סיפורה העצוב של חפרפרת

לבלוג של דניאל גולדשטיין, יוצר ישראלי מוכשר ש"לאחר חמש שנות לימוד בבצלאל יצא נחוש להצליח אל אויר העולם עם מכחול בידו והלך לישון", קוראים "קומיקס, איורים, וצרות אחרות", אבל הצרות היחידות הן אלו שעוברות על הקומיקס שלו עצמו, סטריפ פופולרי בשם "חפרפרת" שנאלץ בימים אלו להיפרד ממושבו הקבוע בעיתון "מעריב", שם התפרסם מדי יום שישי. קומיקסאים רבים קיטרו במהלך החודשיים האחרונים על אובדנה של החפרפרת שלהם, אבל אין קול ואין עונה בשורות מעריב. מצד שני, יש הטוענים שבקרוב לא יהיו גם שורות מעריב. אז לקומיקסאים אין תקווה. לדניאל גולדשטיין אולי דווקא כן.

רק בשבוע שעבר הובעו מעל טור קומיקס זה קיטורים רבים בנוגע לקומיקסאים שבוחרים לפרסם את עבודתם דווקא בבלוגים, מכל המקומות שבעולם. בלוגים, כפי שנמצא, לא נועדו לקומיקסים, ובמיוחד לכאלו שמתחילים סיפור במקום אחד ומסיימים אותו במקום אחר. אי אפשר אף פעם למצוא את ההתחלה, הדפדוף מעצבן, והפוסטים שהולכים מהסוף להתחלה במקום להיפך לא מקלים על הקריאה. ובכן – הבלוג של דניאל גולדשטיין התברר כחוויה מתקנת. אתר קטן ויעיל, נוח להתמצאות ומקל על ההגעה לחלקים המעניינים של האתר – האיורים, והקומיקסים "צוקרמן שר האוצר" ו"חפרפרת", אם כי בזה האחרון כבר מורגש שכמות הסטריפים (59) מתחילה להעיק בדפדוף ולהיות ראויה למרחב גדול יותר. עם זאת, החפרפרות עומדות בפני עצמן, כך שאפשר להתחיל מהסטריפ הראשון, החמישים ותשע, או איפשהו באמצע.

אבל הדבר המיוחד באמת בבלוג הם האיורים: דניאל מצייר את הכריכות של עיתון "הצופר", וצייר גם כריכות עבור מדורים במעריב ומגזין "בלנדר". בבלוג אפשר לראות את תהליך היצירה של הכריכות, המלווה בהערות היוצר, את ההתפתחות של ציור מרמת הסקיצה לצבע ועד לגימורים אחרונים.

זה לא אומר שהקומיקס אינו טוב. "צוקרמן, שר האוצר", קבוצה של סטריפים בודדים שהתפרסמו (ובתקווה עוד יתפרסמו) בעיתון "הצופר" מספרים את עלילותיו של השר צוקרמן, פוליטיקאי מהשורה הראשונה, מהסוג שימכור את אמא שלו בשביל ידיעה בעיתון, את חבריו לסיעה בשביל וולבו חדישה יותר, ואת ערכיו בשביל... לא, רגע, בעצם לא היו לו מעולם ערכים. למרות ש"צוקרמן" יראה מוכר עד כדי כאב לכל מי שיקרא אותו, מדובר בסך הכל באב-טיפוס של פוליטיקאי ולא בדמות אמיתית. מי שיחפש את הדמיון לביבי, אולמרט או ברק ימצא רק בקווים מאוד כללים. צוקרמן הוא ביקורת חברתית נטולת זמן ומקום, המקבילה הקומיקסית של "פרצופה של המדינה" של תיסלם, וככזה הוא תמיד רלוונטי. חבל שלא נמצא לו מקום במקום קצת יותר פופולרי מ"הצופר". למשל, ב"ארץ נהדרת".

אבל אין צדק בעולם, והקומיקס הפופולרי יותר באתר הוא דווקא לא הביקורת הפוליטית השנונה, אלא קומיקס החפרפרות, שהדרך הכי טובה לתאר אותו הוא "חמוד". החפרפרות של דניאל, דארווין ומארווין, הם יצורים חומים ומחודדי אף שזוחלים להם מתחת לפני השטח, מתנהגים בצורה שהיא קצת חפרפרית (ריצה על גלגל מתכת, בדיחות תולעים ובליסת חרציות נלהבת), קצת אנושית (ריצה על גלגל מתכת כדי להפעיל טלויזיה, חוכמת חיים בסגנון זן ואחזקת האופנוע, בדיחות של סרטים מצויירים). אבל הן לא מתקדמות מעבר לבדיחה קבועה, שלפעמים היא מצחיקה יותר ולפעמים – קצת פחות. אולי זה מה שחבל אצל החפרפרות – אין להן ממש אג'נדה, או זהויות – הן פשוט בדיחות מהלכות, קלות דעת ו... נו, חמודות. מצד שני, גם כאלה צריך, ובשביל מספר הפאנצ'ים החביבים והציורים הכיפי כדאי לקרוא גם את החפרפרות, ולו רק בשביל כמה רגעים של נחת, כמו שאומרים בערוץ 10.