בלוגים שמוגים

באוקטובר דאשתקד, הונחה על שולחן בג"צ עתירתו של [[Scoop]] – אתר חדשות הגולשים כנגד לשכת העיתונות הממשלתית בדרישה להעניק לכתבי האתר תעודת עיתונאי ולהשוות את תנאי קבלת התעודה של אתרי האינטרנט אל אלה של העיתונות הכתובה. הסיפור עשה הרבה רעש באותה התקופה, אבל נדמה שבסופו של דבר, לא הושגה התקדמות משמעותית בשינוי הקריטריונים להכרה כעיתונאי.

היוזמה האחרונה של [[ישרא-בלוג]], להביא את ההודעות לעיתונות גם לבלוגרים, אשר מיועדת לדעתי בראש ובראשונה להכניס תוכן בעל אופי עיתונאי לאתר, תוקפת יסוד אחר של העיתונות "הממוסדת". ההודעות לעיתונות הפכו כבר מזה זמן רב לדרך בה משרדי הממשלה, ארגונים חברתיים, חברות ואישים פרטיים מתקשרים עם אמצעי התקשורת. הודעות אלה, אשר בראייתם של היח"צנים צריכים לשמש בסיס לידיעה החדושתית, נועדו בראש ובראשונה להפנות את תשומת הלב של הכתב אל אירוע, מוצר או התרחשות כלשהם. [[אילנה תמיר]], אשר מנהלת את פרוייקט ישרא-בלוג בנענע10 רואיינה ע"י [[עידו קינן]] וניתן לקרוא את דבריה בבלוג שלו. לדבריה של תמיר, הרעיון הוא לקרב את הבלוגרים לנקודת הפתיחה של העיתונאים ולראות להיכן הדברים יגיעו.

אתר סקופ מנסה לקבל עבור הכותבים בו סטטוס של עיתונאים על אף העובדה שהאתר אינו עומד בקריטריונים של לע"מ. בישרא-בלוג מושכים את החבל לכיוון שונה דווקא – פיילוט בו הבלוגרים מקבלים הזדמנות להתנסות באורח החיים העיתונאי, מבלי איזשהו צורך להחשב כעיתונאים.

ייגרמאיסטר, הוא [[שלמה מן]] - העיתונאי אשר ניהל את בלוג ביקורת הספורט הנשכני "עומדים בשער" הגיש השבוע את כתב ההגנה שלו כנגד התביעה אשר הוגשה נגדו בידי אתר חדשות הספורט ONE. בתוך כך, תמיס, שהמשיך את דרכו של מן ובעת כניסתו לתפקיד העביר את הבלוג מבית מושבו בתפוז אל וורדפרס.קום, הודיע בשבוע שעבר על פרישה. בפוסט הדרמטי בדבר סיום התפקיד קורא תמיס לקוראי ומגיבי הבלוג להרים את הכפפה ולהמשיך לתפעל את מה שלדעתו הוא "הבלוג החשוב ביותר בבלוגספירה הישראלית והיווה ראש חץ במאבק לחופש הביטוי".

אישית, קשה לי להסכים באופן חד משמעי שמדובר בבלוג "החשוב ביותר". למען האמת, אני פשוט לא מקבל את הסברה שבלוג כזה יכול להתקיים. ללא ספק מדובר באחד מתוך שורה של בלוגים שעיצבו את דעת הקהל והשפיעו במידה רבה על היחס של הציבור והתקשורת "הממוסדת" אל הבלוגים, ואולי במידה רבה אין מדובר עוד בתופעה אלא במשהו שהוא חלק בלתי נפרד מן הנוף המקוון בישראל. אני שמח על כך שהבלוג הזה המשיך להתקיים, ומקווה שהוא ימשיך להתקיים גם הלאה.

גולשים אשר עקבו באדיקות אחר "עומדים בשער" תחת הנהגתו של תמיס, לא יכלו שלא להתעלם משטף התגובות הלא מחמיאות אשר הופנו כנגדו. הכי קל בעולם להתעלם מן התגובות הללו, בעיקר כי לרוב אין כל קשר ביניהן לבין התוכן של הפוסט. עם זאת, אני מאמין שלתגובות מן הסוג הזה, בכל זאת הייתה השפעה, ולא הקטנה ביותר, על תמיס. אבל תגובות כאלה אינן האיום העיקרי על בלוגרים שעוסקים בביקורת. האיום העיקרי, כפי שאתם בוודאי יודעים אם עקבתם אחרי הטורים האחרונים של "בלוגים שמוגים", הוא האיום המשפטי, שעיקרו בתביעות תאנ"ה. על מנת להתגונן מפני האיום הזה, אשר נהיה יותר ויותר פופולארי (אומנם עדיין לא בקצב של הכתיבה בבלוגים, אבל העסק עודנו בחיתוליו), מציע [[אורי קציר]], להקים ארגון אשר יגן על זכויות הבלוגרים. הבלוג, כפי שקציר מזכיר לנו, יכול גם לבטא ביקורת, אך גם חשוף לתביעות – הכותב בבלוג צריך להיות מוכן לשאת באחריות למה שהוא מוציא תחת אצבעותיו שעל המקלדת.

ביום חמישי שעבר סיפרנו לכם במדור זה על ההשקה המיועדת של הדפדפן פיירפוקס בגרסה 3, אשר תתקיים מחר. במהלכה ינסו מפתחי הדפדפן, ביחד עם קהילת המשתמשים מרחבי העולם, לשבור את שיא הגינס בכמות ההורדות הסימולטנית של הדפדפן ביום אחד.

עירא אברמוב מביט ביוזמה הזו ולא רואה הרבה סיבות לשמוח. ההפך הוא הנכון, אברמוב מציין את הפספוס הגדול שקהילת הפיירפוקס עלולה לספוג בשל הניסיון לשבור שיאים. הוא תוהה מדוע במקום לעסוק בפרסום מאסיבי של הכוונות לשבור את שיא הגינס לא עוסקים אנשי הפיירפוקס בהקמת רשת גדולה של אתרי מראה אשר יסייעו לעמוד בעומס ההורדות הצפוי (גם מבלי שהיה נסיון לשבור שיא כלשהו).