פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ביקורת: Driving Force GT

      לוג'יטק תשיק בקרוב בישראל את ה'Driving Force GT' המיועד לפלייסטיישן 3 בכלל ולמשחק ה-GT5 האגדי. יצאנו לנהיגת התרשמות

      עולם הרכב ועולם המחשבים וקונסולות המשחקים הווירטואליים, נוטים להיות מנוגדים, שונים ורחוקים שנות אור זה מזה. לא, אני לא מדבר רק על כך שתאונות במציאות נגמרות בבית החולים או מתחת לאדמה ובמשחקים הן מהוות רק התחלה של מערכה חדשה, אלא דווקא על ההעתקה ההדדית הפרדוקסלית של שני התחומים, ואני אסביר.

      בתור חובב רכב וגם כעוסק בתחום, אני נאלץ להשלים עם העובדה המצערת שהגאי המכוניות המודרניות מאבדים מדור לדור את התכונות שעשו אותם בעבר לטובים. החדות, הדיוק, התחושה והמשקל המדויקים והמהנים, כמעט שנעלמו מהעולם לאחר הולדת התגבור החשמלי להגאי המכוניות. תכונות חשובות אלה הוחלפו במשקל נמוך, תחושה בצקית, הרגשת ערפול ומלאכותיות מרגיזה. לא פעם הגאים מסוג זה תוארו על ידנו במבחני הרכב כ"הגאי פלייסטיישן" כדי להמחיש את מידת המועקה בתפעול ששדרו.

      אולם, איכשהו, אחרי שפגשנו את ההגה החדש של לוג'יטק, ה-'Driving Force GT' התהפכו היוצרות, הסתובבו השולחנות והקערות התהפכו על פיהן. הגה זה אישר את התחושה הנוראה – בזמן שההגאים האמתיים של המכוניות נעשים טובים פחות ופחות, הגאי המשחקים שנועדו לחקות את אלה ה"מציאותיים" רק מוסיפים להשתפר.

      סביבת המשחק חשובה לא פחות

      לוג'יטק מצהירה כי ההגה החדש יוצר ותוכנן באופן כמעט בלעדי עבור ה'מכה' של עולם משחקי מירוצי המכוניות והנהיגה, הגראן טוריסמו 5, או בקיצור, GT5. יש לו אפילו בורר מיוחד לשינוי מיידי של שינוי הגדרות הרכב תוך כדי הנהיגה. אז הצטיידנו בכל הדרוש – ב- ה'Driving Force GT', בפלייסטיישן 3 וכמובן בגרסת הפרולוג של ה-GT5, לפחות עד שהגרסה המלאה תגיע לחנויות.

      למורת רוחה של האישה, הפך הסלון מיד לזירת משחקים-נהיגה כמעט מקצוענית. הספות נדחקו, ההגה תפס את מקומו על השולחן ועל השלט של הטלוויזיה והרסיבר הוכרז עוצר. רק אני רשאי לתפעל אותו בימים הקרובים.

      מהיכרות קודמת שלנו עם הגאי משחק, חשוב לציין כי לפני שממהרים להפעיל את המשחק, כדאי לתת עוד כמה רגעים של מחשבה אודות תכנון סביבת המשחק. לא, אין כאן כוונה לשקיות הבמבה והקולה שיהיו נגישים. גם זה חשוב, אבל כדאי לתת את מלוא תשומת הלב ולהשקיע את מרב היכולת (בהתאם לסביבת המשחק) להשגת נוחת נהיגה אופטימלית – מיקום ההגה והדוושות בגבהים ובמרחקים הנכונים, ממש כמו במכונית. אחרת, תתקשו לנצל את יכולות ההגה ותהנו פחות.

      וכך, אחרי כחצי שעה של כיוונים, שיפורים והתאמות, הרגשתי כשיר ומוכן למשחק. ה-CD נכנס פנימה וכמו בכל פעם ראשונה, אני נותן למשחק להציג את עצמו עד תום ולו רק כדי להיכנס לאווירה ולהתרשם, שוב ושוב מאיכויות הגרפיקה והסאונד והן בהחלט גבוהות ביותר.

      למי קראתם הגה של פלייסטיישן?

      קדימה לעבודה. גרסת הפרולוג מכילה אמנם רק קומץ מסלולים זמינים ועשרות בודדות של מכוניות, לעומת כ-700 המכוניות של הגרסה המלאה, אך להפעם זה יספיק ונראה שגם כך יש לנו כמה שבועות של משחקים לפני שנמצא את הכל.

      בניגוד לאינסטינקט הילדותי (והמובן כל כך), אני נמנע מלבחור את הניסאן GT-R החדשה. למה? ככה. סתם כדי לא להיות צפוי מדי ובוחר להסתפק ולהתחיל בגרסת הקופה Ti של הסדרה 1 של ב.מ.וו. איתה עלינו למסלול ולמען האמת, בהתחלה, לא מצאתי את הידיים ואת הרגליים. המכונית בילתה יותר זמן בתוך קירות המגן במסלול מאשר על האספלט וזה התחיל לייאש. משהו בתחושה לא הסתדר לי, אז החלטתי לקחת כמה דקות של רגיעה ולרדת על בקבוק משקה קר וחטיף מלוח.

      וכך, אחרי התרעננות והתאפסות, העניינים החלו לזרום. ההגה, שהיה מעורפל קודם הרגיש כל כך הרבה יותר טוב בידיים, ובמקום להגיע שעה אחרי כולם אל קו הסיום, ממשחק למשחק עלה כושר המשחק שלי עד שכבר לא ניתן היה להביס אותי.

      בשלב מתקדם של הכרת ההגה, הרשתי לעצמי גם לבטל את בקרות המשיכה והיציבות במשחק ולעבור (רחמנה לצלן) לתפעול ידני של ההילוכים. בין אלה ניתן לברור באמצעות ידית ההילוכים (סיקוונסיאלי – מעלה ומטה) או באמצעות מנופים שממוקמים מאחורי ההגה (ימין מעלה הילוך, שמאל מוריד) שעושים עבודה מצוינת ואותם אהבנו יותר.

      כמעט כמו הדבר האמתי?

      כמו ההגה הוותיק, הבכיר והיקר יותר של לוג'טק, ה-G25, ה-Driving Force GT מציע מהלך של 900 מעלות, כלומר, 2.5 סיבובים מנעילה לנעילה, מה שמקרב מאוד את תפעולו לזה של הגה אמתי, במכונית אמתית. תוסיפו לכך גם תגבור (Force FeedBack) רגיש ומדויק, ותקבלו תחושה מעולה בנהיגה.

      ההגה יוצר התנגדות מאוד ריאליסטית, ובמקרים מסוימים אף טובה מהמציאות, בעת כניסה לפניות, החלקות, או עליה עם הגלגלים על גבולות המסלול (בנקט) או הכורכר והדשא שמחכים לנהגים הנזרקים מעבר לאספלט. הגה זה מעניק חוויית נהיגה מעולה וקשה לי להאמין כי ניתן להיות מהירים יותר על המסלול במשחק עם הבקר הרגיל, ורמת ההנאה לבטח תהיה גבוהה יותר.

      אולם, בסעיף זה של התחושה והריאליזם יש לנו הערה אחת: בניגוד לציפיות ולתחושה חסרת התקדים שהשאיר בידנו ה-G25 היקר, ה-Driving Force GT לא עושה אבחנה בין סוגי הרכב השונים במשחק. הכוונה היא לכך שכל המכוניות 'מרגישות' בדיוק אותו הדבר, מלבד התכונות הבסיסיות של הגדרות כלי הרכב במשחק (מהירות, אחיזה וכו'). העדר אבחנה זו גרם לנו, מורעלי משחקי הנהיגה ונהיגה בכלל לאכזבה קלה, שכן כאשר כבר נשברנו ונכנענו ליצר הילדותי ועברנו לנהוג בניסאן GT-R, קשה היה לחוש בהבדל כלשהו בינה לבין שאר המכוניות המוצעות בפרולוג.

      גם אל הדוושות יש לנו הערה נוספת – אלה מרגישות מעט פשוטות מדי וראוי היה שתצענה מידה רבה יותר של ראליזם על ידי התנגדות משתנה או פשוט מעט יותר התנגדות למהלך הלחיצה, הן על דוושת הכאילו דלק והן על דוושת הכאילו בלמים.

      ניפגש על מדרגות ה... פודיום?

      לטובת ה'שלום בית' וכדי שהחבר'ה מוואלה! TECH יפסיקו להפעיל עלינו מכבש לחצים, אנו נאלצים להיפרד בעצם מהחבילה הפנטסטית של הנהיגה – מהפלייסטיישן 3, מ-GT5 וכמובן מההגה והדוושות של ה-Driving Force GT.

      בסיכום ימי הכאילו נהיגה, אנחנו די מרוצים, שכן שמחנו לבלות זמן עם משחק הנהיגה הראליסטי ביותר שיש ולפגוש את אחד מההגאים הטובים ביותר בהיצע, בייחוד בהתחשב במחירו – 990 שקל, כמחצית ממחיר ה-G25 המעולה שפונה אל בעלי הממון ומורעלי משחקי הנהיגה והראליזם. ה-Driving Force GT של לוג'יטק ישווק בימים הקרובים על ידי חברת ישפאר, ככל הנראה בצמוד לקונסולת הפלייסטיישן 3 וגראן טוריזמו 5.