מה ישראלים מחפשים בפסח

האינטרנט של שנת 2008 שונה בהרבה מן האינטרנט של שנת 1998. לא מדובר רק על אחוזי הנגישות של הרשת שרק עולים מידי שנה, וגם לא על השוואה בין החיים שלפני ואחרי גוגל (טוב, אולי קצת).

לפני קצת יותר מחודש קראתי פוסט מרתק של [[ניב קלדרון]] שדיבר על שינויי התפיסה של הרשת והשימוש שאנו עושים בה. אני לא בטוח שהמסר שקלדרון ניסה להעביר בפוסט הוא מה שאני הסקתי ממנו, אבל ללא ספק הפוסט שלו עזר לי לגבש נקודת מבט מסויימת על הקדמה שלנו בנבכי המרשתת. בדר"כ נהוג לדבר על מושגים כגון וובשתייםאפס ושות', אבל לעיתים קרובות אנחנו נוטים לשכוח כי לא רק העולם הוירטואלי הזה שאני מכנים אינטרנט עובר טרנספורמציה – גם אנחנו, המשתמשים, משתנים משנה לשנה, מתקופה לתקופה ומטרנד לטרנד. בנושא זה מומלץ ביותר לקרוא גם את הפוסט של [[ירדן לוינסקי]] בקולקטיב, שמדבר על הבתים הוירטואליים שלנו באינטרנט והאבולוציה של התפיסה הזו במהלך השנים.

במהלך אותן השנים נפרצו גם סכרים רבים בקרבנו, ויותר ויותר מידע אישי הפך לנחלת הכלל. הרבה נטען כי הרשתות החברתיות מחסלות את המעט שעוד נותר לנו מן האנונימיות באינטרנט. [[אהוד קינן]] מזכיר לנו דבר בסיסי ביותר שאנחנו נוטים לשכוח – המידע הציבורי עלינו לעולם לא היה משנה פאזה מפרטי לציבורי לולא אנחנו היינו בוחרים לשחרר אותו החוצה. אז נכון שהארכיטקטורה של הרשתות החברתיות העכשוויות משולה למדרון חלקלק, שבו המידע האישי שלנו יתגלגל במהירות עצומה בשנייה שנחליט לשחרר אותו לפומבי, אבל בסופו של דבר, המציאות המכה על פנינו מציגה תמונה איתנה ובלתי מתפשרת: אי אפשר להאשים מישהו אחר בכך שאנחנו מפירים את הפרטיות של עצמנו.

אמש, במהלך קריאה באחד הבלוגים האהובים עליי, אשר שייך ל[[לימור צריקר]] (ומי אמר שרק בלוגים שעוסקים בטכנולוגיה או במאבקים חברתיים יכולים להיות מעניינים?), הגעתי אל הפרוייקט החדש של [[בן נתן]]. אם השם הזה נשמע לכם מוכר מסיבה זאת או אחרת, זה כנראה מכיוון שבשלב זה או אחר בחייכם עשיתם שימוש באחד או יותר מן הפונטים הנהדרים שיצר.

ארנסט המינגווי, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1954, מגדולי הסופרים שחיו במאה העשרים כתב בזמנו סיפור בן 6 מילים בלבד והעיד עליו כעל הסיפור הטוב ביותר שיצא לו לכתוב. הפרוייקט של נתן קורא לכל אחד מן הגולשים לאתר לכתוב את סיפור חייהם בחצי תריסר מילים בעברית ולשלוח אותו בצירוף פרטיהם. נכון לרגע זה, מדובר באתר מינימליסטי למדי שבו מוצג הקונספט והתוצאות שמתחלפות כל כמה שניות מיישמות את הרעיון. האתר המלא צפוי לעלות בימים הקרובים, ואני מרשה לעצמי להניח שככל שיותר אנשים ישלחו את הסיפורים שלהם, יקרב הדבר את עליית האתר המלא.

אף שהרעיון חדש מעל הבמה האינטרנטית בישראל, לא מדובר ביישום ראשון של רעיון 6 המילים. לפני כשנה וחצי פנה מגזין WIRED אל כותבים ותסריטאים לכתוב את הסיפור שלהם בחצי תריסר מילים. המהדורה המודפסת הכילה 33 סיפורים כאלה ואילו המהדורה המקוונת הוסיפה עוד 59 לרשימה. אבל כל אלה היו באנגלית, ואילו כאן, בפרוייקט המדובר, הסיפור שנזכה לראות יהיו בשפה העברית, ואני מקווה מאוד שמספרם יהיה רב בהרבה.

בעבר כתבתי כאן על יוזמה של שני בלוגרים – "איש התקווה" משדרות יחד עם "איש השלום" המתגורר במחנה הפליטים סג'עיה בעזה, הקוראים בבלוג המשותף שלהם לחודש אחד של הפסקת אש ושקט. חודש של הפסקה עבור שני הצדדים, שסובלים מן הלחימה ומן הלחץ, ואינם מסוגלים לנהל חיים תקינים במציאות העגומה אליה נקלעו. "איש התקווה" מספר על התחושה הקשה שאופפת אותו בעודו נמצא בחופשה בחו"ל – דבר שהוא יכול לעשות, בעוד שחברו כלוא בעזה ללא דרך לצאת. לא פעם הוא נתקל באנשים שמתקשים להבין מדוע הוא נשאר לגור עם משפחתו בשדרות המופגזת, ולא מנצל את יתרונו על חברו מסג'עיה – את יכולתו להתנייד ולעזוב ברגע שיחפוץ בדבר. לדבריו, התשובה לכך פשוטה, הוא אינו רוצה לעזוב את העיר שבה החליט לבנות את חייו ולהפוך "לפליט מרצון".

אולי זה לא השתקף במיוחד בדיווחים של אמצעי התקשורת השונים, אבל התקופה האחרונה מתאפיינת ברגיעה יחסית, לפחות בכל הקשור בנפילות הקאסמים וההפגזות שסופגים יישובים "עוטף עזה". אך לדבריו של "איש התקווה", מדובר במצב שביר אשר בכך רגע עלול לחזור ולהתלקח מחדש, שכן לא מדובר בהסכם רשמי כלשהו בין הצדדים. על-מנת לפעול לנרמול המצב הנוכחי, הוא כותב, על שני הצדדים להגיע להסכם רשמי לגבי הפסקת אש, כי רק ככה אפשר יהיה להתקדם לכיוון פתרון קבע, באשר הוא, שיבטיח שקט לתושבי האזור, משני צידי הגבול. עד אז, "חודש של הפסקת" אש היא יוזמה שיש לפעול לקידומה ויישומה בשטח, בתור שלב ראשון, או לכל הפחות, בתור הפוגה קצרה עבור התושבים שסובלים, משני צידי המתרס.

אורי ברייטמן מן הבלוג "חופש החיפוש" מפרסם את רשימת מחרוזות החיפוש הפופולאריות ביותר של הישראלים במהלך חג הפסח, כפי שנאספו ע"י כלי מילות המפתח של גוגל adwords. המחרוזות מסודרות לפי הפופולאריות שלהן ומאפשרות הצצה אל ההעדפות והתהיות הקולקטיביות שלנו במהלך בזמן האחרון (ובמיוחד במהלך השבוע האחרון).

בלוגר המכנה את עצמו [[שחורדיני 3.0]] וכותב בלוג על הווב באנגלית מספר על "מאפיה משפחתית" בבלוגוספירה הישראלית. הדוגמא הראשונה עוסקת בטל ושוקי למשפחת גלילי, אשר משתפים פעולה במגוון פרוייקטים מעבר לכך שכל אחד מהם כותב בלוג אישי. דוגמא נוספת היא האחים עידו ואהוד (שהוזכר כבר קודם לכן בטור זה) קינן. שניהם עוסקים בעיקר באינטרנט וטכנולוגיה, מה שחופף לעיסוקם בחיי היום יום בעבודתם העיתונאית. שחורדיני מקווה שכמו אצל בני משפחת גלילי, גם אצל משפחת קינן הוא יזכה לראות פרוייקט משותף.