מק רויאל

החלום הרטוב של מרבית משתמשי המק בישראל הוא לראות חנות iTunes מקומית בה יוכלו לרכוש את המוסיקה שלהם. חנות כזו, כך נדמה, תחזק את הביטחון העצמי החבוט של המשתמשים ותראה להם שלאפל אכפת, שהנה היא עושה צעד שמאחד אותם עם החלום האמריקאי. העובדה שהחלום האמריקאי באופן כללי הולך וקורס כמו ג‘לי ביום חם במיוחד וההתנהגות של אפל אינה מבשרת טובות, כלל לא משנה. אז אולי צריך להכניס דברים לפרופורציות

ב-3 באפריל השנה הכריזה אפל שהחנות שלה, אשר נפתחה באפריל 2003, הפכה להיות חנות המוסיקה המובילה בארצות הברית. החנות, שהחלה כ-iTunes music store, מוכרת כיום לא רק שירים אלא גם סדרות טלוויזיה, ספרי אודיו וסרטים. המהפכה שהביאה איתה, הייתה האפשרות לרכוש שירים בודדים ולאו דווקא אלבומים (מה שהניע מספר להקות, ביניהן מטאליקה, מלמכור את האלבומים שלהן בחנויות. אלא שגם הן נכנעו) ולעשות זאת בצורה נוחה ביותר. כיום מעל ל-70 אחוז מהמכירות העולמיות של מוסיקה דיגיטלית נעשית דרך החנות של אפל, והמודל העסקי שרבים לא האמינו שיצליח הוכיח את עצמו שוב ושוב.

לפני מספר חודשים עלה Purple Violets למכירה ב-iTunes. סרטו של אדוארד ברנס, השחקן והבמאי, היה ניסיון למכור סרט לא דרך האולפנים אלא דווקא באמצעות חנות מקוונת פופולארית. למרות שהמיזם לא עורר סערה גדולה במיוחד, הוא בהחלט הציג את הכיוון הנוסף אליו אייטיונס יכולה לפנות.

בנוסף לכל התוכן אותו ניתן לרכוש בכסף, אייטיונס הפכה להיות גם ספריית פודקאסטים בה מקוטלגות תוכניות בנושאים שונים הזוכים לחשיפה אדירה. אוניברסיטאות ברחבי ארה“ב מעלות אל תוך הקטלוג גם שיעורים שהן מקליטות, ומציעות בכך למעשה ידע חינם לכל דורש. עם סניפים דיגיטליים ביותר מ-20 מדינות, תמיכה במשתמשי מקינטוש וחלונות ואחד הקטלוגים הגדולים של תוכן שנמצאים באינטרנט, ברור למה אנשים פה בארץ רוצים שגם להם יהיה.

כותב שורות אלה לא מבין את ההתלהבות מהחנות של אפל. לא מדובר בשאלה האם היא מוצלחת או לא, שכן אין פה מקום לסובייקטיביות. חוסר ההתלהבות עולה מבחינה של העסקה עליה חותמים הרוכשים מול האפשרויות הקיימות ברחבי הרשת.

רוב השירים שניתן לרכוש היום דרך iTunes סובלים מבעיית הנז"ק (ניהול זכויות קניין). למי שלא מכיר את הקללה הזו, נספר שמדובר במנגנון המונע מאדם שרכש את המוסיקה באופן חוקי ובמיטב כספו, לעשות עם השירים מה שהוא רוצה. לו הייתי רוכש דיסק בחנות, הייתה לי האפשרות להמיר את השירים לקבצים באיכות גבוהה יותר מזו שאקבל באיטונס, לצרוב לי אוסף, לשמור עותקים, לנגן על כמה מחשבים שרק ארצה ועל כמה אייפודים שרק מתחשק לי.

רכישת אותו הדיסק מ-iTunes, לעומת זאת, תגביל אותי לשימוש בקבציו רק על חמישה מחשבים, לא אוכל לצרוב לי אוספים ואם אני מכין סרט בתוכנת iMovie, ורוצה להכניס לשם מוסיקה, לא יכול להכניס לשם שירים שרכשתי דרך iTunes. רק בשנה שעברה החלה אפל בפרוייקט אייטיונס פלוס, המאפשר רכישת מוסיקה ללא נז"ק, אך יש עדיין דרך ארוכה לעבור לפני שכל הספרייה שלהם תעבור המרה.

מעבר לעבודה שאני לא יכול לעשות מה שמתחשק לי עם מוסיקה שרכשתי מאייטיונס, איכות הקבצים אינה גבוהה כל כך ורוב השירים מקודדים ב-128kbps - לא רע, אבל בהחלט רחוק מאיכות דיסק.

זו הנקודה בה לרוב קופצים אנשי הכת של המק (ולא כל המשתמשים הם אנשי כת) ומספרים שאפל אינה אשמה, שתעשיית המוסיקה היא השטן וסטיב ג‘ובס היה מת למכור שירים בלי נז"ק. הם צודקים, חלקית.

ג'ובס היה מת למכור שירים בלי נז"ק, זה נכון. אפל לא נסקה לגבהים בה היא נמצאת היום בטעות והעומד בראשה מבין שהשוק לא יסלח עוד הרבה זמן לאייטיונס, זאת למרות שטיפת המוח המעולה שהוא והאחראים על השיווק הצליחו לעשות לרוב האוכלוסייה בעולם המערבי. אבל חברות המוסיקה שנמצאות בעסקים עם אפל לא מחבבות את סטיב או את אפל במיוחד, וחלק מהן כבר פרשו מהחנות. אחרות, המחויבות לאפל מצד אחד אך גם חוששות לעזוב מהצד שני, מוצאות דרכים אחרות לנקום.

לפני חצי שנה פתחה אמזון את שעריה למכירת מוסיקה. קטלוג ענק נפתח (עדיין לא גדול כמו אייטיונס, אך הוא גדל כל הזמן) המציע שירים ללא נז"ק ובאיכות גבוהה הרבה יותר – 256kbps. המחירים הם אותם המחירים, 99 סנט, כאשר חלק מהשירים נמכרים במחיר 89 סנט. בנוסף, ההנחה לרכישת אלבום שלם גדולה עוד יותר ומגיעה כמעט ל-50 אחוז לכל רצועת שמע. מה שאומר שדיסק שעולה 9.9 דולר אם תרכשו כל שיר באופן נפרד, יעלה לכם בערך 5.4 דולר. כמו במקרה של iTunes, תושבי ישראל לא יכולים לרכוש שירים מהחנות של אמזון בלי לרמות את המערכת, אבל לשמחתנו אמזון אינה האלטרנטיבה היחידה.

באינטרנט כיום אפשר למצוא עוד חנויות שהבינו שיש אנשים מכל העולם שגולשים פה. 7digital הבריטית מאפשרת רכישה של שירים ללא נז"ק, באיכות גבוהה ביותר וללא הגבלה גיאוגרפית. הקטלוג נוח לשימוש והמחירים לא פחות אטרקטיביים מאלה של אמזון או iTunes. החיסרון של 7digital הוא שהחנות אינה גדולה, ברמת היקף הקטלוג, כמו השתיים האחרות. אבל אם אתם לא מחפשים גרסה סופר נדירה לשיר מאוד מסוים, מדובר במקום ששווה לבקר בו. את הדברים המיוחדים יותר תוכלו למצוא ב-emusic המתמקדת בשוק שאינו המיינסטרים, וכוללת כותרים של אומני ג‘ז, אלקטרוניקה ורוק מוכרים בעולם שעושים מוסיקה אחרת ומיוחדת. השירים שם נרכשים במודל אחר, אך בסופו של דבר זולים יותר מכל האלטרנטיבות. ושוב, אין הגבלה על פי מדינות.

ככל שעובר הזמן, קהל הלקוחות של החנויות האלה והדומות להן הולך וגדל, אך לאיטונס יש עדיין ייתרון נוסף – נגן האייפוד.

אנשים שרוכשים איפוד מרגישים שהדבר הטבעי ביותר לעשות הוא לרכוש שירים מאייטיונס. התוכנה בה רובם מנהלים את האוסף שיש להם על הנגן מאפשרת גישה נוחה ומיידית לחנות. כל מה שצריך לעשות הוא לחפש את השיר או האלבום (או הסרט), לבצע את הרכישה בלחיצת כפתור והשיר יורד ישירות אל המחשב, כש-iTunes מייד דואגת להכניס אותו לספרייה. כך שוכחים רבים שבסופו של דבר, אייטיונס היא תוכנה לארגון ספריית המדיה הדיגיטלית שלכם. אין מניעה מרכישת שירים בכל מקום אחר וזריקתם אל תוך iTunes שתסנכרן אותם עם האייפוד שלכם בקלות רבה יותר מאשר את השירים שרכשתם מהחנות של אפל. למה קל יותר? כי אם תתקינו את מערכת ההפעלה מחדש, תחליפו מחשב או תחליטו שלנות כונן לא תאלצו להתעסק עם סיסמאות, אקטיבציה של חשבון או הגבלות של מספר המחשבים שברשותכם, עליהם אתם מעוניינים להאזין למוסיקה אותה רכשתם.

איטונס נראית כמו חלום רטוב אך זה כל מה שהיא. יש אלטרנטיבות טובות יותר ממנה שמספקות מוצר איכותי יותר שמגיע אל הלקוח בלי חוזה דרקוני המהודק אליו. צרכנים נבונים צריכים להפסיק להתפלל לחנות איטונס בישראל וליצור לחץ על אמזון, שגם מקשיבה לקהל לקוחותיה, בניגוד לאפל שמאמינה שקהל הלקוחות שלה צריכים לשמוע לה.