יאהו! עשתה את הדבר הנכון

בעלי מניות הם דבר בעייתי. במידה רבה, הם האנשים שמממנים חברה, ובלעדיהם קשה לחברה לצמוח למימדי ענק. אבל לעתים קרובות, הם מסתכלים על הרווח שלהם ולא על טובת החברה.

הדוגמה הקלאסית לכך היא יאהו!, חברה שנקטה בחודשים האחרונים במספר צעדים שמכעיסים את בעלי המניות - ובצדק, מבחינתם, לפחות בטווח הקצר. ואכן, מבחינת המניה, הצעד של יאהו! כשבחרה בסיבוב הראשון לא להימכר למיקרוסופט ובסיבוב השני לא למכור אחוזים מהחברה תמורת מיליארדים, הוא התאבדות.

מי מוותר על סכומים כאלה? זאת השאלה שבעלי מניות רבים שואלים את עצמם, במיוחד מכיוון שהם מפסידים ישירים של ההחלטה.

אבל חברה קיימת גם בנפרד מבעלי המניות שלה. ומבחינת יאהו! כחברה, ההחלטה שקיבלה היא ההחלטה הנכונה. והנפגעת האמיתית כאן היא לא יאהו! כי אם מיקרוסופט. ואם יש בעלי מניות שצריכים לכעוס כאן באמת, הרי אלה בעלי המניות של מיקרוסופט.

מדוע בחרה יאהו! נכון? שתי סיבות עיקריות. הראשונה היא שמיזוג - אפילו חלקי - בין מיקרוסופט ליאהו! הוא טעות מבחינתה של יאהו!. הוא טעות מכיוון שמדובר בחברות שונות מדי מבחינת התרבות הניהולית שלהן, ושתי חברות בעלות מוצרים מקבילים רבים מדי ואינטרסים מנוגדים רבים מדי. העובדה שנשכחת שוב ושוב בכל הדיונים על מצבה הנורא של יאהו! היא שעדיין מדובר במעצמה אינטרנטית אדירה. עמוד הבית של יאהו! הוא עדיין פיסת הנדל"ן החזקה ביותר באינטרנט. והבה ניזכר בכמה נכסים אחרים של חברת הנפל האינטרנטית: פליקר, יאהו! מייל, המסרים המיידיים, היישומים לטלפונים ניידים, MyBlogLog, דלישס. ואלה היישומים שבאוויר עכשיו. בבטא יש לחברה דברים כמו FireEagle, שנחשבת על ידי רבים לפלטפורמה המסקרנת ביותר לאינטרנט תלוית מיקום ומקושרת ל-GPS.

הצד השני הוא גוגל. גוגל טובה בדיוק בדבר האחד בו יאהו! נכשלה: חיפוש ומונטיזציה של חיפוש. גוגל היתה שותפה טובה של יאהו! בעבר ותהיה שותפה טובה של יאהו! בעתיד. בניגוד לרושם שנוצר לאחרונה, חיפוש הוא לא הנכס היחיד של יאהו!. ויתור על המאבק הכושל והנידון לכישלון בדומיננטיות של גוגל בתחום החיפוש הוא לא כניעה של החברה, כי אם הבנה שבתחום הזה היא לא יכולה לנצח. נכון, חיפוש הוא השער של רוב האנשים לאינטרנט. אבל מהחיפוש, רבים מהם מגיעים שוב ושוב לנכסים של יאהו!.

ועוד דבר אחד בנוגע ליאהו!: מדובר בחברה רווחית. אנחנו לא מדברים כאן על המקבילה האינטרנטית של מוטורולה, שהפסדי חטיבת הסלולר גוררים את כולה למטה. החברה מרוויחה מאות מיליוני דולרים.

רבים קוראים כיום להדחתו של ג'רי יאנג, מייסד יאהו! והמנכ"ל החדש יחסית של החברה שלקח בחזרה את המושכות אחרי המנכ"לות הרדומה של טרי סמל ואשר נחשב - ובצדק - לאחראי הישיר לכישלון השיחות עם מיקרוסופט. ואם שופטים את העניין לפי העיקרון שכאשר הופכים חברה לציבורית, הופכת ערך המניה למטרה העליונה של המנכ"ל - במיוחד כאשר הוא האיש שהפך למיליארדר כשהחברה הפכה לציבורית - הרי שהדרישות להדחתו מוצדקות. אבל לטעמי, אם יש סיבה להחליף את יאנג, היא קשורה יותר לנקודה בה נראה שנכנע לאייקאן, לחששות בנוגע לדרך בה ינהל את יאהו! אחרי שנגמרה פרשת מיקרוסופט, ולעזיבה המסיבית של בכירים בחברה.

קשה לדעת בשלב זה האם ג'רי יאנג הוא האיש המתאים לנהל את יאהו! החדשה, אבל סוף המשא ומתן עם מיקרוסופט ותחילת העבודה המשותפת עם גוגל ודאי אינן הסיבות להחלפתו.

מיקרוסופט היא המפסידה האמיתית כאן. המהלכים שלה בניסיון לרכוש את יאהו! דחפו את החברה מספר 2 בתחום החיפוש לזרועותיה של החברה מספר 1. בדרך, הם הותירו את מיקרוסופט הרחק מאחור בתחום שהחברה סימנה כקריטי. האובססיה של סטיב באלמר לרכישת יאהו!, אובססיה שלפי דיווחים גרמה לפער בינו לבין ביל גייטס ואף בינו לבין רבים בחברה, פגעה במיקרוסופט בטווח הקצר והארוך. כל המכתבים וההצהרות שבעולם לא סותרים את העובדה שהמהלך הזה התברר כשגוי, ואי אפשר לשים את כל האחריות לכישלון השיחות על יאהו!

אני לא צופה את הדחתו של סטיב באלמר בעתיד הקרוב, למרות העובדה שתקופתו כאיש מספר אחת במיקרוסופט לא מתנהלת עד כה בדרך הטובה ביותר האפשרית. הוא האחראי לכישלון של ויסטה, הוא האחראי לכישלון של Zune, הוא האחראי לרכישה של אחוזונים מפייסבוק לפי שווי שוק בלתי סביר, והוא האחראי לדחיפת יאהו! היישר לזרועותיה של גוגל.

אין דרך אחרת לומר את זה. נכון לשלב זה, קארל אייקאן יצא אדיוט. המיליארדר, שהפך לבעל מניות גדול ביאהו! מתוך מטרה ברורה להרוויח ממכירתה למיקרוסופט - ועשה זאת אחרי שמיקרוסופט כבר הודיעה שאין בכוונתה לרכוש את יאהו! - הוא גם האיש שאמר שאסור ליאהו! למכור את עסקי החיפוש שלה למיקרוסופט. אייקאן המשיך להתעלם מכך שמיקרוסופט שבה ואומרת שאין לה עוד כוונה לרכוש את יאהו! וודאי היה אחד הגורמים לכך שיאהו! דחתה את את הצעת הרכישה החלקית שהיתה מחזירה את ההשקעה שלו.

אייקאן הוא דוגמה קלאסית לגישת וול סטריט, אותה גישה שהוצגה באופן כה מדויק בסרט בעל השם הלא מפתיע "וול סטריט". האיש שאוהב להגדיר את עצמו כ"משקיע אקטיביסט", פועל בעיקר למען הרווח שלו ושל חבריו - וכמה מאלה גם הצטרפו אליו ברכישת מניות ביאהו! כשהסיבה היחידה לכך היא "אני הולך אחרי קארל" - וקשה לראות במהלכיו במשך השנים משהו מעבר לאופורטוניסט. גם כשהוא צודק, כמו בדרישה לפצל את מוטורולה ולהעיף את המנכ"ל הכושל אד זאנדר, אייקאן לא מונע מתוך הבנה עמוקה של החברות אותן הוא רוצה לשנות. הוא בא להרוויח כסף, ומהר. וחוסר הסבלנות שלו הוא בדיוק הגישה ההפוכה למה שחברות רבות צריכות כדי לשגשג.