המלחמה השתנתה. לפני עשרים ואחת שנים, כש-Metal Gear הגיע לפלטפורמת ה-MSX2, היה זה אחד הכותרים המשמעותיים ביותר בז'אנר משחקי ההתגנבות. בשני העשורים שעברו מאז, תעשיית המשחקים התפתחה מאוד, ואיתה גם הסדרה אותה התחיל הכותר ההוא. מטאל גיר סוליד 4 הפרק האחרון בסאגה שהתחילה ב-1987, מגיע לזירת הקרב לא כאנדרדוג בז'אנר חדש, אלא כאחד המשחקים הגדולים של השנה, ממנו יש לקהל הרבה מאוד ציפיות.
הסיבה לכך נעוצה באיש אחד הידאו קוג'ימה שמו. קוג'ימה הוא האיש שכתב, ביים והפיק את הסאגה הזו. עם כל חלק חדש בסיפור ניסה קוג'ימה לא רק לשדרג את המשחקיות, אלא גם לספק לשחקן חוויה אותה הוא עוד לא חווה במשחק מחשב. החל ממטאל גיר סוליד שיצא ב-97, דחף קוג'ימה בכל משחק לשמיים את רף הגרפיקה אליה היו השחקנים רגילים. הוא ניסה להבהיר כי MGS הוא לא סתם משחק, אלא סיפור אינטראקטיבי, ודוגמה טובה לכך הן הדיאלוגים הארוכים כל-כך, והעלילה המסובכת.
הנחש כבר זקן
כמעט לכל אורך הסדרה, עקבנו אחר גיבור אחד סוליד סנייק שמו. חייל הקומנדו שהתחיל את הקריירה בהסתננות לעיר המדינה Outer Heaven, הציל את העולם מספר רב של פעמים ובדרך איבד המון, מקבל במטאל גיר סוליד 4 את שירת הברבור שמגיעה לו אחרי עשרים שנות לחימה. לא לחינם השם שלו במשחק הוא לא Solid Snake (נחש מוצק) אלא Old Snake נחש זקן. הוא נראה כזה זקן, עייף, מאוכזב מהעולם בו הוא חי ויודע שלא נשאר לו הרבה זמן על הכדור הזה.
סנייק נראה זקן מכפי גילו כיוון שככה הוא הונדס, בנסיון ליצור שיבוט של חייל-על בשם ביג בוס, שהנו בן טיפוחיו של חיילת-על בשם הבוס, אותה הרג לאחר שערקה לברית המועצות, אך לא לפני שילדה בן בשם רבולבר אוסלוט, שאיבד יד וחיבר במקומה את ידו של ליקוויד סנייק שיבוט-אח של סוליד סנייק, וגם של סולידוס סנייק נשיא לשעבר של ארצות הברית, שנהרג בידי ריידן, נער אותו גידל.
זו הייתה פסקה מאוד מבלבלת, אני יודע, אבל כזה הוא העולם של מטאל גיר בשלב שלפני MGS4: עשרות דמויות, חלקן מפותחות יותר מאחרות, רובן עם קצוות פתוחים ברמה כזו או אחרת. ואת כל הקצבות האלה בא קוג'ימה לסגור, תוך שהוא מנסה להשאיר משחק שאטרקטיבי גם בשביל שחקנים חדשים.
האם הוא מצליח? כן, לרוב. גם אם לא שיחקתם בכותרים הקודמים, התסריט של MGS4 מלא בהסברים קצרים אודות המתרחש. הם לא מחליפים את הידע שמגיע כשעוברים את כל המשחקים הקודמים בסדרה או קוראים את תיאורי העלילה המפורטים שלהם באתרי מעריצים, אבל בהחלט אפשר להסתדר בעלילה רק בעזרתם, כל עוד אתם באים לשחק ערניים.
משחק או סרט?
הדבר הראשון אליו שמים לב ב-MGS 4, עוד לפני שהעלילה נכנסת להילוך ראשון, היא הגרפיקה. כפי שאמרתי, יוצר הסדרה התאמץ מאוד להרשים אותנו בתחום הזה גם במשחקים קודמים, אבל כאן הוא התעלה על עצמו. מדובר במשחק היפה ביותר בו שיחקתי בחיי, ובפעם הראשונה התבלבלתי לכמה שניות בין גרפיקה לבין צילום וידאו אמיתי.
העובדה כי לא מדובר במשחק עם עולם גדול ופתוח אלא בחוויה לינארית מאוד, בה השחקן מתקדם במסלול קבוע, אפשרה למפתחים להפוך אותו ליפהפה בצורה יוצאת דופן. כל הטקסטורות, החל מקירות חצי-הרוסים ועד לדשא המתנפנף ברוח, חדות, והיצורים החיים נעים בטבעיות מלאה.
כל אלה מתבטאים גם בסרטוני המעבר, שתוסרטו במנוע המשחק ובוימו במיומנות של במאי סרטים מנוסה. אחת השמועות לפני צאת המשחק הייתה כי ב-MGS4 אין סרטוני מעבר, אלא שלבי מעבר, משניים לקטעים העלילתיים הלא-אינטראקטיביים. אני לא יכול להגיד בלב שלם שזה לא נכון אולי רק קצת מוגזם. אבל בהחלט יש כאן סרטונים ארוכים, סרטים ממש, של 10-20 דקות, ולעיתים הם מגיעים אחרי שלב קצר מהם. אתם כן יכולים לעצור את הסרטונים באמצע בשביל הפסקה קצרה, או לדלג עליהם לחלוטין, אבל דילוג שכזה ישאיר אתכם עם נשחק נטול קונטקסט.
את החוויה הויזואלית משלימים הקולות. אני לא מדבר רק על הדיבוב המקצועי, קולות הרקע והאפקטים (המצוינים) אלא גם על המוסיקה של הארי גרגסון-וויליאמס, שמלווה את הסדרה החל ממטאל גיר סוליד 2 ומצליח מאוד בעבודתו.
הגאדג'טים של סנייק
600 מילים, ועוד לא כתבתי על המשחק עצמו. זאת אומרת, על הקטעים בהם אתם מרימים את הג'ויסטיק ומשחקים. גם עם ריבוי סרטוני העלילה, יש כאן לא מעט זמן משחק, ובלי משחקיות טובה הכותר לא היה שווה הרבה. אבל גם כאן קוג'ימה לא רצה להתפשר.
בעקרון, גם עם כל החידושים הטכנולוגיים, Metal Gear Solid 4 הוא עדיין משחק התגנבות. סנייק שלנו, מצוייד במצלמת גוף-שלישי, מתגנב ברחבי עיר מזרח-תיכונית חצי הרוסה, ג'ונגלים של דרום אמריקה ועוד מספר לוקיישנים חלקם מפתיעים למדי. החבר הכי טוב שלו במסעות האלה היא חליפת ה-OctoCamo אותה הוא לובש. החליפה הזו מסוגלת להידמות לכל משטח אליו סנייק נצמד ולכסות אותו יותר טוב. בשלבים מתקדמים, מקבל גיבורנו גם את המסכה העשויה מאותו החומר, שנותנת לו אפשרות לא רק להתחבא אלא גם "ללבוש" פנים של אנשים אחרים.
גאדג'ט נוסף שמשמש את סנייק הוא ה-Solid eye רטייה שכוללת, אמצעי לראיית לילה ומשקפת, וגם מספקת מידע על שדה הקרב כמו מכ"מ וזיהוי של עצמים רלוונטיים על המסך, באם יהיו אלה אנשים או קופסאות שימורים אותן אפשר לאכול. אחרון חביב הוא רובוט קטן וחביב המשמש ככלי עלילתי אך גם יכול להראות לכם מה קורה לפניכם בשדה הקרב, ובמקרה הצורך גם לחשמל אויבים.
המשחקיות
בשלב טיפוסי מתגנב סנייק בשדה הקרב תוך ניסיון לא למשוך לב אל עצמו. ומדובר כאן בשדות קרב פעילים, בהם מתקיימת מלחמה תמידית בין המיליציות לצבאות פרטיים. אף אחד מהצדדים האלה לא אוהב את סנייק במיוחד, אבל לוחמי הגרילה יוכלו לסבול את נוכחותו אם יעזור להם להרוג את שכירי החרב, אפילו שזה אף פעם לא נדרש. המשחק מעודד אתכם להימנע מקרבות במרבית המקרים, ולמצוא דרך לא אלימה להגיע ממקום למקום.
אבל לא רק שלבים טיפוסיים יש כאן. לפעמים המפגש עם האויב הוא הכרחי, ולמצבים כאלה יש כאן כמו במשחקים הקודמים מצב גוף ראשון. בלחיצה על כפתור תוכלו לעבור למצב הזה ולהפוך את המשחק שלפניכם ל-FPS. במשחק הזה, המצב הנ"ל לא משני למצב גוף-שלישי, תוכלו להימצא בו רוב הזמן אם אתם מעדיפים להרוג את כל מי שנמצא בדרך. הוא גם מיושם היטב, עם כלי נשק רבים מכל סוג, ואפשרות לשדרג רבים מהם בעזרת שפצורים שמוצאים בשדה הקרב או קונים בנקודות אותן מקבלים.
דוגמה טובה לקטעי אקשן הכרחיים הם הבוסים יחידת "היפה והחיה" שמורכבת מארבע נשים פסיכוטיות הלבושות בחליפות שנותנות להן יכולות-על. המפגשים האלה הם החלק הכי פחות כיפי במשחק, לטעמי, כיוון שמעולם לא אהבתי קרבות בוסים. הם ארוכים מדי, מייגעים מדי ולא הכרחיים בתקופה בה אפשר פשוט לשלב כמה ז'אנרים בשביל לשבור שגרה. וזה גם משהו שקוג'ימה עושה, באמצעות שלבים בהם אתם נמצאים על כלי רכב הנוסע במהירות מופרזת ויורים לכל עבר , ו"הפרעות" יצירתיות יותר לשגרה, אותן לא ארצה לספיילר.
ולמרות הכל
מטאל גיר סוליד הוא לא משחק לכולם, וחבל שכך. בניסיון לסגור את כל הקצוות, שם קוג'ימה יותר מדי דגש על עלילה ודיבורים מכדי ששחקנים נטולי סבלנות יוכלו לשחק בכותר הזה. אמרתי בביקורת הזו שהעלילה של MGS 4 תהיה מובנת גם להם, ואני בהחלט חושב ככה, אבל לא אמרתי שהיא לא תהיה מסובכת. גם אנשים שמעורים ברזי העולם הזה צפויים להסתבך פעם או פעמיים בניסיון להבין מי נמצא בצד של מי, ומהו אותו הדבר שקרה פעם, אשר משפיע על הדבר הזה שקורה עכשיו. וזה עוד לפני סרטון הסיום הארוך-להחריד, בו העלילה נסגרת באמצעים קיטשיים שלא טבעיים לעולם בו המשחק קורה.
זהו גם לא המשחק הטוב ביותר בו שיחקתי השנה. כמשחק, את GTA IV אהבתי יותר, כמו גם את Call of Duty IV ואת Portal. קרבות הבוסים, כאמור, מייגעים, ויש גבול לסבלנות שיכולה להיות לבן אדם בקטעי התגנבות.
אבל, וזה אבל גדול, Metal Gear Solid IV סיפק לי חוותה כמותה לא חוויתי בעולם משחקי המחשב. הוא נתן לי יצירת אמנות אינטראקטיבית עם עלילה מרתקת, רגעים קולנועיים מרהיבים ומסרים אנטי-מלחמתיים שמוצגים באמצעות דיסטופיה ריאליסטית להחריד. הוא גם סיים את אחת הסאגות הגדולות בתעשיית משחקי מחשב, ועשה זאת בצורה טובה מאוד. מעל לכל, המשחק הזה הוא הדוגמה הטובה ביותר לכך שמשחקים יכולים להיות אמנות, וזה לא דבר של מה בכך.
שלום לך, סנייק.