אני זוכר את החודשים שלפני השקת Medal of Honor הראשון למחשב האישי, ב-2002. מבקרי המשחקים נדהמו משלב הפלישה לנורמנדי, ואני הסכמתי איתם - היו אלה מהדקות המלחיצות ביותר שחוויתי במשחק מחשב עד אז. אבל ב-6 השנים שעברו מאותו הכותר, אינספור כותרים חזרו שוב ושוב לאותם הקרבות נגד ציר הרשע. לפני זמן מה, נזכרו המפתחים גם בזירת האוקיאנוס השקט, והחלו להתרכז בה. עכשיו, כשהקדימון הראשון ל-Call of Duty 5 מגיע, ומראה לנו כי גם הפעם נחזור למלה"ע 2, השאלה היא אם לצעוק "די".
מלחמת עולם III
כש-Call of Duty 4 התברר כמשחק שזונח את זירת הקרבות של מלחמת העולם השניה לטובת המלחמות העכשוויות, גבות הורמו. אבל המשחק הזה התברר כאחד הדברים הטובים ביותר שקרו לחובבי משחקי הפעולה ב-2007, והצליח להתעלות על כל קודמיו.
זה לא רק בזכות המנוע הגרפי או האינטליגנציה המלאכותית שלו, אלא גם בגלל שהוא מתרחש בעידן שעדיין לא נטחן למוות במשחקים.
אז אולי הגיע הזמן להפסיק ולחשוב על זירת מלחמת העולם השניה כעל ברירת מחדל בשביל משחקי פעולה, ולתת גם לנאצים לנוח?
מלחמת עולם II
יש סיבה טובה מאוד לכך שמלחמת העולם השניה הפכה לזירה כל כך פופולארית בשביל משחקים - הנאצים נתפסים בתרבות המערבית כרשע טהור. הם האויבים הכי קלאסיים במשחקים, ואנחנו אוהבים את זה ככה.
וזה לא שהמשחקים האלה עומדים במקום - הגרפיקה ורמת הריאליזם בהם משתפרת, וגם לא כל הקרבות של אותה המלחמה כבר קיבלו משחק משלהם.
ואם זה לא מספיק, מדובר במשחקים שגורמים לנו לזכור שהמלחמה הזו התרחשה ואת הלקחים אותה למדו האנשים ממנה. ולזכור גם את הגיבורים שלה, אלה ששחררו את העולם.