פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      חובת השתיקה

      מקרה של בלוגר רוסי שנדון לשנה של מאסר על תנאי מעלה תהיות בנוגע לחופש הביטוי האינטרנטי במדינה בה אמצעי התקשורת האחרים מיישרים קו עם הממשל

      "אני לא מסכים עם האמירה שהשוטרים נשארו עם המנטליות האלימה של מקל בידי השלטון. קודם כל, מנאייקים. בנוסף, לא נשארו, אלא מדובר במנטליות שלא ניתן לנכש אותה החוצה. זבל נשאר זבל גם באפריקה. כל אלה אשר נהיים שוטרים הם עדר ומהווים את הדוגמא הכי טפשה וחסרת השכלה של המין האנושי. יכול היה להיות טוב אם במרכז כל עיר ברוסיה, בשדרה הראשית, יעמידו תנור כפי שהיה באושוויץ ובהליך טקסי, מידי יום, או אפילו יותר טוב – פעמיים ביממה (בשעת צהריים ובחצות הליל למשל) היו שורפים שוטר מושחת. שהעם ישרוף – זה יכול היה להיות הצעד הראשון לניקויו של הציבור מן הרפש של השוטרים המושחתים."

      אם קוראים את המילים הללו בעברית, המוח מיד קופץ ומצייר תמונה עגומה של אנטישמיות. אבל הזכרת אושוויץ לא באה לקרוא להשמדת יהודים כלל. הדברים הללו נכתבו בפברואר 2007 ע"י [[סאווה טרנטייב]] בתגובה לפוסט בבלוג של [[בוריס סורנוב]], עיתונאי אשר כתב על החרמת מחשבים בעיתון שהעז לבקר את התנהלותו של השלטון המקומי ברפובליקה קומי אשר ברוסיה. טרנטייב הוא מוזיקאי בן 23 המתגורר בסיקטיבקאר - בירתה של רפובליקת קומי. לפני שלושה ימים, בשעה 2 וחצי בצהרי היום שעון מוסקבה, בית המשפט הפדרלי בעיר גזר על טרנטייב עונש מאסר על תנאי לתקופה של שנה אחת.

      רוסיה היא מדינה אשר בשטחה מתגוררים לאומים רבים, וכתוצאה מכך חוק העונשין במדינה הוא מן המחמירים בעולם בכל הקשור להסתה על בסיס לאומני. לאחר שהתגובה הנ"ל התגלתה, טרנטייב הואשם בהסתה לאלימות כלפי קבוצה סוציאלית באמצעות השימוש באמצעי תקשורת המונים. כתב האישום הוגש באוגוסט 2007 והמשפט עצמו החל במרץ 2008.

      מעדויות של נציגי תקשורת ובלוגרים אשר נכחו בשימועים עולה תמונה לא נעימה של משפט מכור מראש. כך הוחלט להעדיף חוות דעת של בלשנים בדבר קיום יסוד של הסתה בדבריו של טרנטייב על פני חוות דעת אחרת, שלא מצאה סימנים כאלה. הביטוי שבו טרנטייב עושה שימוש בתגובה שלו אמנם שווה ערך למילה "מאנייק" בשפה העברית אך מקור המילה ברוסית מושפע במידה רבה מן השחיתות המושרשת בתוך המשטרה לאורך ההסטוריה – התנהלות אשר הביאה ליחס אליו היא זוכה מן האזרחים.

      בנוסף, הסעיף הרלוונטי בחוק העונשין אינו תואם את המקרה, שכן לפי החוקים ברוסיה, אין האינטרנט נחשבת לאמצעי תקשורת המונים. למעשה, המקום היחיד בו תגובתו של טרנטייב לא תוארה כפרסום באמעצי תקשורת הינו גזר הדין, בניגוד גמור להתנהלות במהלך השימועים והמשפט עצמו.

      אשר למשטרה הרוסית, מדובר בגוף לא פופולארי בעליל אשר זכה להערכה נמוכה ובוז לאורך כל ההסטוריה של רוסיה. בנוסף, בשל הניסוח של הסעיף בחוק העונשין שהוחל על טרנטייב, נוצר הרושם שהשוטרים המושחתים הם קבוצה סוציאלית ברוסיה שזכאית לקבל הגנה מן המדינה.

      אף שאינני מסכים עם ההתנהלות של המערכת המשפטית הרוסית במקרה של סאווה טרנטייב, אין זה אומר שאיני מוצא פגם בעצם ההתבטאות הזאת. לא משנה מה היחס של האזרח אל נציגי הרשות המבצעת, כאשר פונים לדרכה של האלימות, או קוראים לנהוג כך, גם הביקורת הלגיטימית ביותר מאבדת במידה רבה מכוחה

      בקרוב אצלכם?

      לפני כמעט שנה סיקרתי את ה-Blogference אשר התקיים בבית הספר לתקשורת במרכז הבינתחומי בהרצליה. במהלך הכנס יצא לי לשמוע את [[אנטון נוסיק]], העובד בחברה שניהלה את הפעילות הרוסית של אתר הבלוגים הפופולרי Livejournal. נוסיק טען אז שהלייבג'ורנאל הינו המעוז היחיד של השיח החופשי והפטור מצנזורה ברוסיה, כאשר אמצעי התקשורת המסורתיים כפופים לצנזורה או בוחרים שלא לבקר את המדינה והממשל בתור אקט של הסדרה עצמית. נוסיק גם טען שלא נשקפת כל סכנה לחופש הביטוי באינטרנט הרוסית בעתיד הקרוב. לא הסכמתי עם הדברים הללו אז, ועניינו של טרנטייב רק מחזק אותי בדעה שגם מעוזו האחרון של חופש הביטוי ברוסיה נמצא בסכנה.

      פעולות אלה באות כחלק ממגמה כלל עולמית של ניסיון להגביל את השיח החופשי באינטרנט, גם במדינות דמוקרטיות לכאורה. ברוסיה הדבר יורגש במידה רבה יותר, שכן ניתן לראות עתה כי באמת לא נותר שם עוד מקום בטוח לניהול שיחה שיד השלטון אינה משגת בו. בישראל אנחנו עדיין לא רואים יותר מידי בלוגרים העומדים למשפט. התביעות שראינו עד עתה מיועדות לסתימת פיות במקרה של התבטאויות כנגד אנשים פרטיים או גופים מסחריים (כמו במקרים של [[יקי בז'ה]] ו[[שלמה מן]]). אבל סיבות לחשוש דווקא לא חסרות, כאשר חוקים כמו חוק הטוקבקים וחוק הצנזורה באינטרנט בדרכם לעבור בכנסת. אם לא נלמד מטעויות של אחרים – אנחנו עלולים לגמור כמו ברוסיה, עם מדינה שמסווה דיקטטורה שלטונית תחת דיבורים יפים על דמוקרטיה ומניעת הסתה. חופש הביטוי הוא גלובלי ומדובר במשהו שחובה להלחם עליו, כי מסתבר שעכשיו הוא כבר ממש לא מובן מאליו.