בלוגים שמוגים

מלחמת העולם השנייה, במהלכה הוצאה לפועל התוכנית של המשטר הנאצי להשמדת העם היהודי ושאר הגזעים "הנחותים" בעיני אותו המשטר, הסתיימה לפני למעלה מ-60 שנה. בתחילת החודש הבא, יצוין במדינת ישראל יום הזכרון הממלכתי לשואה ולגבורה. השורדים של המאורעות הללו הולכים ומתמעטים עם השנים. בעוזבם את העולם הזה, הם לוקחים עימם פיסות קטנות של זכרון, של עדות לקיומם ולמציאות הזעוותית שחוו, כמו גם לחיים שונים לגמרי מלפני עלייתה של המפלגה הנאצית לשלטון.

מבלוג העדכונים הרשמי של ישרא-בלוג התבשרתי על יוזמה של יעל, אשר קוראת לשימור תמונות ישנות הקשורים להסטוריה של העם היהודי, ובפרט כאלה הקשורות לשואה. תמונות, ובמיוחד תמונות שצולמו לפני עשרות שנים, נכנעות להשפעת הזמן. הן דוהות ומאבדות מאיכותן, ואיתן הולך ונעלם לאיטו גם הזיכרון הגלום בכל אחת מהן. יעל קוראת לקוראיה לשמור על העבר הזה, ע"י סריקת התמונות ושמירתן בפורמט שיבטיח להן אריכות ימים מחודשת. בנוסף, היא ממליצה אף להרחיב ולכתוב תיאור או אפילו פוסט שלם שיעביר את הסיפור מאחורי כל תמונה וכל דמות המתועדת בה. את אלה שתמונותיהם כבר לא במצב טוב, מזמינה יעל לשלוח את התמונות אליה על-מנת לסייע לשפר את איכותן.

"שארית הפליטה שניצלה מהטבח הנאצי האיום באירופה, ויהודי ארצות אחרות לא חדלו להעפיל לארץ?ישראל, על אף כל קושי, מניעה וסכנה, ולא פסקו לתבוע את זכותם לחיי כבוד, חירות ועמל?ישרים במולדת עמם." – מתוך מגילת העצמאות של מדינת ישראל.

מדינת ישראל היא המולדת ההיסטורית של העם היהודי, וכפי שכתוב בפסקה הראשונה של מגילת העצמאות, מעולם לא חדל אותו עם מתקווה לשוב לארצו ולחדש את חירותו. פעמים רבות התיימרה המדינה הזו להיות "אור לגויים" ולתת דוגמא ומופת לסובבים אותה. עם זאת, אם נעמיק מעט לתוך ההסטוריה הקצרה של מדינת ישראל (שתחגוג השנה 60 שנים להיווסדה), נראה שלא פעם ולא פעמיים היו ההבטחות לחוד ומעשים לחוד. לא צריך להרחיק במיוחד על-מנת להביא דוגמאות. בחרתי להסתפק בכאלה בעלות מכנה משותף ברור: היחס המשפיל של המדינה אל אותה שארית פליטה שניצלה מן הטבח הנאצי האיום באירופה וכיום חיה בחרפת רעב, סירוב ההכרה בשואת הארמנים במטרה לשמור על מערכת יחסים דיפלומטית תקינה עם טורקיה וסוגיית הפליטים מסודן, אשר ברחו מרצח העם המתרחש בדארפור ולאחר שבדרך לא דרך הצליחו להגיע לישראל – נזרקו לאשפתות ברחובותיה.

בעקבות סגירת מרפאת הפליטים בתל-אביב שטיפלה בפליטים ועובדים זרים שלא היה להם כל סיכוי אחר לקבל עזרה רפואית, החליט [[שוקי גלילי]] לצאת בדרישה אל מדינת ישראל – להעניק טיפול רפואי לפליטים היושבים בה. לשם כך, פנה גלילי אל מספר בלוגרים בבקשה להתייחס לנושא ולהביע עמדה בנושא. נכון לרגע זה, בעקבות היוזמה, הצטרפו למעלה מ-90 בלוגרים לקפמיין הקורא למדינת ישראל לזנוח את האינטרסים הפוליטיים, לקיים את מצוות פיקוח הנפש והכי חשוב, לקחת אחריות.

אני לא אדם מאמין, אבל היות והמדינה הזו מתיימרת מצד אחד להיות מדינה דמוקרטית ומן הצד השני להיות מדינה יהודית, אנצל במה זו במטרה להזכיר למקבלי ההחלטות שלנו את הציווי: "לא תעמוד על דם רעך" (ויקרא, י"ט, ט"ז) שהפך לחוק במדינת ישראל. לעניות דעתי, אין החוק ו/או הציווי צריכים להבדיל בין דם לדם, בין אזרח ללא אזרח, בין תושב לפליט ובין יהודי ללא יהודי. מדינת ישראל שקמה בגלל השואה לא תוכל לסלוח לעצמה אם לא תסייע לאלה שנמצאים באותו המצב בו היה העם היהודי לפני למעלה מ-60 שנה.

עמוס זועם על חוסר הרגישות של התקשורת שנוטה לחגוג על כל כתבה העוסקת בזונות וזנות בישראל. לדבריו, כל כתבה מן הסוג הזה מכילה בין היתר צילומי אילוסטרציה, אשר באים להציג לקוראים כיצד נראות אלה שבהן עוסקת הכתבה. הסאבטקסט שמאחורי האילוסטרציות הללו הוא רייטינג נוסף לאמצעי התקשורת, אשר מושג באמצעות פרסום תמונות של בחורות בלבוש חושפני ופנים מטושטשות – ככל הנראה גם ללא אישורן המפורש לדבר. ההצעה של עמוס היא אולי לפחות פעם אחת להציג אילוסטרציה דווקא של אלה שמשתמשים בשירותים שהזונות מוכרות, כי הם השורש האמיתי של הבעיה.

[[גיא מזרחי]], איש אבטחת מידע במקצועו, שכבר כמה שנים כותב את הבלוג "יומנו של ההאקר" בודק את פני השטח ומעלה מחשבה על ארגון כנס האקרים בישראל. נראה שהתכנון זכה להיענות ערה מקרב הקהילה שהתגבשה באתרו, וכבר יש מתווה לתוכנית הכנס. ברגע שיהיו פרטים מדוייקים, בלוגים שמוגים יעדכן.