כולם יצאו לג'נגו

לאחר שבועיים מורטי עצבים של המתנה, טור הטכנופובית שמח לבשר שפרשת המחשב האבוד באה לקיצה. כן, כן, בעזרת מעבדת שחזור מידע, אי-אלו מעות אבודים, והרבה שאלות של טכנאים בסגנון "את יודעת אם החומר היותר חשוב נמצא בכונן סי או די?" ותשובות בסגנון "רגע, היו לי שניים?", הצליחה הטכנופובית השבוע סוף סוף לישון בשקט לאחר שקיבלה טלפון מהמעבדה שבישרה לה שכל החומר שוחזר, ובשבוע הבא תקבל חדש. כיוון שהשעה היתה שבע וחצי בבוקר, הטכנופובית קיללה אותם וחזרה לישון.

את ההמתנה למחשבי החדש ביליתי עם המחשב הנייד של העבודה, מה שלא עשה את הפרידה קלה יותר. קודם כל, כאמור, הוא לא עשה רעש של טרקטור כשהוא נדלק. שנית, עובדת ניידותו המרגשת גרמה לכך שרוב הזמן שכחתי לחבר אותו לחשמל, מה שאומר שהוא היה כבה בקול ענות חלושה אחרי שלוש וחצי שעות עבודה מאומצת, לרוב כשהייתי באמצע משפט שמעולם לא הצלחתי להגיע אליו שוב. שלישית, במקום הדפדפן שהתרגלתי אליו, היה מותקן עליו איזה דפדפן שהסמל שלו היה חיה דרוסה שמישהו כרך אותה סביב כדורסל וכדרר אותה. עמדתי לכתוב לחבר'ה האלו לגבי התעללות בבעלי חיים, ואז גיליתי לתדהמתי שלאותו יצור מופלא יש יכולות שהדפדפן הקודם שלי בקושי חלם עליהן. למשל, להעלות עמוד ארוך מאוד בפחות מדקה, ולהשלים לי את הכתובות באופן אוטומטי, ולחפש בשבילי דברים בויקיפדיה, ולשחזר את כל הטאבים שלי כשהמחשב קרס. אנשים – אם מישהו מכם עוד לא גולש בחיה הדרוסה על הכדורסל, עכשיו הזמן שלכם!

בקיצור, היה אפשר לעיתים קרובות כמעט להעמיד פנים שיותר טוב לי עם המחשב הזה. עד שהגעתי לנקודות מפתח בהן רציתי לשמוע מוזיקה בזמן שטיפת כלים וגיליתי שהבחירה שלי היא בין קטעי המוזיקה שמצרפים לכם עם התקנת "חלונות": קטע בלוז קצר והסימפוניה התשיעית של בטהובן. פנדורה, כמובן, לא היתה לי לישועה. בצר לי, הלכתי לבדוק מאיזה רדיו מקוון הייתי מרוצה בסיבוב הקודם, אבל מסתבר שטכנופוביות מסוגלות ללכת לאיבוד אפילו בארכיון של וואלה! מחשבים. אל דאגה - כל זה היה רק לטובה, כי החלטתי לחפש משהו חדש – ומצאתי את ג'נגו.

בדיוק כמו כל תחנת רדיו מקוונת או אתר מוזיקלי אישי אחר, גם ג'נגו עובד על רעיון ההתאמה האישית המתפתחת, שאתם מכוונים בעצמכם על ידי סימון שירים שאהבתם או שלא אהבתם. הרדיו שעשה את זה הכי טוב עד כה לטעמה של הטכנופובית הוא פנדורה, ומאז לא היה ולא יהיה כמוהו. מצד שני, היו כמה מוצלחים לאורך הדרך, ידידותיים יותר ופחות, מדוייקים יותר ופחות, שהמחלוקת ביניהם נסובה בשאלה האם יש לקבוע את העדפות המשתמשים על פי המלצת עורך או קבוצת עורכים, או על פי איזושהי סטטיסטיקה של משתמשים שמאזינים לאותה זמרת. ג'נגו לא מתפארים בשיטה שלהם, ככה שאין לי מושג מה היא, אבל האמת, היא עובדת. הממשק בג'נגו ידידותי להפליא, אפילו לטכנופובים. דרגות החיבה כלפי השיר מסומנות על ידי סמיילי: סמיילי עצוב אם אתם לא רוצים לשמוע עוד את השיר, סמיילי שמח אם אהבתם אותו כדי שינגן שוב. לאלו נוסף גם סמיילי ממש שמח, שנראה קצת כאילו הוא על אסיד, או כאילו מישהו עקר לו את כל השיניים מהפה. אני בטוחה שמשטרת הסמיילי חוקרת.
עוד תכונה כיפית באמת של ג'נגו היא שאפשר לשמוע שוב את השירים האחרונים ששמעתם, וגם לראות קליפים, מילות שירים, ולשמוע שירים אחרים בדף של אותו זמר. זה הופך את חווית ההאזנה לאקטיבית לגמרי, וכיפית נורא. נשאלת השאלה עד כמה זה חוקי וכמה זמן ג'נגו יחזיק מעמד.

וכאן אנחנו מגיעים לבעיות – והבעיה הגדולה של ג'נגו היתה חזרה על עצמו. בכל תחנה יש אפשרות האזנה לשירים פופולריים, או למגוון רחב ולא מיינסטרימי, או למשהו באמצע. הבעיה היתה שלא משנה מה בחרתי, השירים היו אותם שירים, ואף חזרו על עצמם בתדירות די גבוהה.

עוד דבר מוזר שקרה לי הוא שחלק מהשירים לא באמת התנגנו, אלא רק רצו ברקע כאילו הם מנגנים, כשלמעשה שמעתי שקט מוחלט. חשבתי שהמחשב לא בסדר ורצתי לבוסית בבהלה. היא הציעה בקור רוח לפתוח חלון חדש, ולבדוק האם לא מדובר בבאג של ג'נגו, מה שזה אכן היה. מזל שהיא כבר יודעת איך להתייחס להיסטריות הטכנופוביות שלי. זה לקח קצת זמן – בפעם הראשונה שבה לא הצלחתי להתקין מייל היא האשימה אותי שהרסתי את האינטרנט, ורק כשהתחלתי לבכות היא הסבירה לי שהיא צחקה וזה לא באמת אפשרי.

מצד שני, היא עוד לא מכירה אותי כל כך הרבה זמן.