HD Ready או Full HD?

במרוצת השנים, נוצרו להם לא מעט תקנים של הפרדה גבוהה, חלקם אמריקאים וחלקם אירופאים. כך נוצר מצב בו יש לנו מסכים בגדלים שונים ובעלי תמיכה בתקנים שונים. המדריך הזה יסביר לכם מה זה מה, ואיך להבין את המושגים בהם השתמש יצרן המסך בשביל להגיד לכם מהן, בעצם, יכולותיו בתחום ההפרדה הגבוהה (HD).

כדי לעשות סדר בבלגן, החליט האיגוד האירופאי למידע, תקשורת וטכנולוגיית האלקטרוניקה הצרכנית (EICTA) לפתח תקן רשמי למסכי HD. החשש היה שמסכים שיועדו במקור לארה"ב ימצאו עצמם באירופה ולא יתאימו לתקני השידור הנהוגים ביבשת. מדבקת ה-HD READY הייתה אמורה להוות הבטחה לכך שאנשים הקונים באירופה מסך עם המדבקה הזו, יוכלו לצפות במדינתם בשידורי הפרדה גבוהה.

התקן קבע את הדברים הבאים עבור קבלת אישור לתייג את המסך כ-HD Ready:

* מסך אשר במצב 16:9 (יחס בין מספר פיקסלים אופקי לאנכי) מציג לפחות 720 שורות שונות של פיקסלים.

* בעל כניסה דיגיטלית (DVI או HDMI) אחת לפחות אשר תומכת ב-HDCP

* תמיכה בכל התקנים של ATSC – אוסף הפורמטים המקובלים של הפרדה גבוהה.

החברות הראשונות שקפצו על ההזדמנות למתג מוצרים כ-HD Ready היו פיליפס (האירופאית), לווה (האירופאית) ופיוניר (שהתמקדה באותה תקופה בצמיחה באירופה). הן היו מהראשונות שקיבלו תאימות מלאה לתקן וזכו לקבל את המדבקה. בישראל באותה התקופה המדבקה הייתה קיימת אך ורק על מסכי פיוניר, מה שגרם ללקוחות לחשוב שזה מונח שיווקי של החברה.

רבים מהמסכים באותה התקופה לא יוצרו ברזולוציה הנכונה בגלל מגבלות טכניות (כיום ניתן לייצר טכנית מסכי 42" ברזולוציה תקנית - פנסוניק החלה בכך במהלך 2007), ולכן התקן לא קבע מה תהיה הרזולוציה האופקית. בנוסף, התקן היה מאוד לא ברור (בכוונה) לגבי מסכים בעלי יחס 4:3 או בנוגע לטכנולוגיה שצריכה לעמוד מאחורי המסך, בשל העובדה שניתן היה אז לרכוש מסכי CRT (המסכים העבים) אשר היו תואמים לדרישות התקן. בארץ לא היה יבוא של מסכים כאלה (פרט ליבוא אישי של לקוחות פרטיים) וגם מסכי 16:9 בטכנולוגיית CRT נחשבו לחיות נדירות למדי.

כאמור, המטרה המקורית של התקן HD READY הייתה לוודא שכשאתם רוכשים מסך, תקבלו איכות HD מינימלית. מאז יציאת התקן, השתפרה הטכנולוגיה וכעת ניתן לקבל במחירים סבירים לחלוטין גם מסכי FULL HD. משמעות ה-FULL היא שהמסך יכול להציג את כל הפרטים שקיימים בשידורי 1080.

כפי שניתן להבין, יש הבדל משמעותי מאוד בין מסך ברזולוציית 1024X768 (בעל 786,432 פיקסלים) לבין מסך שמסוגל להציג את מלוא הרזולוציה שמועברת ב-1080, כלומר 1920X1080 (2,073,600 פיקסלים) - פי 2.7 נקודות.

לכן לא מספיק לנו לדעת שמסך הוא HD READY, אנחנו גם צריכים לברר מה הרזולוציה שלו. מסך שנקרא FULL HD לא רק כולל את הרזולוציה המתאימה - 1920 על 1080 פיקסלים, אלא גם מסוגל לקבל ולהציג דברים מעבר ליכולות ה-HD READY הבסיסיות שתוארו לעיל.

עדיין יש לא מעט בלבול לגבי תאימות ולכן EICTA קבע לנו תקן חדש ונחמד בשם HD READY 1080P. התקן הזה לא רק מתקן את עיוותי העבר אלא מוסיף לא מעט לתקן המקורי.

כתנאי בסיסי, התקן מוסיף לכל התנאים הקודמים של HD READY רגיל גם את נושא הרזולוציה המדויקת - 1920 על 1080 פיקסלים. אם לא די בכך, הוא מחייב צפייה ללא עיוותים, כלומר שימוש בפיקסלים מרובעים בלבד. התקן כופה גם תמיכה ב-NATIVE RATE ותאימות לא רק לתקני ATSC אלא גם לתקנים מחמירים יותר כגון 1080P ו-1080sf24 (עוד על כך בהמשך).
בכך, נפתרות בעצם כל הבעיות, מכיוון שתקן זה הוא מחייב וכולל את כל הדרישות המחמירות שנדרשות ממסך FULL HD היום.

לא כל FULL HD נבראו זהים, כיוון שגם בין שידורי 1080 יש הבדלים, ויעידו על כך המושגים 1080i ו-1080p (על גרסאותיו השונות).

1080i הוא, בעצם, אות ברזולוציית 1920 על 1080 אשר מעביר בכל פעם (60 או 50 פעם בשנייה, תלוי אם מקור השידור בארה"ב או באירופה/ישראל) חצי תמונה - 540 שורות בכל פעם. פעם משדרים את שדה הקווים הזוגיים ופעם את שדה האי זוגיים. בכך חוסכים בעצם רוחב פס, אך גם גורמים להמון בלגן בתמונה. מסכי LCD ופלזמה אינם יכולים להציג חצי תמונה בכל פעם, עליהם לחבר שתיים כאלה ואנחנו מקבלים מכל הסיפור הזה רק 30 או 25 תמונות מלאות בכל שנייה. 1080p, לעומתו, מעביר את כל התמונה בו זמנית. לכל המצבים האלה יש נגזרות שנובעים מצרכי השידור במדינות השונות ובמכשירים השונים שמשדרים בהפרדה גבוהה.

• 1080i הקלאסי ב-60 הרץ (60 תנודות לשנייה) - 540 שורות (זוגיות/אי-זוגיות) משודרות בכל שדה, אחת אחר השנייה. ניתן לעבד אותו במסך בכדי לקבל קירוב של התמונה המקורית.

• 1080P ב-60 הרץ - המקרה הפשוט ביותר אך גם כזה שלא קיים "בטבע". כאן מדובר על תמונה מלאה המשודרת 60 פעם בשנייה.

• 1080i ב-50 הרץ (השידורים של יס היי דפינישן והוט HD) - הסרט תמיד מועבר שדה אחד בכל פעם, כאשר צריך לחבר את השניים ולקבל תמונה אחת אחידה. לעיתים צריך עיבוד תמונה נוסף בשביל לשפר את התמונה.

• 1080P ב-24 פריימים לשנייה. זה בעצם מה שמשודר בקולנוע (אם כי שם מדובר ברזולוציה מעט גבוהה יותר) אך זה הקצב האידיאלי לקבל תכנים קולנועיים, וזה התקן שנקבע על ידי Blu-ray.

• 1080P ב-25 פריימים לשנייה. מדובר בתקן זהה רק עבור אירופה. עקרונית אין באמת צורך בו, שהרי אף אחד לא באמת משדר תכנים ב-25FPS.

אנחנו מגלים שגם כאשר מדובר בשידור 1080P וגם בשידור 1080i אנחנו מקבלים בדיוק את אותו תוכן. כלומר, על פניו אין יתרון של 1080P על 1080i, נכון?!

בעולם אידיאלי זה באמת היה נכון, אך בפועל יש בעיות בשידור 1080i. נושא השזירה של שני השדות גורם לכך שלעיתים קרובות נקבל בעיות בעיבוד תמונה. המסך צריך לדאוג לזהות אם מדובר במצב פילם או מצב וידאו, או בכלל שילוב של השניים (דבר שיכול להתרחש בעקבות עריכה או עיבוד של הסרט). כך, במצבים השונים על המעבד של המסך לבצע עיבודי תמונה מגוונים.
עם זאת, בכדי למנוע בעיות בהצגת התוכן על גבי הטלוויזיות, לעיתים "מקלקלים" מעט את התוכן עצמו. לדוגמא, משתמשים בפילטר טשטוש אנכי שמטרתו למנוע ממסכים פחות איכותיים מלהציג את הבעיות בבירור. כמובן שדווקא המסכים הטובים הם שסובלים מכל זה.

מצב ה-Native Rate – אפשרות הצגת התוכן ברזולוציה בה משודר הוא דבר הכרחי כיום במסכי FULL HD. הדבר משמעותי לא רק כאשר מחברים מחשב למערכת, אלא גם בשידורי טלוויזיה. הסיבה לכך היא שהפעלת מעבד תמונה שלא לצורך גורמת לכך שאנחנו מאבדים איכות תמונה. כלומר, פרטים מסוימים בתמונה לא יראו נכונים ללא מצב זה.

אם כך, מדוע לא להשתמש בו תמיד? הבעיה היא שבחלק מהשידורים, לא כל 1920 על 1080 הפיקסלים הנם בשימוש. הדבר מתבטא בפיקסלים שחורים בפינות או אפילו לכלוכים דיגיטליים בקצוות התמונה, שמקורותיהם במעבד המקורי, בצילום, בקידוד או בטווח הביטחון שמכניסים לשידור.
במידה ואינכם רואים בעיות כאלה כשאתם במצב ה-Native Rate (לעיתים קוראים למצב זה גם DOT BY DOT או שמות אחרים) - אזי הוא עדיף על מצב רגיל של מסך רחב.

כזכור, תקן HD READY מכריח את היצרנים לתת לנו כניסה אחת לפחות בעלת חיבור דיגיטלי מוצפן. כיום, התקן הוא HDMI ומשמעות הדבר היא שכל מסך שנקבל יהיה תואם להצפנת HDCP. הצפנה זו מונעת מאנשים את האפשרות התיאורטית של הקלטה או שמירת התוכן שעובר בכבל ה-HDMI. מדוע שמישהו ירצה לעשות זאת כשהרבה יותר קל להוריד את התוכן מהדיסק עצמו? לא ברור, אבל הוליווד הייתה לחוצה, וזו התוצאה. כך, כל תוכן שמשודר ב-HD היום מחויב בעצם לעבור דיגיטלית אך ורק על תווך מוצפן בשיטה זו.

הבעיה היא שלא כל המסכים תואמים את כל מקורות השידור. לאחרונה ראינו בעיה זו בדיוק במסכים מסוימים, שעושים בעיות לממיר יס HD שמדווח על תקלה במנגנון ההגנה... ניתוק וחיבור מחדש של הממיר מהמסך לעיתים קרובות מעלימים את הבעיה אך העובדה היא שבעיה זו נפוצה למדי ומתרחשת בשל כך ש-HDCP ממומש בדרכים שונות למדי על ידי מכשירים וחברות שונות.

גם HDMI עצמו עושה לא מעט בעיות בתחום - חשוב שמסך המקבל תוכן FULL HD יקבל גם כבל וציוד שתואמים לתקן הזה. כלומר, כבל שנבדק במצב 1080P60 לפחות. תקני HDMI 1.3a מחמירים עוד יותר ומעבירים על הכבל גם אודיו רב ערוצי לא מכווץ, מה שמוסיף עומס רב לכבל העמוס ממילא.
במסכים נושא ה-HDMI 1.3 פחות מעניין, שכן הוא בעיקר מתייחס לתאימות לשיטת הצבע החדשה המכונה WCG, DEEP COLOR או XVYCC. שיטה זו מרחיבה את טווח הצבעים של המסך ומוסיפה גם עוד טווח ביטים לשידור. כלומר, אנחנו מקבלים יותר צבעים מהמסך וגם יותר גווני צבעים בתוך הטווח הקיים. כמובן שגם כאן דרושה תאימות גם בצד המשדר וגם בצד המציג. מרבית המסכים החדשים מהסדרות המתקדמות של המותגים המוכרים תומכות כבר בשיטת השידור הזו, וניתן למצוא מצלמות וידאו היי דפינישן שייצרו את סוג האות הזה. נגני Blu-ray עם תאימות ל-DEEP COLOR אמורים כבר לצאת באופן שוטף.

אם יש לנו מסך FULL HD אבל כזה שאינו מסוגל לקבל אות 1080P בכניסת ה-HDMI שלו, אלא רק 1080i, האם אנחנו מפסידים משהו? אם מדובר במקורות כמו יס והוט, לא. גם כשמדובר במקור כמו נגן Blu-ray ההפסד אינו גדול, מכיוון שהתוכן הפנימי של הסרט הוא 1080P24 ולכן כאשר הנגן מייצר את התמונה, הוא פשוט מפרק אותה לחצי ומשדר את שני השדות לפי התור. זהו אות שקל מאוד למסך לפענח ולכן תוך שימוש בכיול מתאים (בעיקר הורדת כל מני פילטרים כמו חדות למינימום ההכרחי), ההפסד בתמונה יהיה זניח!

כאשר מדובר במחשב, ההפסד הוא בעיקר על ציר הזמן. 1080P משודר בקצב כפול מ-1080i ולכן אנחנו מקבלים בפועל רק 30 תמונות בשנייה במקום 60 תמונות בשנייה. היכן הדבר מורגש במיוחד? במשחקים. כשמדובר בקונסולות, גם שם ההפסד מורגש בעיקר בגלל נושא ציר הזמן.

בכל אופן, כמובן שעדיף לנו מסך עם תמיכה מובנית ב-1080P24, שהרי משמעות הדבר היא פחות דברים שיכולים לקלקל את התמונה אך גם ללא מנגנון זה, סביר להניח שמסך איכותי בעל מנגנון עיבוד תמונה סביר, יגיע לאיכות תמונה דומה מאוד למה שנקבל דרך 1080P24.

שידורי יס היי-דפינישן והוט HD, ישודרו אך ורק ב-1080i 50. בעולם אין כיום תקן לשידור 1080P, לצערנו. משמעות הדבר הוא שאנחנו בארץ מקבלים את אותה איכות תמונה (במקרים מסוימים אפילו טובה יותר בגלל נושא הקידוד), מאשר הצרכנים בארה"ב.
כפי שהסברתי בקטע הקודם, אין בכך נפילה משמעותית ממקור 1080P דומה. הנקודות בהן שידורים כאלה עלולים להיכשל הן בעיקר שידורי ספורט מהירים במיוחד. במקרים כאלה, איכות התמונה תלויה באיכות עיבוד התמונה של המסך המציג אותה.
במידה והמסך אינו מזהה מצבי קצה, עלולות להיווצר תופעות לוואי כמו אפקט המסרק (נראה כאילו מישהו מעביר מסרק על התמונה). עם זאת, גם בשידורים בעלי תנועה מהירה במיוחד, כגון משדר הסופרבול האמריקאי ששודר על ידי יס בהיי-דפינישן מושלם, זיהיתי מעט מאוד מצבים כאלה.

כאמור, שידורי יס היי-דפינישן וגם הוט HD, ישודרו אך ורק ב-1080i 50HZ. כלומר, מסך HD READY בלבד מציג בשידורים אלה בערך 40% מכמות המידע שמשודר על ידם בפועל. בשטח, לעומת זאת, מתברר שההבדל קטן הרבה יותר, וההחלטה על סוג המסך אותו כדאי לקנות תלויה מאוד בגודל המסך ובמרחק הצפייה שלכם בו, אך מעבר לכל, תלויה בכם.

ככל שהמסך קטן או מרחק הצפייה עולה, כך הצורך ב-FULL HD נעלם - אתם פשוט לא תראו את הפרטים הנוספים שהמסך יוכל להציע. לדוגמא, במסכי 32", מרחק הצפייה בו ניתן ליהנות מ-FULL HD כ"כ קטן עד שהוא לא פרקטי לסלון, ולכן במסכים כאלה אין בכלל צורך ב-FULL HD.

מצד שני, יש גם סיכוי שעל מסך גדול ועם מרחק צפייה נמוך לא תראו הבדל, כיוון שהעיניים שלכם פשוט לא יוכלו להבחין בו. כך, Full HD כדאי ביותר רק אם אתם חדי עין. ואם כך, עדיף ללכת עוד צעד קדימה אל עבר ה-HD Ready 1080P, הוא בעצם Full HD עם כל הדרישות המחמירות ביותר של EICTA.