וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

קומיקס.קום: ישרא-מה?!

רותם ברוכין

23.6.2008 / 12:59

גלנדון ואיזבלה הם שני השמות המופרעים מאחורי הקומיקס המופרע לא פחות ישרא-פאקרס. לא לילדים

אתר הקומיקס ישרא-פאקרס הוא סוג של מחסן קומיקסים. אמנם יש שתי נפשות פועלות עיקריות, הקרויות גלנדון ואיזבלה, שמות העט של זוג קומיקסאים מחתרתיים מהקבוצה הישנה שטיפח דודו גבע ז"ל, אך ישרא-פאקרס אינו יצירה בודדת, אלא סיפור חיים מלא הסתעפויות, דפים נסתרים ועוד ועוד עבודות קומיקס. הקומיקסאי המצוי שציפה לעוד אתר קומיקס ישראלי נידח שיש בו יותר עיצוב וגרפיקות מפוצצות מאשר תוכן, יגלה שנדרשים לו לפחות יומיים כדי לקרוא הכל.

אז מה יש בישרא-פאקרס? כיוון שהזוג גלנדון ואיזבלה עובדים יחד מאז שנפגשו (ובינתיים הספיקו להתחתן, לנטוש את העיר הגדולה לטובת פרדס חנה ולגדל שלושה ילדים), הם צברו גלריית ענק של קומיקסים, אנימציות, וידאו, תמונות, ציורים, ומה לא. הם אמנים רב-מדיומיים, והקווים המנחים החוזרים ברוב יצירותיהם, ראו הוזהרתם, הם איברים גבריים ונשיים חשופים, ולעיתים קרובות לא בפוזות אמנותיות בכלל.

לא פורנו. טוב, אולי קצת

איזבלה וגלנדון לא משתמשים בסקס כדי לבדר, אלא כדי לזעזע. במקרה הטוב, מדובר באירוטיקה. במקרה הרע, מדובר בהיפך מפורנו. מבקרים מסויימים קראו לסגנון הקומיקס הזה זול. מה שבטוח, הוא לא נועד להיות נעים לעין. אין כאן ציור מוקפד ומושקע, מחשבה על רקע ותפאורה, ואפילו את המילים, כך נראה, מציירים עם הצייר של חלונות. זו אמנות משונה, אולי אפילו חולנית, שנראית במבט ראשון כאילו ילד עם מוח חולני למדי צייר אותה מרוב שעמום בזמן שהיה צריך לכתוב את העבודה בתנ"ך.

אבל האמת, איזבלה וגלנדון משתדלים לא להיות כל כך רציניים. למעשה, הם צוחקים על כולם בלי יוצא מן הכלל, ואין להם פרות קדושות, טאבואים או אלוהים. דם, קרביים, הפרשות, גועל, איברים כרותים, מין ומשחקי שליטה – הכל הולך. לפני שנים הם הרימו תערוכה בשם "הלם העתיד", בה השתתפו קומיקסאים נחשבים כמו דודו גבע ואמיתי סנדי. הם קוראים לזרם שלהם אנטי-תרבות, תרבות שלא רוצה להיות פלצנית וכבדה, שהמטרה שלה היא לצאת מהמוזיאונים. גלנדון ואיזבלה, לדבריהם, רוצים לייסד את זרם "האמנות המגניבה". הם משתדלים לצורך המטרה להיות כמה שפחות מנומסים ולריב עם כל העולם ואשתו.

נונ-נונ-קונפורמיזם

אולי העיקר הוא לא לעשות אמנות מוקפדת, פלצנית ומעונבת, אבל גלנדון ואיזבלה הם לא באמת האמנים יפי הנפש שהייתם מצפים. למעשה, הקומיקסים שלהם כבר הופיעו במיטב המגזינים והעיתונים היומיים, והם בעצם מחוברים לתרבות הפופולרית באינפוזיה, מכוכב נולד לסופר נני (שעושה סטריפטיז בגרסה שלהם) לחדר של חני והדובי הורוד שלה. והם משתדלים מאוד לצחוק על הכל.

הקומיקסים הפופולריים יותר של גלנדון ואיזבלה מופיעים ב"תותחי המין", הבלוג המתעדכן-תמידית שלהם: "סטריפרז" שמתעסק בתרבות, בישראליות ובאנשים הזויים. "החברה הגבוהה" שעוסק ביאפים תל אביבים, במניות ובקצבאות זקנה, ו"פלאי ציון", סטריפ שעוסק בהמצאות מטורפות: שיני בינה מותקנות עם דיסק און קי, שעון שהוא גם צימר, מחשב נייד מקמח מצה כשר לפסח, תדלוק עם בוטנים שהם כידוע זולים יותר מדלק, ועוד ועוד המצאות ביזאריות מכדי שאפילו סופרי מדע בדיוני מסוממים יתעניינו בהם, והכל מוקצן ומשעשע ומלווה בהסברים ומפרט טכנולוגי של ההמצאה. ויש גם את "הכנסת", קומיקס על נבחרי הציבור החביבים על כולנו, שרלוונטי לכל תקופה (הדמויות בו הן יצורים ירוקים וסגולים ללא סממנים מזהים) ומדבר על שחיתות, פוליטיקה והקשר ביניהם.

חופשי זה לגמרי לא-נחמד

הבלוג הוא החלק הקל לצפייה ולעיכול ביצירותיהם של גלנדון ואיזבלה. לשניים האלו, כאמור, אין רתיעה מכלום. באתר מככבים אפילו תמונות עירום שלהם עצמם, ערוכות ומודבקות כדי ליצור מפלצת קומיקסית דו-ראשית. בטוח שיש כאן איזה מסר חזק, אבל מי ישרוד את כל הטוטאליות האמנותית הזו כדי להגיע אליו?

ובכל זאת, יש גם באתר עצמו כמה דברים ששווים ביקור. הקומיקסים המוקדמים של איזבלה, למשל, שמדברים על נשיות, מרחבים אינטימיים, והחיים השחורים והאפלים של נערות מתבגרות. יש גם דיונים רציניים על מקומו של האמן בתרבות של ימינו ועל מקומם של המוזיאונים, אבל כראוי לגלנדון ואיזבלה, הדיונים האלו מלווים בתמונות פורנו ואירוטיקה. בפינת הספוג הרטוב,יש טקסטים כאילו-רציניים וכאילו-פוליטיים, שבהם מראים גלנדון ואיזבלה שוב איך הם צוחקים על כל העולם. לדוגמה, מכתב שכביכול נשלח לממשלת ישראל, שמציע את הפתרון המושלם לבעיות של מדינת ישראל: "כדי לפתור את הסכסוך הישראלי פלסטיני צריך לעודד סקס בין ישראלים לפלסטינאים." בין השאר, מפוברקות בעמוד המכתב תשובות מפי עמרי שרון.
אבל לא הכל צחוקים. אחד הקומיקסים החזקים באתר הוא הרצועה האופקית "א"ב עוולות", שמפרט את כל העוולות שעשו ונעשו לישראלים על פי אלף בית, בציורי שחור-לבן קודרים ומושקעים. וגלנדון ואיזבלה ממשיכים ומדברים על הכל באותה לשון שחלקה צחוק מוחלט וחלקה רצינות תהומית: שדרות, עוני, הגירוש מגן עדן, אבטלה, אמנות וחוסר הפרנסה שבה. אז איך אוכלים את גלנדון ואיזבלה? בלי נימוסי שולחן, ועם הרבה תבלינים. בתיאבון.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully