרת אין הסבר לנוכחותו של משהו כל כך חסר טעם באתר הזה. ויש גם את עלילותיהם של שבי ואוזה, יצירת קומיקס כל כך מתוחכמת שהיא פשוט מדביקה שוב ושוב ציורים של אוזה ושבי ומשנה את הטקסט במילה או שתיים ממשבצת למשבצת.
יש אור בקצה הערימה
אבל לא כל המחסן מלא בקומיקסים כל כך מיותרים שאי אפשר היה להעלות אותם לשום מקום אחר. הוברט-הוברט, קומיקס שרץ כבר מאה פרקים, מצוייר אמנם באותה טכניקת מחשב נעלה המורכבת מעכבר והצייר של חלונות, אבל מצחיק קצת יותר. הוא עוסק באלפקה מחווה בנגב שיצא לגלות את העולם, אבל גילה בעיקר זונות, מילונים, שוטרים, את טום הנקס, ופאנפיקים אירוטיים של הארי פוטר. הקומיקס לא יעניין, סביר להניח, מישהו מעבר לגיל התיכון, אבל ככזה הוא כתוב לא רע. יש גם קצת ירידות על קומיקסאים מפורסמים אחרים, כמו אורי פינק, מה שאף פעם לא מזיק.
ויש כמה קומיקסים קטנים ושנונים באמת, שמתאימים גם לקהל מבוגר יותר, כמו "כל מיני" של בן קולסלו, סטריפ קומיקס ללא נושא מסויים, שרובו מורכב מדיונים בין שני אנשים או מאדם אחד מדבר (או כלב). דווקא הקומיקס המינימליסטי הזה כתוב בצורה משעשעת ביותר, ולפעמים אפילו גורם לחשוב קצת, אפילו אם זה רק על השאלה האם באמת הייתם צריכים לאמץ כלב, או אם יש אלוהים.
טוב עוד יותר הוא "איגור, הגיבן הסאוואנט", סיפורו של גיבן קצת מוגבל בשכלו, עם לב טוב ושרירים עודפים, שחי את חייו עם קבוצת נזירים, סופר את גרגרי החול, מציץ על הנזירות הרוחצות בנהר, ושולף את הגרזן כשהאוטו גלידה מגיע. הקומיקס מצוייר ביד, בהשקעה מינימלית אך משמעותית, וכתוב היטב. חבל שהוא כל כך קצר.
בסך הכל, יש מאגר קומיקסים לא קטן במחסן הנטוש של עורלה. האתר, כאמור, קצת מת, ואין ספק שההומור שלו כבר עבר מזמן את זמנו, אבל לפחות במחסן הקומיקס בכל זאת שווה להציץ. כל סוחר עתיקות יגיד לכם שכדי למצוא תכשיט יפה צריך לחטט בערמות של גרוטאות.