משחקים טיפשיים במיוחד

לטכנופובית, כך מסתבר, קשה מאוד להפתיע את טכנאי המחשבים שלה. כשהיא מתקשרת אליו מקץ שבוע ומאשימה אותו שהמחשב החדש שמכר לה מקולקל לגמרי, האינטרנט לא מפסיק לקפוא ומישהו עושה לה ריסט כל חצי שעה על השעון, הוא מתפלא, אבל מגיע, מוחק את הוירוסים, מעדכן את האנטי-וירוס והולך הביתה. כשהיא מתקשרת אליו לאחר שבוע הוא מגיע שוב, חוזר על אותן פעילות, והולך הביתה. כשהיא מתקשרת אליו אחרי חודש הוא מגיע, מקלל קצת, מתקין עוד שני סוגים של אנטי-וירוס ופייר-וול (הטכנופובית טענה שעוד מאז ל"ג בעומר בכיתה ה' היא לא מסתדרת טוב עם אש, וכך גם השמלה של המורה שלה, אבל הטכנאי לא שעה לתחנוניה) והולך הביתה.

השבוע עליתי לטכנאי המסכן שלי סופית על העצבים. "איך טכנופובית כמוך מצליחה," הוא סינן (בעודו מסיר מהמחשב סוג חדש של סוס שרשרת, או מכתב ויראלי, או חתול טרויאני או משהו בסגנון), "להישאר כל כך מעודכנת דווקא בתחום הוירוסים?!"
כשחקרנו את הנושא, התברר שכל אותם יצורים ארורים ששמו להם למטרה לתקוף את מחשבי לא באו כתוצאה ממיילים מאוכלוסיית ניגריה, או מגלישה אינטנסיבית לאתרי פורנו ("לא שחשבתי", מיהר הטכנאי להבהיר), וגם לא מאיזה האקר ששם לו למטרה לחנך טכנופובים. הוירוסים הגיעו, כך הסתבר, מהורדות משחקים.

"משחקי מחשב," התוודיתי בפני הטכנאי. "זו האהבה החדשה שלי. מאז שהתחלתי לכתוב את הטור הזה אני, איך קוראים לזה, גיימרית!"

הטכנאי העיף בי מבט בוז מיוחד, מאלו השמורים לי בדרך כלל כשאני אומרת דברים כמו "מה זה איי-פון?". "מתי התקלחת פעם אחרונה?" שאל.

"אה, אתמול בלילה?"

"אז את לא גיימרית אמיתית. עוד לא נתקלת במשחק ממכר באמת. במה שיחקת עד היום?"

לאחר כמה דוגמאות, פסק הטכנאי שעד היום שיחקתי רק במשחקי מכות, קווסטים או פעולה, מה שאומר שז'אנר אחד חשוב מאוד נעדר מהרזומה שלי – משחקים טיפשיים באמת, כאלו שאפילו ילדי בית ספר יסודי כבר הפסיקו לשחק בהם מרוב שהם טיפשיים.

כדי לנסות להימנע מוירוסים לפחות לשבועות הקרובים, התקין לי הטכנאי החביב על ההארד-דיסק כמות יפה של מה שנקרא כהגדרתו "משחקים טיפשיים", ושלח אותי לדרכי. דרכי, לצערי, לא היתה מאותו רגע ארוכה מדי, מלבד הדרך שבין המחשב לשירותים ולמקרר. מיטה? מה פתאום. אפשר לישון על המקלדת.
בשבוע האחרון שיחקתי טטריס, משחק בועות מתפוצצות טיפשי, סנייק למתחילים, סנייק למתקדמים, פאקמן לנוסטלגים, ושאר משחקי ילדות מטופשים להחריד. אבל הגרוע מכל היה משחק האקווריום המטורף, Insaniquarium.

לטכנופובית היה אקווריום, אי-אז בגיל שמונה. היא ביקשה חתול או כלב, אמא ואבא הביטו זה בזו בספקנות וחזרו עם אקווריום מספר דגי גופי דקיקים בתוכו. וטוב שכך, כי איכשהו הצלחתי להרוג את אותם דגים, ואת כל אלו שבאו בעקבותיהם, והתאבדו זה אחר זה בקפיצה מקצה האקווריום. ככל שעברו השנים, השתכנעה הטכנופובית שהיא והחיות האדם-פוביות האלו לא היו שילוב טוב. האקווריום המטורף הוכיח ללא ספק את טענתה, שכן למרות הקריירה המפוארת שלה בהריגת דגים, מעולם לא רצחה כל כך הרבה מהם כמו בשבוע שחלף עליה עם האקווריום הצבעוני עד כדי בחילה הזה. הסיפור, אם אפשר לקרוא לו סיפור הוא די פשוט: יש לכם כמה דגי גופי כתומים מצויירים, שצריך להאכיל אותם, ואם הם שבעים ומאושרים הם מפילים מטבעות ששווים יותר ויותר ככל שהדגים שורדים זמן רב יותר. עם הזמן אפשר לקנות עוד דגים, עוד אוכל, סוגים יותר משובחים של אוכל, ולייזרים. למה לייזרים, אתם שואלים? ובכן, האקווריום המטורף נפלש לעיתים קרובות על ידי קבוצת חייזרים חובבי דגים, שבאים בצורות שונות – הנוסע השמיני, מכסחי השדים, מאובנים, רובוטים, הגולם מפראג, משהו שמזכיר את חתולי הרעם, ותמנון ענק שמנסה לבשל ארוחה. אם כל הדגים שלכם מתים – המשחק נגמר.

בשלבים מאוחרים זה נעשה מורכב יותר, כי צריך גם להרוויח הרבה כסף, מה שאומר שצריך לקנות דג שאוכל דגים אחרים, ודג שאוכל את הדגים האלו, ואבקת כוכבים שגורמת לדגים להפיל כוכבים במקום מטבעות, ואוכלי כוכבים, וצדפטות, ולשמור על כל אלו מהחייזרים. יש גם כמה דגים שאמורים לעזור לכם לשרוד באקווריום, אבל כמו תמיד, הטכנופובית לקחה את העזרה הזאת בעירבון מוגבל, וצדקה, אלא מה. דגי חרב, מדוזות, חלזונות ופיל במסכת גומי ושנורקל מילאו את האקווריום עד אפס מקום והשאירו מעט מאוד יכולת להשגיח במקביל על עשרים דברים. אבל זריזות ידיים (וזריזות עכבר), כך גיליתי, היא מרכיב עיקרי בהישרדות באקווריום המטורף הזה. זה, וחוש הומור מטורף, כמו זה של יוצרי המשחק שהתריעו מדי פעם "ארבע עשרה סוגי חייזרים מתקרבים! סתם, בצחוק, רק שניים."

כדרכם של כל המשחקים הטיפשיים-באמת, כך לפחות סיפרו לי, גם האקווריום המטורף היה ממכר להחריד. למעשה, כשזרחה השמש גיליתי לתדהמתי שאני לא בטוחה איזה יום היום. "חמישי," אמר הטכנאי בנימה של גאווה כשהתקשרתי לברר מה הוא עשה לי. "את רואה, עכשיו את גיימרית. נו, אז איך הוירוסים?"

"אני חושבת שנדבקתי בוירוס טמטום," אמרתי לו. "ונראה לי שנדבקתי גם לכסא של המחשב. כל הגיימרים באמת ככה?"

"יותר גרוע. אז יש לך מספיק חומר לטור?"

"ברור. אבל אין לי זמן לכתוב אותו. קיבלתי ביצה חדשה לאקווריום, ואני תיכף בבוס של החייזרים!"

אל תנסו. תסמכו עליי. פשוט אל תתחילו עם זה.