קומיקס.קום: מי אתה, דוגי ליברצם?

כשקוראים (ובמיוחד כאשר מבקרים) קומיקס ברשת, נתקלים לעיתים קרובות בטעויות נפוצות של יוצרים צעירים: חוסר הבנה של המדיום, שבדרך כלל מתבטא בעמודים עמוסים מדי או לא מסודרים נכון. חוסר יצירתיות וקלישאתיות, משהו שקיים מן הסתם גם בקומיקס שלא-ברשת, ובכמויות גדולות. ציורים חובבניים, או כתיבה חובבנית. חוסר התאמה בין הכתיבה לציורים. קומיקסים סתומים שלא ברור מה ניסו להגיד, אם בכלל.
ל"דוגי ליברצם" אין כמעט אף אחת מהבעיות האלו. מדובר, למעשה, בקומיקס מוצלח מאוד: ציור פשוט אבל חביב, רצועות קבועות העוסקות בסאטירה פוליטית, ביקורת מדינית, הומור מתחכם, בדיחות פאנץ' ליין קלילות, המשכיות נושאית, ועוקצנות מהסוג שגורמת לחשוב. אבל יש לו בעיה אחרת, שהיא זו אשר גרמה לכמות מעטה כל כך של אנשים לגלות אותו עד היום: שיווק. למרות שבהחלט היה ראוי לאתר משלו, מבחינת כמות (650 סטריפים!) ומבחינת איכות כאחד, מצא לו יוצרו של "דוגי" בית דווקא במערכת הבלוגים הבלתי נוחה בעליל (לפחות לפרסום קומיקס) של ישראבלוג. שיווק כל כך גרוע לא נראה באינטרנט מאז אתר הבית של דפי זהב.

חגי גילר, האיש שמאחורי דוגי, הוא סטודנט בבצלאל, חובב-כותב-צייר קומיקס נצחי, ובעליו של אתר-בלוג בשם "שסק" המשמש גם כבית זמני לחלק מיצירותיו. (הוא אף מוסר בישראבלוג כי "דוגי" נמצא בתהליכי העברה לשם, במהרה בימינו). את דוגי ליברצם הוא התחיל לפרסם בסוף שנת 2006, כשההשראה לדמותו חורשת הטוב אך רוחשת הרע של דוגי מתבססת על פוליטיקאי מוכר בנופי ארצנו - אביגדור ליברמן. כמו כל פוליטיקאי, ובמיוחד זה שעליו דמותו של דוגי מתבססת, מדובר באדם בוגר ורציני לכאורה, שבעצם לא ממש קשור למציאות או לעם, אוהב להתלהם בלי סיבה מיוחדת, מסתובב רוב היום באפס מעשה ומסבך את עצמו ואת הסובבים אותו בצרות קטנות (כלא) וגדולות יותר (השמדת ברית המועצות).

אבל דוגי ליברצם, בניגוד לדמות עליה הוא מבוסס, לא מבלה את ימיו באפס מעשה מאחורי שולחן הכנסת - כי אז, כמובן, זה לא היה מעניין. ב-650 פרקי הקומיקס שלו, דוגי חווה בין השאר משברים קיומיים, התמכרות לסמים, פרישה מהפוליטיקה, חזרה לפוליטיקה, חוסר הצלחה עם נשים, עבודות מזדמנות, הרג אנשים בטעות, הרג אנשים כמעט-בטעות, סרטן, הארות, ועוד. כמו רבים מהפוליטיקאים, הוא מושחת במידה, מלא כוונות טובות במידה אחרת, ובעיקר חסר יכולת רוב הזמן, מה שלא מונע מהאגו שלו להרקיע שחקים.

לאורך 650 רצועות קומיקס, "דוגי" חידש בלי הפסקה, שינה פורמטים, אירח יוצרים אחרים (כולל כמה יוצרי קומיקס נחשבים), התמודד עם נושאים טעונים וירה, דרך, מעך וירק על פרות קדושות ללא אבחנה: מסקס באינטרנט לסל הבריאות. הקומיקס כתוב בהומור, דמיון ושנינות רבים, וכמעט אין רצועה בלי בדיחה מצחיקה מהווי החיים הישראלי (כותרת במעריב - "מה שידיעות אמרו"). עם זאת, הקומיקס מסתיים בסוג של נבואה קודרת על השארת הדמוקרטיה בידיהם של אנשים שלא יודעים מה היא, בכלל, ואפילו לא מסוגלים לנהל את עצמם.