פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ואנחנו שניים

      דניס ויטצ'בסקי שיחק ב-Army of Two עם חבר, וגילה – ולא לראשונה – שגם משחק חדשני יכול להיות בינוני

      הדור החדש-יחסית של קונסולות המשחק – זה שכולל בתוכו את הפלייסטיישן 3, האקס-בוקס 360 והווי, הביא אל העולם של מכונות משחק המחוברות לטלוויזיה משהו שהיה עד כה נחלתם הכמעט-בלעדית של שחקני ה-PC – משחקים מקוונים. נכון של-PS2 היה מתאם רשת ומספר משחקים שתמכו בו, ולאקס-בוקס המקורי גם הייתה מערכת מקוונת, אך הפעם זה לא גימיק ולא משהו שנעשה כדי לצאת ידי חובה, אלא חלק מרכזי ובלתי-נפרד מהקונסולה.

      חברת EA – אחת המפיצות הגדולות בעולם המשחקים, לא רוצה להישאר מאחור בעידן הזה, והשיקה לפני מספר שבועות את אחד הזיכיונות החדשים שעושים שימוש נרחב בחיבור לרשת האינטרנט. המשחק, Army of Two שמו, הגיע לאקס-בוקס 360 וה-PS3, והוא מושא הביקורת שלנו להיום.

      היאח לסטריאוטיפ

      חייבים להבין ש-EA תולה הרבה מאוד תקוות במותג הזה. זה מתבטא, בעיקר, בקמפיין הפרסום האגרסיבי-יחסית ברשת האינטרנט, שהציג לנו את הדמויות הראשיות והדגש של המשחק. הדמויות המדוברות הן אליוט סיילם וטייסון ריאס – שני שכירי חרב סטריאוטיפיים עד דמעות שנשלחים לאזורים מסוכנים בכל רחבי העולם.

      חייבים להגיד משהו על האישיות של שני הפרוטגוניסטים שלנו ועלילת המשחק. אם תקחו אותם, ואותה, ברצינות, אין ספק שתתעצבנו קשות. גיבורינו רוצחים עשרות אנשים תוך זריקת רפליקות מטומטמות לאוויר, תוך שהם לובשים מסיכות הוקי דיביליות ומוצאים את עצמם מעורבים בקנוניה שבלונית ולא מעניינת. אני, אישית, מעדיף לתת קרדיט למפתחים, ולחשוב על כל העסק כעל פרודיה משעשעת על סרטי מצ'ואים. כך, לפחות, מה שקורה מעבר לאקשן הוא נסבל. והאקשן עצמו? כאן צריך להרחיב.

      לא פרד

      הסיבה לכך שהמשחק הזה נקרא Army of Two מתבררת כבר ברגעים הראשונים של המשחק הזה – סיילם וריאס הם צוות, במלוא מובן המלה. המשחק בנוי כך שאי אפשר לשחק בו תוך זניחת החבר שלכם, באם הוא ממוחשב או נשלט על ידי בן אדם אחר – האתגרים כאן מכוונים לשני אנשים, לא פחות ולא יותר.

      המערכת העיקרית, חדשנית למדי, שפותחה ב-EA בשביל להפוך את המשחק הזה למשחק של שני אנשים היא ה-Aggro. בלי להסתבך בתיאורים מסורבלים – מדובר במערכת למשיכת אש. כשאתם יורים על האויבים, הם שמים לב לכך ומתחילים לטווח אתכם. התוצאה, מעבר לכך שדמותכם מתחילה לזהור בצבע אדום, היא ששותפכם הופך לכמעט-בלתי נראה, ויכול להתגנב לו אל מעבר לקווי האויב בשביל לתפוס תת-מקלע ולרסס את כולם, או דבר דומה.

      בפועל, זה עובד נהדר. גם אם השותף שלכם הוא אינטליגנציה מלאכותית ולא בן אדם אמיתי, הוא יידע לנצל בחכמה יחסית את ה-Aggro בשביל לאפשר לכם להתגנב ולהוריד את הרעים, או יעשה את המשימה בעצמו אם אתם אלה שמושכים את אש הרעים. לחלופין, יכולה המערכת לשמש אתכם למסע דילוגים, כשאחד מהגיבורים שלנו מושך את האש והשני מתקדם למכסה הקרוב ומתחיל לירות בשביל לאפשר לחברו לדלג הלאה.

      מעבר לכך, המשחק כולל עוד כמה טריקים. אחד מחברי הצוות יכול, למשל, לתלוש דלת ממכונית, ולהשתמש בה בתור מגן, כשחבר הצוות השני נצמד אליו ומשתמש בו בתור מכסה נייד. לחלופין, אם נפצעתם, חברכם צריך לגרור אתכם למחסה ולרפאכם, ואילו אתם יכולים לעזור לו בכך שתירו באויבים בזמן שהוא משתמש בידיו בשביל לגרור.

      טוב בשניים

      כל אלה הם בסיס המשחק, אך אילולי היכולת לתמוך בשני שחקנים באופן טוב, זה לא היה עובד. כאן, למזלנו, אין יותר מדי בעיות. בניגוד לכותר אחר של EA – ה-Orange Box לקונסולות, קוד הרשת של המשחק מזכיר יותר כותרי מחשב. כך, אם לא בא לכם לשחק בעזרת אפשרות המסך המפוצל, תוכלו לנצל את חיבור הרשת של הקונסולה שלכם כמעט בלי להיתקל בבעיות סנכרון.

      מעבר לאפשרות לשחק במערכה הרגילה דרך חיבור רשת, יש כאן גם מצבים תחרותיים. המרשים ביותר הוא ה-Versus, בו שני צוותים של שניים נמצאים במפה המלאה באויבים ומתחרים על חיסולם ועל ביצוע משימות במפה.

      לא לשדרוג?

      עם זאת, לא הכל מגניב בממלכת דנמרק. אחת האפשרויות שאני, אישית, לא ממש אהבתי, היא זו של שיפור כלי הנשק שלכם. יש כאן די מעט מהם, אך בעזרת הכסף אותו אתם צוברים, תוכלו לשדרג אותם בשלל קטגוריות. ככלל, אני לא מתנגד לשדרוג כלי נשק, אבל כאן מדובר במשחק פעולה ולא בכותר תפקידים, והבחירה הזו נראית לי קצת מיותרת.

      דבר בעייתי נוסף הוא פשלות קטנות ומקרה חמור של "תפסת מרובה". הפשלות ניכרות בממשק התפריטים, שיאפשר לכם בקלות למחוק את הקמפיין אותו כמעט וסיימתם בעצמכם אם רק תרצו לשחק עם מישהו דרך האינטרנט, ואי הזיהוי של בקר הנמצא בערוץ השני אם אין שום דבר בערוץ הראשון (אם כי, זו בעיה שמאפיינת הרבה משחקים).

      באשר ל"תפסת מרובה", מדובר בכמה מהקטעים שנועדו לספק עוד כמה מקרים של עבודת צוות. כך, למשל, אין לי כח להקפיץ מישהו לגדר גבוהה ואז לחכות עד שהוא ייתן לי יד כדי שאוכל לעלות. וגם הקטעים בהם שניכם מסתובבים סביב ציר אנכי ב-slow motion ויורים באויבים הבאים אליכם מכל הכיוונים מתחיל לייגע בסופו של דבר.

      ציון מ', על המאמץ

      לסיכומה של הביקורת הזו, מדובר בנסיון מבורך של EA ליצור משחק חדשני ולפתח זיכיון חדש לקונסולות הדור הנוכחי, אך באחת הנקודות החשובות ביותר הוא נופל. אחרי שמסיימים את המשחק (והוא קצר למדי), ומשחקים מספר שעות ברשת האינטרנט, היופי נעלם והוא מתחיל להעלות אבק בפינה של ארון המשחקים. אני לא יכול להגיד בוודאות שהוא שווה את הכסף אותו יבקשו מכם לשלם עליו, אלא אם אתם חובבים גדולים של משחקי עבודת צוות. אבל שוב, כל הכבות ל-EA על המאמץ, ונקווה שבפעם הבאה הם ילמדו מהטעויות.