וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

קומיקס.קום

רותם ברוכין

26.5.2008 / 15:48

דמיאן ההולנדי כתב וצייר את אחד הקומיקסים החשובים ברשת, "When I am a King". מי מלך? הוא

"When I am a King" הוא קומיקס מוזר. קיבלתי עליו המלצות בעבר, אבל עד לפני שבוע הוא לא הצליח לתפוס אותי בכלל. ניסיתי לדפדף בו כמה פעמים, אבל הרושם שהוא השאיר עליי היה של קומיקס לילדים – קטן, צבעוני, אינפנטילי ובעיקר כזה שלא מנצל את הפורמט, את היכולת של קומיקס ברשת להיות משהו אחר לחלוטין מקומיקס על הנייר. הרצועות מופיעות למעלה, בצורה לא נוחה שמכריחה את הקורא להשתמש בגלילה ובעכבר ולא מנצלת את עמוד האינטרנט או בכלל. נראה היה כאילו מישהו ניסה עשה ניסיון ליצור אנימציה מלאכותית של דפדוף, אבל לא הבין את עקרונות הגלילה באינטרנט.

בחיי, כמה שטעיתי. אל תעשו את אותה הטעות – שבו ותקראו את הקומיקס הזה מההתחלה ועד הסוף, בלי קפיצות, בלי הפסקות (אל דאגה, זה לא יקח לכם יותר מדי זמן), ובעיקר – בלי לתת לאחיכם הקטן לקרוא את הקומיקס גם, כי הוא יחזור סמוק כמו עגבנייה (אם הוא גדול) או מלא שאלות שיגרמו לכם להסמיק כמו עגבנייה (אם הוא קטן).

אמנות בלי מילים

דמיאן, היוצר ההולנדי של "כשאני מלך" (וקומיקסים אחרים) עוסק בקומיקס כבר עשר שנים לפחות. הוא עיצב את "כשאני מלך" בכוונה כמו ספר ילדים, ולטענת חובבי קומיקס גדולים ממני אף התבסס על סגנון מוכר של קומיקס לילדים. עיצוב הדמויות עושה שימוש בצורות גיאומטריות, ריבועים ועיגולים בעיקר (לא, זה לא יזכיר לכם את ימי מ.ק. 22 העליזים): אמנות ממוחשבת נטו, שלעיתים מצטרף אליה שימוש באנימציה ובפלאש. הקומיקס מספר את סיפורו של מלך פרעוני בתקופת מצריים העתיקה, שיצא מהארמון בוקר אחד כי חשקה נפשו בפרח לקשט את עצמו ואת ארמונו, אבל איבד בדרך את כיסוי החלציים שלו אצל גמל המחמד הרעב והסוטה-במקצת שלו. מכאן מתחילה שרשרת רציפה (כאמור, צריך לקרוא את כל הקומיקס לפי הסדר) של הרפתקאות פסיכיות למדי, הכוללות זוג קורטיזאנות, חבורת ילדים, שומרים משועממים בכניסה לפירמידה, כוכבי פופ, דבורים קטלניות, וכאמור – גמל מורעב ומעט מבולבל מינית. כל זה מתרחש, ללא יוצא מן הכלל, ללא שימוש כלשהו בטקסט. אין מילים. בכלל.

קומיקס שלם, רציף, שמעביר עלילה, אינפורמציה ובדיחות – וכל זה ללא טקסט – הוא אתגר רציני, אבל "כשאני מלך", עומד בכך בכבוד. הוא משתמש בפלטת צבעים קטנה שרובה כתום, צהוב, שחור ואדום, עם הבלחות מדי פעם של צבעים אחרים, שמכוונים את הסיפור למקומות אחרים. הוא משלב אנימציה לא כדי לסייע בהעברת הסיפור, אלא כדי להדגיש דברים, כשימוש אמנותי. הוא לא נמלט מהתמודדות עם שום דבר. יש גם בונוסים מגניבים למיטיבי לכת: החל מהפרק השני מתחילות רצועות הקומיקס עצמן לשחק עם הקורא, והרצועה הבאה מבליחה לפעמים למטה, לפעמים למעלה, ולפעמים צריך לגלגל את העמוד כדי להגיע אליה. במהרה מבינים שסגנון הרצועות הוא בחירה אמנותית, ושבניית הקומיקס כולה היא חלק מהאינטראקטיביות של הטקסט עצמו – מישהו השקיע הרבה מחשבה בפעולת הגלילה הפשוטה שכולנו רגילים אליה כדי להפוך אותה לכלי קומי ודרמטי.

לאו דווקא לאחים קטנים

כמובן, הכיף האמיתי הוא העלילה, שמתגלגלת אל הרבה צחוקים, מחוות לעולם הבידור של ימינו, סיוטים, חלומות, נפילות, תלת מימד בהבלחות, והרבה עיסוק במבוכה מינית ובמין כדבר משעשע בכלל. לא בצורה בוטה, אבל כאמור, גם לא בצורה שתגרום לכם להמליץ על הקומיקס לאחיכם הקטן, אלא אם כן אתם רוצים להעביר לו את המסר שהדבר הכי חשוב בחיים זה איבר ענק.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully