כמה טוב שיש מדע. השיטה המדעית מאפשרת לחקור בעיות באופן שיטתי, ולהגיע למסקנות. אבל כשמגיעים לסכנה הסלולרית הנוראית, מי צריך מדע?
דוקטור רונלד הרברמן, ראש מכון חקר הסרטן של אוניברסיטת פיטסבורג, הוא האחראי לסבב הנוכחי של הבהלה. לא, אין לו מחקר חדש או נתונים חדשים. מה יש לו? פחד.
"בסיס הדאגה שלי הוא שאנחנו לא צריכים לחכות למחקר ודאי, כי אם להעדיף להיות בטוחים עכשיו ולא להצטער אחר כך", אמר באזהרה לחברי הפקולטה להימנע מלתת לילדיהם להשתמש בסלולר שלא במקרי חירום.
ראש מחלקת האונקולוגיה הסביבתית באותה האוניברסיטה, דברה לי דיוויס, ניפקה לבולטימור סאן את הציטוט המוצלח הבא: "אני לא יודעת שטלפונים סלולריים הם מסוכנים, אבל אני לא יודעת שהם בטוחים".
כי אין מחקר שיכול להוכיח שמשהו הוא "בטוח". זה בלתי אפשרי להוכיח דבר כזה בוודאות. אבל אחרי מאות מחקרים, חוות הדעת המקובלת בעולם המדע נותרה כשהיתה: טלפונים סלולריים לא מגדילים את הסיכוי לחלות בסרטן. למעשה, מחקרים לא הוכיחו שום נזק של השימוש בסלולר, ומחקרים שקבעו אחרת הופרכו ולא זכו לאימוץ נרחב בקהילה המדעית.
היזהרו ממיקרוגלים
הוראות משרד הבריאות, שמסתמכות על ההנחיות הלא מבוססות של ד"ר הרברמן, הן עוד שלב בבהלה. כי אין פופוליסטי יותר מהפחד. הפחד אינו מחוסר עבודה, ותמיד יהיו לו תומכים.
ואם הפחד יפגע באמצעי תקשורת שהפך חיוני לרבים מאיתנו? לא נורא. עדיף להיזהר, לא? ואגב, גם ממכוניות עדיף להיזהר. וממטוסים. וממיקרוגלים. ובכלל, העולם המודרני הוא מקום מפחיד ומסוכן, לא? כל הקידמה הזאת רק פוגעת, לא?
אז זהו, שלא. הגיל הממוצע של האוכלוסייה האנושית עולה כל הזמן. וככל שהמדינות מתקדמות יותר, כך הגיל הממוצע גבוה יותר. במדינות נחשלות, בהן אין את כל הקידמה הנוראית הזאת, אנשים מתים צעירים יותר.
ואם תאמרו שאין קשר סיבתי בין הדברים, אציין רק שהקשר משמעותי יותר מהאמירה הנפוצה "הלחי שלי חמה ולכן הטלפון מסרטן". כי טלפונים סלולריים כןמתחממים. אבל הם - ככל הידוע לנו כיום - לא מסרטנים.