לא למסירה

אתר האינטרנט nrg לא יצטרך למסור כתובות אינטרנט של טוקבקיסטים שפרסמו תגובה באתרו - כך נקבע בהחלטת בית משפט השלום בתל אביב מלפני מספר ימים. מסירת כתובת האיי.פי. (INTERNET PROTOCOL) של כותבי הטוקבקים התבקשה על ידי חברת הרודס בניה ופיתוח, הבעלים של מלונות הרודס באילת, שמר יואב איגרא הוא מנהלה.

החברה יוזמת פרויקט תיירותי בבקעת תמנע, לו קמו מספר מתנגדים, ובעקבות זאת פורסמה בפברואר 2008 כתבה באתר nrg, בה נטען כי עמותת אדם טבע ודין ניסתה לטרפד את הפרויקט. באחד הטוקבקים לכתבה נכתב בין היתר: "היה קל להשתלט - פשוט משחדים... אין לקבוצת איגרא בעיה של מזומנים אז פשוט קונים את מי שצריך".

החברה ומנכ"ל קבוצת איגרא ביקשו לתבוע את הטוקבקיסטים על הוצאת לשון הרע, ולכן ביקשו את חשיפת הכתובות. nrg טענה כי שמירת חופש הביטוי מחייבת גם שמירת האנונימיות של כותבי הטוקבקים, ואולם השאירה את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט.

השופטת ריבה ניר דחתה את בקשת החברה. לאחר שסקרה את שתי הגישות הקיימות בפסיקה באשר לשאלת חשיפת זהות גולשים באינטרנט, היא קבעה כי לא נתקיימו היסודות המצדיקים היעתרות לבקשה, גם לפי הגישה המקלה על מבקשי החשיפה. כמו כן קבעה כי אין מדובר בפרסום פוגע לפי חוק איסור לשון הרע.

גישה אחת היא זו שהובעה על ידי השופטת מיכל אגמון-גונן בבימ"ש השלום בירושלים בעניין פלונית נגד בזק בינלאומי, המורה על חשיפת פרטי הגולש האנונימי אם תוכן הפרסום יכול להקים אחריות פלילית בגין לשון הרע. הפסיקה השניה, המקלה יותר, היא זו שהובעה על ידי שופט בימ"ש המחוזי בחיפה יצחק עמית בעניין רמי מור נגד Ynet. לפי הפסיקה, על המבקש את חשיפת פרטי כותב הטוקבק להראות את קיומה של עילת תביעה נגד הגולשים, וכן נדרשים להתקיים נסיבות נוספות המצדיקות את הגילוי.

לדברי השופטת, "גם אם השיח אינו מנומס, יש בו משום הבעת דעה וביקורת במאבק ציבורי בתחום האקולוגיה. כשם ששיח פוליטי זוכה להגנת יתר, כך ישיג גם השיח המסחרי הגנה גבוהה יותר מפני השיח הפרטי". השופטת הוסיפה כי לו היה יואב איגרא סבור שהטוקבקים מייחסים לו מתן שוחד, הוא היה עותר באופן אישי לחשיפת השמות, לצורך הגשת תביעה נגדם.