הטכנופובית זריזת הידיים

ביום הולדתה השמונה של הטכנופובית הוזמן לשעשע אותה ואת חבריה קוסם. קוסמים באותה עת, היו כמובן ה-דבר. מגניבים כמעט כמו כוח המחץ והרבה יותר מגניבים מחבורת הזבל. אותו קוסם, שהטכנופובית, ממרום שנותיה, חושדת כיום שהיה נער מחוצ'קן בן חמש-עשרה, חילק לזאטוטים שריקדו סביבו קלפים ואז ניחש אותם, הוציא יונים מהנעל ומטפחות מהאוזן, וגרם לאמא של אחת המשתתפות לרחף. למרות שיכול להיות שחלמתי את זה באותו לילה.

כשגדלה הטכנופובית נאמר לה שעבודתם של קוסמים קשורה בעיקר לזריזות ידיים. לתיק היתה בטן כפולה, המטפחות לא באמת באו מהאוזן, והקוסם יודע טוב מאוד איזה קלף בחרת עוד לפני שבחרת אותו. אני חייבת להודות – הוקסמתי מהקטע הזה, ובמהלך השנים ניסיתי פעמים רבות לחקור את אותו תחום קסום של זריזות ידיים. לצערם של מורים רבים, וארנביהם ויוניהם הרבים, גיליתי ברבות השנים שזריזות הידיים העיקרית שאני מסוגלת להפגין היא בהזמנת טייק-אווי.

למרבה הצער, המשחקים שהגיעו אל ידיה של הטכנופובית השבוע דרשו ממנה בדיוק את אותה זריזות ידיים. או ליתר דיוק, זריזות עכבר ומקלדת. בשבועות האחרונים בהם שיחקה הטכנופובית במשחקים של ילדים קטנים, היא פרקה כל עול: רימתה את המחשב, הפסיקה כדי לישון כמה שעות, חזרה לשחק, התפטרה מהעבודה כדי לשחק עוד קצת, מצאה עבודה חדשה בה תוכל לשחק כל היום, והתרגלה למולטיטאסקינג מופלא במהלכו היא מצליחה לשחק במחשב תוך כדי צפייה במליאת הכנסת. לא עוד. מרגע שנכנס הביתה Zuma, פחדה הטכנופובית אפילו ללכת לשירותים ולפספס כדור תועה שישמיד את הצפרדע שלה.

הרעיון פשוט אבל מגניב: סוג של טטריס כדורים רב-צבעים, שנוסע לו בתוך מבוך שהולך ונעשה מורכב יותר לעבר גולגולת מאיימת וזוהרת. בידיכם צפרדעת-אבן מכוערת, שיורה גם היא כדורים צבעוניים. כשיש שלושה כדורים זהים הם נעלמים. אם הכדורים מגיעים לגולגולת, הצפרדע שלכם מתפרקת לגורמים. כאמור, מעין טטריס משודרג שנע בקצב זריז במבוך מפותל ודורש יד על העכבר, עיניים על המסך, ורפלקסים של חתול שנלחם עם בעליו על השניצל האחרון בקופסה. הטכנופובית, אגב, מפסידה במלחמות האלו לחתוליה באופן קבוע, ו"זומה" לא היה שונה. ובכל זאת, מדובר במשחק מגניב ביותר. אף על פי שהקונספט שלו כל כך פשוט, העיצוב שלו מושקע מאוד, ושואב ללא ספק השראה מתרבויות עתיקות, מחפירות ארכיאולוגיות ומסרטי אינדיאנה ג'ונס. הכל מקדשים, מבוכים, פסלי אבן וחריתות משונות, מוזיקת גונגים ופעמונים. אפילו מעברי השלבים עשויים בצורה מגניבה, ויש גם אמרות חוכמה כמו בעוגיות מזל כשאתם מנצחים. מה שקרה לי בדיוק פעם אחת, אבל זה היה שווה את זה כדי לגלות ש"לפעמים, כדי לנצח, צריך להפסיד קודם". בהחלט ניסיתי בהתמדה.

"קראנק" דורש גם הוא זריזות עכבר, אבל בדרך שונה לחלוטין – אולי אפילו הפוכה. כמשחק קוד פתוח, הוא סתם רקעים ממוחשבים ריקים עם כמה נקודות עליהם. כמשחק מחשב, הוא מתסכל נורא. כמשחק מחשבה, הוא כיפי. משחקים טיפשיים, שהם כידוע הנושא של טורי הטכנופובית האחרונים, אמנם לא נוטים להצטיין ביכולתם לעורר חשיבה בשחקנים. "קראנק" לא דורש שתפתרו שום תשבץ או תפצחו חידת הגיון, אבל הוא כן דורש לתמרן שני כדורים מניאטורים אל כדור מניאטורי אחר שנמצא במרכז המסך, כשכל מה שעומד לרשותכם הוא נחש-כדורים מוגבל תנועות שאתם שולטים רק בראש שלו, וגם זה בצורה מוגבלת למדי. אם "זומה" דומה לטטריס, "קראנק" דומה יותר למשחק פונג הישן שבו הייתם צריכים להעביר את המחבט שלכם מלמעלה למטה כדי לחבוט. אבל יותר מורכב מזה, כי במקום לשחק עם כדור פינג פונג אתם משחקים עם כדור גולף על מגרש עצום כשהגומה נמצאת אי שם מאחוריכם, והכדור עצמו סובל מאקראיות של שומר המסך של הדי.וי.די שלכם. המשמעות היא שכל תנועה צריך לתכנן. אמנם, עומד לרשותכם כל הזמן שבעולם, אבל צריך גם לשמור על תזמון מאוד מדוייק. הטכנופובית הצליחה להכניס כעבור חצי שעה בערך כדור לחור, ואז התייאשה. שורה של קוסמים, ארנבים ויונים שצפו את זה בלי להשתמש בשום קסם ייעצו בחום לעבור למשחק שלא דורש זריזות ידיים. הצעות?

יש לכם משחק בשביל הטכנופובית? תנו לינק.