וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

איש הפח

אמרו לו שהחליפה שטוני סטארק בנה בלתי ניתנת להריסה, אבל דניס ויטצ'בסקי דווקא הצליח לקטול את איירון מן

אתם מכירים את הסיפור: הלהיט התורן של הקיץ, שמיועד לכל המשפחה, מגיע לקולנוע. יחד איתו, מגיעים האביזרים הנלווים – צעצועים, מחברות, אטרקציות לילדים וכן, גם משחקי וידאו. הסיבה היא שילדים רוצים להמשיך את החוויה אותה ראו בקולנוע, רוצים להיראות מגניבים בעיני חבריהם ולפעמים סתם רוצים. וההורים? הם, במקרים רבים, לא יכולים לסרב, כי זול יותר להיכנע ולא לשמוע את העולל בוכה ימים שלמים על הצעצוע שלא קנו לו.

וזאת הסיבה לכך שמשחקי הוידאו שנעשים על פי סרטים נוטים להיות גרועים כל כך – המפתחים נבחרים לא בזכות הכישרון שלהם, אלא בזכות עמידה בתקציב מוגבל, ותקופת הפיתוח חייבת להסתיים בזמן להשקת הסרט. כי באמת, למה להשקיע כשהילד ירצה את המשחק בכל מקרה? פה ושם יש יוצאים מהכלל – הארי פוטר האחרון היה דווקא ממש סביר – אבל הכלל אומר שמשחקים-מבוססי-סרטים נוטים להיות גרועים.

ברם, כשנחת על הכונן הקשיח של הפלייסטיישן 3 שלי הדמו של "איירון מן" הופתעתי לגלות שאני דווקא נהנה מהשלב שהוגבל בזמן. נכון שלא היה בו משהו מדהים או יוצא מהכלל, אבל האקשן היה סביר והגרפיקה לא רעה. כשקיבלתי את המשחק עצמו הבנתי איפה טעיתי – שיחקתי בו רק 5 דקות, ורק בשלב אותו רצו להדגים לי.

חינוך קשה

כמשחק, איירון מן נוראי. השליטה בדמות שלכם מסורבלת ולא נוחה, המשחקיות רפטטיבית עד כאב והסביבה בה גיבורנו מסתובב נראית שוממת יותר ממסעדה אחרי שרפי גינת עשה עליה תחקיר. לפעמים זה נראה לא רע, אבל ברוב הזמן אתם תשתעממו הן מהקרבות הדומים-מאוד והן ממה שביניהם. נכון שהמפתחים השתמשו במודלים של החליפה מהסרט בשביל ליצור אותה במשחק, וגם השחקנים הראשיים תרמו את קולותיהם, אבל גם זה לא מציל את הכותר הזה, כי מה שווה קולו של רוברט דאוני ג'וניור כשהאנימציה המלווה אותו יכולה לגרום לסיוטים בגלל המראה המת שלה.

אבל לפחות המשחק מעביר מסר חינוכי. קחו למשל את השלב הראשון, בו יוצא גיבורנו עם הגרסה הראשונית של חליפתו ממערה אפגנית אלמונית ופוגש בעשרות טרוריסטים חמושים. אלה לא יזוזו, וימשיכו לירות עליכם גם כשיבינו שהכדורים שלהם לא מזיזים לכם והלהביור שלכם שורף את חבריהם. זוהי, גבירותי ורבותי, הנחישות הפונדמנטליסטית אותה אנו מכירים, והמשחק מראה לנו כי לאנשים האלה אין מה להפסיד, והם מוכנים למות רק בשביל הסיכוי הקלוש להוריד לכם אחוז אחד ממד החיים. למסר עמוק וחתרני כזה לא ציפיתי מהמשחק הזה, והקו הזה ממשיך לכל אורכו.

המסר השני אותו המשחק רוצה להעביר מגיע כבר בשלב השני, בו איירון מן לומד לעוף. עזבו אתכם ממערכת הטיסה המסורבלת והלא-נוחה, כי זו לא הנקודה. באמצעות הפיכת הטיסה ברחבי השטחים הפתוחים העצומים למשעממת – אין אנשים או מכוניות ברחובות, האויבים האוויריים והקרקעיים דורשים רק לחיצה רפטטיבית על כפתור הירי והשעמום משתלט חיש מהר – מנסה להסביר לנו 'איירון מן' שחלומות זה לא בשמיים. רק אם נקרקע את עצמנו למציאות הקשה של חיינו נוכל להשיג משהו.

סיכום

אבל חשוב ביותר הוא המסר הקפיטליסטי. למרות שבמשחק הזה לא הושקע כשרון ומאמץ, הוא יעוף ממדפי החנויות. כי כאלה הם החוקים, והילדים שישחקו בו יחשבו שמדובר במוצר מגניב רק בגלל היעדר חשיבה ביקורתית והערצה עיוורת למותג. ויש מה להעריץ כאן – הסרט עצמו טוב מאוד. התקווה היחידה היא שחברת מרוול האחראית על הזיכיון תעשה את מה שהבטיחה, ותתחיל לפקח מקרוב על תהליך הפיתוח בשביל לוודא שנקבל מוצרים טובים יותר בעתיד.

  • עוד באותו נושא:
  • איירון מן

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully