לא אחת עסקתי בטור הזה בגלגוליו השונים של "עומדים בשער" בלוג המבקר את תקשורת הספורט בישראל. אם לחזור על השתלשלות האירועים בקיצור הנמרץ ביותר, אז הסיפור הוא כדלקמן: שני כותבים פתחו בלוג בעילום שם, ולאחר מספר חודשים החליטו להסיר את המסכות ולהעביר את המושכות לכותב אחר. הכותב הזה עשה עבודה כל-כך, טובה עד שנתבע ע"י סיטינט מפעילת האתר ONE. לאחר מכן הבלוג עבר לזוג הידיים הבא, ובזמן הזה נחשפה גם זהותו של המפעיל הקודם, לכאורה באופן לא חוקי. עברו עוד כמה שבועות, והבעלים העדכני החליט שמספיק לו וניסה להעביר הלאה את השרביט. אבל נראה היה שאיש אינו מוכן להיענות לאתגר.
לאחר כשבוע של שקט יחסי, נראה שקמו לבלוג לא יורש אחד, אלא שניים (אם כי השני, לפחות בשלב הזה, אינו עושה רושם רציני מידי). הבלוג הראשון נקרא "עומדים בשער RELOADED" והוא נכתב ע"י כותב המכנה את עצמו קולו. הפוסטים שלו קולו אומנם קצרים, אבל לעניות דעתי ניתן לזקוף זאת לכך שהוא נמצא בתחילת דרכו ומעיד שכל הפוסטים שהוא כתב עד כה הם פרי כוחו האישי ללא טיפים מקוראים.
הבלוג השני בחר בשם "סוגרים לריבאונד" וכותב בו מכנה את עצמו ארטישוק הנקמה. הארטישוק מתוכנן לעבוד בקונספט שונה מעט הוא מצהיר מראש שאינו מתכוון לאסוף את הידיעות בכוחות עצמו, אלא מתכוון לשמש בעיקר כשופר ובמה לאנשים שישלחו לו תכנים במייל.
ראוי לציין שהבלוג "עומדים בשער" לא היה מגיע לפופולאריות רבה אם מעבר לכותבים המקדישים אליו את מלוא הכוחות, היה נטול קהילה של קוראים ומגיבים. לפיכך, דעתי היא שהיורש האופטימלי אשר ימשיך את שושלת "עומדים בשער" חייב להיות משהו באמצע בין שני הבלוגים שהזכרתי, ולפחות התחושה האישית שלי היא שמתוך השניים, לראשון לכך סיכוי רב יותר.
בכל הסיפור הזה, מה שמעציב יותר יותר מכל, הוא ששני היורשים בחרו להם כבמה את wordpress.com. אפשר להניח שמדובר בעיקר בכוח ההתמדה, שכן הגלגול האחרון של "עומדים בשער" נכתב אף הוא באתר הבלוגים הפופולארי. אפשר עם זאת, להניח גם כי הבלוגרים הללו לא סומכים על אף אתר בלוגים ישראלי שיעמוד מאחוריהם ויגבה אותם במקרה של תביעה משפטית כנגדם כפי שהיה כאשר "עומדים בשער" התאחסן בבלוגיה של תפוז.
אל תפספס
בלוג מאוחרי הקלעים
לפני זמן לא רב במיוחד, כמה שנים בסך הכל, עוד הייתי חייל. אני זוכר שהייתי מגיע לבסיסים שלא שייכים לחיל, או סתם פוגש חיילים שלא מן החיל שלי, ובמהלך השיחה תמיד איכשהו היינו מגיעים למשחק הנפוץ ביותר בצה"ל משחק לו קראתי בשם "מכיר את [הכנס כאן שם של חבר המשרת באותו החיל כמו חברך הנוכחי לשיחה]?". לימים גיליתי שלמשחק הזה קיים גם שם מקובל יותר "פיצוחים", והוא מבוסס על עקרון שישת השלבים של הפרדה. בתוך העקרון הזה, ובקבוצות קהילתיות סגורות יותר המרחק מתקצר ובמקרים מסויימים עלול אך להגיע עד לשני שלבים.
זהו למעשה התקציר של הדרך בה גיליתי את המושג "חוק הדתיים השלובים". מה שלא היה ידוע לי באותה התקופה, הוא מקורו של הביטוי. סברתי שמדובר בביטוי עממי ממקור לא נודע, ורק בדיעבד הסתבר לי שהוא הומצא ע"י [[אילן אשכולי]], שאף כתב את התסריט וביים סרט בעל אותו שם שזכה במקום הראשון בפסטיבל הסרטים של חיפה בשנת 2004. כיום אשכולי הוא אחד התסריטאים היוצרים את הסדרה "סרוגים" אשר משודרת ב-YES וניתנת לצפייה בוואלה! Yes. מעבר לכך, כבר כמה שנים, הוא כותב בלוג. עתה, לרגל עליית הסדרה "סרוגים" אל המסך, פתח אשכולי בלוג המוקדש לסדרה ואתם יותר ממוזמנים להכנס ולקרוא את הפרטים שמאחורי הקלעים.
בקצרה
"האבא" של ישרא-בלוג, [[יריב חבוט]] הזמין את הקוראים של הבלוג האישי שלו לערוך עימו ראיון באמצעות הבלוג. לאחר שנקבעו הכללים, ונשאלו השאלות, לקח חבוט את השאלות והתשובות ופרסם את האסופה כפוסט חדש. זה לא שמדובר באיזשהו קונספט חדש, אבל הרעיון גורם לי לתהות, נזכה לראות את האירועים הבודדים הללו כנורמה שגורה?
יובל, מנהל פורום הבלוגים בתפוז, פורש מן הניהול. תחת ניהולו יצא לי לא פעם לחזות בדיונים מרתקים בנושא הבלוגינג וכל מה שמסביבו, ובחלק מן הפעמים, דיונים אלה אף היוו בסיס לדברים שנכתבו כאן, בטור "בלוגים שמוגים". אני רוצה לנצל את הבמה הזאת על-מנת לאחל ליובל הצלחה בהמשך דרכו, ולהודות לו על פרק הזמן אשר במהלכו ניהל את הפורום ועשה לעניות דעתי, עבודה מעולה.
פרוייקטים של כתיבה יצירתית וקבוצתית הינם חלק מן הנוף היום-יומי של הבלוגוספירה הישראלית. מידי כמה ימים אני נתקל ברעיונות חדשים, או בחידושים של רעיונות ישנים. האהוב עלי ביותר בתקופה האחרונה הוא "מילון העיר שלכם". התלבטתי קשות בין כל האפשרויות שעמדו לפני, ולבסוף החלטתי שהטוב ביותר מבין אלה שיצא לי לקרוא הוא הפוסט של [[נועה אנג'ל]] מן "הבירה הטובה ביותר בנגב", כך לדבריה.