בלוגים שמוגים

      המדור השבועי של וואלה!מחשבים אשר מוקדש לבלוגוספירה הישראלית רועש בעקבות פרשיית ייגרגייט

      • עומדים בשער
      בוריס בולטיאנסקי

      בשבוע שעבר נשבר מחסום האנונימיות בפרשה שזכתה לכינוי "פרשת ייגרגייט". חברת סיטינט, מפעילת אתר הספורט One הגישה כתב תביעה כנגד שלושה עיתונאים. המשותף לכל השלושה הוא בכך שכתבו בבלוג ביקורת עיתונות הספורט "עומדים בשער" שהיה ידוע בכתיבה נשכנית שלא עשתה חסד עם אף גוף תקשורתי העוסק בספורט בארץ, ובין היתר עם אתר One תחת עריכתה של [[אופירה אסייג]]. הראשונה לדווח על כתב האישום הייתה דבורית שרגל, שכתבה בעבר בלוג ביקורת עיתונות תחת הכינוי "ולווט אנדרגראונד" עד אשר חשפה את עצמה והחלה כותבת את הבלוג תחת שמה האמיתי. בפוסט הנ"ל תוהה שרגל כיצד הגיע שמו של שלמה מן ממעריב לכתב התביעה ובתגובות מתפתח דיון נוקב סביב אאוטינג כביכול שנעשה למן וזיהה אותו כייגר מאיסטר – מחליפם של שכטר וקרמר (שני העיתונאים האחרים שנתבעים על ידי האתר) בבלוג "עומדים בשער".

      טוב לדעת (תוכן מקודם)

      איסטנבול פתוחה - זה הזמן לפתרון טבעי וקבוע להתקרחות גברית

      חברת איילת גייר
      לכתבה המלאה

      ההסטוריה של עומדים בשער

      לאלו מכן שאינם בקיאים בפרטים אחזור על עיקרי הדברים. בסוף מרץ 2007 נפתח בבלוגיה של תפוז בלוג שנקרא "עומדים בשער". הבלוג נכתב ע"י "rosk" (ראשי התיבות של שמות הכותבים בו: רביב עודד שכטר קרמר). בתחילת אוגוסט 2007, החליטו השניים לחשוף את זהותם ולפרוש מכתיבת הבלוג. במקביל יצאה קריאה למציאת כותב שיחליף את שכטר וקרמר וימשיך לנהל את הבלוג. תוך זמן קצר נמצא מחליף אנונימי שהמשיך לכתוב בבלוג תחת הכינוי "ייגר מאיסטר", והכל היה טוב ויפה עד אשר בתפוז קיבלו מכתב איום בתביעה משפטית מטעם אתר One. במחאה על ביטול פרסומם של 13 פוסטים, החליט ייגר מאיסטר להפסיק לכתוב. שבוע לאחר מכן, ובעקבות מיילים רבים שהפצירו בו לחזור לכתוב, הוא החליט למצוא לעצמו יורש – כך הבלוג הגיע לידיו של תמיס ועבר מתפוז ל-WordPress.com אשר ידועים באדיקות בה הם שומרים על פרטי המשתמשים.

      הלאה האנונימיות

      כפי שכבר הוזכר בתחילת הטור, הועלו האשמות כלפי דבורית שרגל בדבר חשיפת ייגר מאיסטר בפוסט שבו כתבה על התביעה המשפטית כנגד מפעילי "עומדים בשער". אני לא ממש רוצה להתייחס לכן היה או לא היה אלא לכל המצב שנוצר עכשיו.

      רק לפני שבועיים התמקד טור העורך של וואלה!מחשבים בגנות הבזבוז של טוקבקים ודיבר על חוסר הרלוונטיות של הטוקבקים הארעיים בשל האנונימיות המוחלטת של כותביהם. כאשר מדברים על אנונימיות במקרה זה, הכוונה היא לא בהכרח אל זהות אמיתית ופרטים מלאים, אלא לדמות עקבית שמשתתפת בשיחה החוזרת, בטוקבק ובתגובה, ועושה זאת באופן עקבי. אז נכון שבלוג הוא לא ממש טוקבק, אבל במקרה של בלוג ביקורת, אם נברח לרגע מן הדימוי השלילי שיצא לטוקבקים, נראה את כוחה של הדמות שאינה חד פעמית, ואשר לא רק מגיבה, אלא גם משתתפת בדיון.

      למרבה הצער אנו עדים בזמן האחרון בניסיונות חוזרים ונשנים לפגוע במסכת האנונימיות. [[חוק הטוקבקים]] על גילגוליו הרבים, כמו גם האופנה החדשה של תביעת בלוגרים הם הגורמים שמאיימים יותר מכל על השיחה באינטנרט. מעטים הם הבלוגרים שמאחוריהם ניצבת מחלקה משפטית ומערכת גדולה המוכנה להגן עליהם במקרה של תביעה. כל האחרים נאלצים לחיות עתה תחת פחד שמא הביקורת אותה הם מותחים בבלוג שלהם תוליד תביעה משפטית אשר רבים מהם אינם יכולים להתמודד עימה. על רקע המצב שנוצר, בלוג ביקורת ספורט נוסף, "מורו ופוליצר", שנכתב בישרא-בלוג ונפתח לאחרונה, נסגר, ככל הנראה בעקבות ההתפתחויות האחרונות בפרשת ייגרגייט. לצערי אין לי קישור לבלוג מכיוון שהוא נמחק לגמרי.

      לא ברור כיצד עלה בידיהם של One לגלות את פרטיו של ייגר. קשה לי להאמין שתפוז מסרו פרטים מזהים כגון כתובת IP, אבל עצם העובדה שהפרטים נחשפו מלמדת כי האנונימיות עלולה להתברר כאשלייה בלבד. המפעיל הנוכחי של "עומדים בשער" מספר כי הוא דואג לעדכן את הבלוג ממקומות ציבוריים בלבד – דבר המגביל את הגופים שיש להם גישה לכתובת ה-IP שלו.
      בין אם התביעה של One מוצדקת או לא, ובסוגיה זו יצטרך בית המשפט להכריע, מדובר במכה כואבת ביותר לבלוגוספירה הישראלית. בנתיים, אלו מכם שמצדדים בבלוג "עומדים בשער" מוזמנים לתת כתף ולתמוך במאבק.

      טרם התפרסמו תגובות

      הוסף תגובה חדשה

      בשליחת תגובה אני מסכים/ה
        לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

        התרעות פיקוד העורף

          walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully