בלוגים שמוגים

את ספרו של [[פיליפ ק. דיק]] "האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות", אשר מוכר יותר בשם "בלייד ראנר" בזכות הסרט המבוסס עליו, קראתי אי אז בתחילת לימודיי בבית הספר התיכון. הספר השפיע עליי במידה רבה, לפחות בכל הקשור ליחס שלי כלפי בעלי חיים. אני לא רוצה להרוס לאלה מכם שטרם קראו אותו, ולכן אומר רק כי אחרי קריאת הספר התחלתי להחזיק בסברה שהתיעוש המוגבר וההתפתחות האנושית הביאו לפגיעה בשיווי המשקל שבין האדם לבעלי החיים. כתוצאה מכך, מוטלת עלינו החובה המוסרית שלא להתייחס אל בעלי החיים הנמצאים בסביבתינו כמובנים מאליהם.

לפני כמעט שנה כתבתי כאן על בלוג שנפתח בתפוז ע"י שתי מתנדבות הפועלות לאימוץ כלבים נטושים – כאשר מלבד העלאת המודעות לנושא האימוץ, החליטו הכותבות לעשות שימוש במודל התשלום לבלוגרים בתפוז ולהעביר את הכסף שצברו לצורך מימון שהייתם של כלבים מיודעים להמתה בפנסיון יומי עד שתמצא להם משפחה מאמצת. לפני יומיים, באותו הבלוג ממש קראתי על-כך שעמותת צער בעלי חיים בירושלים נמצאת בסכנת סגירה. משמעות הדבר היא שכלבים רבים עלולים למצוא את מותם בשל העובדה שלא יהיה להם מחסה אם העמותה.

גם עמותת צער בעלי חיים ירושלים מפעילה בתפוז בלוג אשר עושה שימוש במודל התשלום לבלוגרים במטרה לאסוף עוד קצת כסף למען השארתם של הכלבים המטופלים ע"י העמותה בחיים, עד שתמצא להם משפחה מאמצת. בפוסט המתאר של המצב הנוכחי מתארת מפעילת הבלוג את הסיבות שהובילו להחלטת עיריית ירושלים לסגור את העמותה. בנוסף, היא יוצאת בקריאה נרגשת לקוראים לסייע לעמותה ולמנוע את הסגירה. פה גם אתם יכולים לתת כתף ולעזור לעשרות כלבים שעלולים למות רק כי לאף אחד לא יהיה אכפת מן הפוליטיקה הפנימית

מצב או תוצאה בהם שני הצדדים יוצאים ברווח קיבלו את השם "Win-Win Situation" ובמידה מסויימת, זהו הבסיס ליוזמה החדשה של קפה דה מארקר. [[ליאור קודנר]], עורך אתר הרשת החברתית הפופולארית מזמין את הכותבים בקפה לפרסם ביקורות במגוון רחב של תחומים (ביניהם ניתן למצוא מוזיקה, צרכנות, קולנוע, ספרות ועוד) ובתמורה מבטיח הצפת תכנים בגרסה החדשה של האתר שצפויה לעלות בחודשים הקרובים. אומנם בתחילת המיזם תפורסמנה ביקורת אלה רק בבלוגים של משתמשי הקפה, אך לדברי קודנר, בעתיד תשולבנה ביקורות נבחרות בלובי הקפה וכן כחלק מן התכנים באתר של עכבר העיר.

ההתייחסות שלי ליוזמה החדשה של קפה מהולה ברגשות מעורבים. מצד אחד, מוצגת כאן הבטחה לחשיפה לתוכן, ושדרוג הסטטוס האישי של הבלוגר עד לרמה מכובדת של "מבקר". כתוצאה מכך, הבלוגר ירגיש שהפופולאריות שלו תלויה באיכות הכתיבה וביכולת האבחנה שלו והדבר רק יפעל למען האגו בכל הקשור לחשיפה של הבלוג ולמען הבלוגר עצמו מבחינת יכולת הכתיבה האישית. מצד שני, והופתעתי מהיעדר תגובות בנושא זה לפוסט של קודנר, המודל שדה מארקר ויש להניח שמדובר ביוזמה מתואמת מצד קבוצת הארץ מנסה לדחוף כאן הוא העשרת אתר בתכני גולשים, ללא דיבורים על תמורה ממשית למעט קרדיט וקישור.

בעבר כבר התייחסתי לדבריו של [[אביעד קדרון]] על כך שהבלוגרים הם לא ילדי מפעל NIKE החדשים, והימים בהם בלוגר היה מוכן למכור את נשמתו עבור הזכות לתת לאתר נחשב להציג את הטקסט שלו עברו לבלי שוב. כל עוד הביקורות הללו נועדו להשאר בתחומי הרשת החברתית – הן משרתות בראש ובראשונה את הקוראים, ובמידה עקיפה את מפעילי קפה דה מארקר, בכך שהם מייצרים תנועה נוספת אל האתר. ברגע שתתחיל סינדיקציה של תכני גולשים באתרים נוספים של קבוצת הארץ, מן הראוי שהבלוגרים שבתכניהם יעשה שימוש יזכו לתגמול אמיתי המכבד את פועלם ולא רק משתמש בפירותיו.

הרבה מאוד נכתב במהלך השבוע האחרון בנוגע לעסקת החזרת גופותיהם של החיילים החטופים [[אלדד רגב]] ו[[אהוד גולדווסר]] בתמורה לגופות לוחמי חיזבאללה, וחמישה מחבלים חיים, ביניהם הרוצח המורשע סמיר קונטאר. כבר ביום רביעי החלטתי שאני לא רוצה להתייחס בטור הזה לכל הנושא, ובמיוחד לא לשאלה המחיר שישראל שילמה – שאלה שעלתה פעמים רבות בפוסטים שונים. דעתי האישית בנושא אינה רלוונטית כאן ואני גם לא רואה שום סיבה לדון בכך, במיוחד לאחר שהעסקה התקיימה. מה שכן, רציתי לשתף אותכם במחשבותיו של עיתונאי ובלוגר רוסי בשם [[ניקולאי דניאלוב]] (אשר משתמש בפסאודונים "חתול היער הנורבגי") – מחשבות שבמידה רבה עברו גם בראשי בעת העסקה שהתקיימה ביום רביעי.

דניאלוב משווה בין קבלת הפנים לה זכה קונטאר בלבנון לבין קבלת הפנים לה זכו שני סוכני פס"ב רוסיים שישבו בכלא הקטארי באשמת רצח פוליטיקאי צצ'ני שהוכרז ע"י שלטונות רוסיה כטרוריסט. שני הסוכנים הללו הוסגרו לרוסיה לצורך המשך ריצוי עונשם, וכמובן שוחררו באופן מיידי (שזה בערך כמו לתת לחתול לשמור על השמנת). שתי המדינות הפגינו אמות מידה נמוכות במיוחד בכל הקשור למוסר, אבל אם ברוסיה נעשה הדבר תוך כדי שמירה על פרופיל נמוך, אז בלבנון הפך רוצח הילדה עינת הרן, לגיבור לאומי שזכה לקבלת פנים כלל עממית וגורפת מצד בכירי הממשל, גם כאלה שאינם חברי ארגון חיזבאללה.