פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      בלוגים שמוגים

      בוריס בולטיאנסקי חושב שבלוגיות זקוקות גם להחלטות עורך, לצד מדדי פופולריות של הגולשים

      באחד הטורים האחרונים כתבתי על הפורמט החדש שעלה בבטא לדף הבית של ישרא-בלוג ומכוון לתת חשיפה מרבית לתכני הגולשים. גם בבלוגיה של תפוז אנשים לא נשארו אדישים לשינוי והחליטו על צעד משלהם לרענון הדף הראשי.

      האמת, הופתעתי לרעה מן השינויים הללו – בעוד שבישרא-בלוג מבטיחים לנו אלגוריתמים מתוכחמים שינתחו פופולאריות שלא בצורה שטחית של מספר כניסות או תגובות, בתפוז החליטו להתמקד דווקא בהד שיוצרים הגולשים ולהציג בעמוד הראשי את הרשומות הנצפות והמוגבות ביותר (קרי הפופולאריות ביותר) לצד הרשומות החדשות. נקודה נוספת לרעתה של הבלוגיה היא ביטול תג בחירת העורך שהציג לנו רשימה של פוסטים אשר נבחרו במיוחד ולא ע"י כל הגולשים.

      לפני שנים רבות שמעתי את המשפט "כסף עושה כסף" השאוב מעולם הכלכלה – אם ננסה להתאים אותו אל הבלוגוספירה, אז נראה בתפוז חוזרים על הטעות של ישרא-בלוג עם טבלת הפעילים, שבה מהרגע שבלוג מקבל חשיפה גבוהה, הוא נוטה להמשיך לזכות לחשיפה זו והסיכוי שהוא יעלם מן הטבלה ומן העמוד הראשי הוא נמוך.

      ייתכן ואני סקפטי מידי, ויופעל גם מנגנון התיישנות על פוסטים מעבר לפרק זמן מסויים – דבר שיאפשר ריענון תכנים בעמוד הראשי של הבלוגיה - כפי שקורה במקושרים. עם זאת, אני מצר על כך שתפוז מוסרת באופן בלדעתי את המושכות לידי הגולשים. לא שאני לא סומך עליהם, פשוט אני חושש שנגיע למצב של מקובלים ומוקצים, כאשר היתרון יהיה בידיהם של אלה שיכולים לשכנע את כל חבריהם להכנס לרשומה ולהגיב ולהצביע על אהבתם לרשומה (בערך כמו סיפור הכוכבים בקפה דה מארקר) או כל עסקי ההצבעות באס אם אסים – מי שזוכה הוא לא מי שהכי טוב, אלא מי שיש לו הכי הרבה חברים (וזכויות היוצרים לאבחנה זו שייכים ל[[זרובבלה]], שאמנם עברה מישרא-בלוג לתפוז, אבל נראה שהאבחנות שלה נשארו דווקא בנחלתה הישנה).

      כולם עושים את זה

      לפני כשבוע הגיב רביב דרוקר על הטענות שהופנו כלפיו על התחקיר שביצע בנושא הוצאות הכספים של בנימין נתניהו במסגרת נסיעותיו לחו"ל. מפאת מגבלת אורך הטור לא עלה בידי להתייחס לעניין בשבוע שעבר, אבל אני חש צורך להעלות את הנושא עכשיו, אף שבמידה מסויימת מדובר כבר בחדשות של יום האתמול.

      כאשר כתבי ערוץ 10 נשבעו לנו בפוסטים הראשונים שלהם שתמיד חלמו לפתוח בלוג, התייחסתי לדבר בסקפטיות רבה והתקשיתי להאמין שמדובר ביותר מצעד בהעמקת הקשרים בין ערוץ 10 לנענע במסגרת נענע10. יכול להיות שהצדק עימי, יכול להיות שטעיתי ובגדול, מה שבטוח שטוב שיש לנו את הבלוגים הללו. כאשר כתב מפרסם תחקיר, הוא שוטח בפני קוראיו את העובדות היבשות ואת הפרטים אותם הצליח למפות במהלך התחקיר. הרבה דברים נוטים להשאר מחוץ לכתבה, הן מפאת חוסר עניין לצופה והן בשל העובדה שפשוט אין זמן להכניס את הכל. הבלוג נותן לעיתונאי במה לחשוף את התחושות שליוו אותו במהלך הכנת הכתבה, להציג את הלבטים ולקבל פידבק אמיתי מן הקוראים. הבלוג גם מאפשר גישה לא פורמלית אל הכתב, ויכולת לשאול את הדמות על המרקע וגם לקבל תשובה שלא במסגרת פינת התגובות שבתום המהדורה או בתחתית העמוד הלפני אחרון בעיתון היומי.

      מפות של מדע בדיוני

      ברוס סטרלינג, אחד מסופרי המד"ב האהובים עליי, מקשר בבלוג שלו לפוסט של ג'ף מאנאו, אשר מספר על היוזמה האחרונה של הוצאת הספרים הבריטית פינגווין. היוזמה מסתכמת בכך ששישה מחברים יספרו שישה סיפורים במשך שש שבועות. מה שמשך את תשומת ליבם של סטרלינג ומאנאו היה הסיפור הראשון שנקרא "21 צעדים" והוא מסופר על גבי המפות של גוגל.

      מול עיניו של מאנאו עולה החזון של מפות המדע הבדיוני על-גבי, ובאמצעות שירות המפות של גוגל. והוא מציע שלא נסתפק בסיפור הראשון ביוזמה של הוצאת פינגווין אלא נרחיב את היריעה גם לסיפורים נוספים רבים ככל האפשרים ונעלה את ההתרחשויות של כולם על המפה וממפה את העיר מחדש, על בסיס הסיפור ולא בתור לוח של אתרי תיירות ותחנות רכבת תחתית. חזון, או אולי חזיון זה, אם אי פעם יצא מגדר התיאוריה יאפשר לנו לחיות חיינו, ולו לרגע קט כמו בסיפורים האהובים עלינו או בסרטים הישנים שאנחנו עדיין שומרים על קלטות וידאו. החלום של להכנס לתוך הסיפור מתחיל לקרום עור וגידים ואנחנו לא רחוקים מן היום שבו נוכל לעשות זאת, לפחות על המפה המקוונת.