בלוגים שמוגים

לסטודנטים הלומדים במוסדות ההשכלה הגבוהה בארץ תמיד הייתה פינה חמה בבלוגים שמוגים. כבר בטור הראשון, שהופיע לפני שנה תחת שם זמני, למעלה ממחציתו הוקדשה למאבק הסטודנטים. כותב הטור אף מחזיק באמתחתו תעודה המעידה עליו כסוג של סטודנט, וככזה הוא אינו יכול להשאר אדיש לרגשותיה של האוכלוסיה הזו. כפי שפורסם אמש ב[[וואלה! חדשות]], בשבוע הבא צפויה להיערך שביתת אזהרה של הסגל הזוטר באוניברסיטאות. לא ברור מי ירוויח מכל העניין ומה יקרה בסופו של דבר, אבל דבר אחד ניתן לומר בוודאות – הסטודנטים ייצאו כרגיל מופסדים, בזמן, בהשכלה וכמובן בכסף. לא צריך להיות גאון גדול על מנת להבין שברגע שיש שביתה, אז אין לימודים (לפחות לא בהיקף מלא), וברגע שאין לימודים, אז הם נדחים למועד מאוחר יותר ומשאירים אותנו באוויר בתחושה של חוסר וודאות וכן חוסר יכולת לעבוד בצורה סדירה, ולקבל עקב כך הכנסה סדירה אשר תאפשר תכנון פיננסי יעיל.

שרית עמר, סטודנטית ובעלת מספר בלוגים איכותיים, מפעילה בין היתר את הבלוג "שתי האגורות שלי" – בלוג שעוסק בצרכנות נבונה וחסכנות. עמר מזמינה את הקוראים שלה, סטודנטים וסטודנטים לשעבר, להשתתף בפרוייקט כתיבה קבוצתי אשר בא לרכז את התשובות לשאלה האלמותית של הסטודנטים – "איך אני חוסך כסף?". הדד-ליין לפרוייקט הוא דקה ה-10 במאי, ולמחרת מובטח לנו פוסט מרוכז והצבעה על התשובה הטובה ביותר. מעבר לכך שזה תמיד נחמד לראות השתתפות רבה בפרוייקטים איכותיים וחשובים, קשה לי להסתיר את העובדה שבתור מישהו שבטעות יכולים לקרוא לו סטודנט (לפחות זה מה שהתעודה בארנק שלי גורסת), אני ורבים מחבריי, ואני בטוח לגמרי שגם רבים מן הקוראים פה, יכולים למצוא תועלת רבה בפרוייקט, או לכל הפחות לתרום קצת מן הידע וניסיון האישי שלהם. בעוד שבוע מהיום, אני מקווה שאוכל לכתוב בטור הזה על ההיענות הרבה למיזם החשוב הזה, ואני מקווה מאוד שלא אתאכזב.

הפרוייקט האחרון של חברת בלינק בתחום הבלוגים בו נתקלתי היה מיזם הבלוגטור של פיג'ו. במסגרתו, במהלך יח"צני מקבלים שבעה בלוגרים את הרכב החדש של החברה למשך יומיים, ובתמורה כותבים פוסט על החוויה. מבט אחד ברשימת הבלוגרים שנבחרו לבלוגטור גילה כי רובם מופיעים בקורא הרסס שלי. בחירת הכותבים לכשעצמה טובה למדיי, מדובר בבלוגרים פופולאריים במידה רבה ונראה כאילו שהאינטרס העסקי משיג את מטרתו. אני לא טוען שהבלוגטור והפוסטים שיניב יביאו להסתערות רבתי על משרדי פיג'ו, אבל סביר להניח שסיפורי החוויות יגיעו למספר נכבד של קוראים במאמץ פרסומי לא שגרתי במיוחד – אף שככל הנראה הוא עתיד להפוך לשכיח יותר בחודשים הקרובים.

אני מתקשה להסכים עם [[גל מור]] אשר מעלה טענה כי בלוגטור הוא דוגמא ליישום רע של תוכן גולשים שיווקי. מור טוען שהמיזם היה מצליח לו המכונית ניתנה לכותבים שמסוגלים להשפיע על דעת הקהל או לכאלה שהם בעלי שם בתחום הרכב ומחזיקים בלוגים בתחום. ללא ספק הבלוגרים הישראלים רחוקים מהאלפא בלוגרים בארצות הברית, אבל אלה שנבחרו לבלוגטור, הם פופולאריים למדי ביחס לשאר הבלוגוספירה הישראלית. גם עם הדרך השנייה אינני מסוגל להסכים – אנשים שרוצים לקרוא ביקורות רכב יילכו לאתרים הייעודיים, ואילו פה המטרה הייתה ליצור משהו שונה, ולהציג את ההתרשמות של אדם שאינו מומחה, בדיוק כמו שבלוגר הוא לא באמת עיתונאי.

בטור הקודם סיפרתי על המיזם הנפלא של בן וארנון נתן – 6 מילים. בשבוע שעבר לא ממש היה לי לאיפה להפנות אותכם, מכיוון שהאתר של המיזם טרם עלה במלוא הדרו. עתה, לאחר כמה ימים של ציפיה, האתר באוויר וכולכם מוזמנים לקרוא את סיפורי חייהם של אנשים מכל רחבי הארץ, והכל ב-6 מילים. הנועזים שבכם מוזמנים אף להוסיף את הסיפורים שלהם לאתר.

תומר ליכטש מספר על התופעה המעניינת שהתפתחה לה בנבכי רשת האינטרנט ואף ממשיכה לשגשג על-אף עידן הוובשתייםאפס שפקד את המרשתת כסערה ומנסה להציג את האינטרנט בתור חוויית משתמש אחת גדולה שתסייע בידינו למיקסום יעילות השימוש שלנו באינטרנט. בבלוג שלו מביא ליכטש רשימה נכבדה של אתרים אשר לא נוצרו על-מנת להיות יעילים, ואף תורם אתר משלו. אני לא מתכוון לקלקל לכם את ההפתעות, את זה את פשוט חייבים ללכת ולקרוא בעצמכם.