משחק ילדים, תרתי משמע

המשחק של וול-E עשוי לא רע, בייחוד אם משווים אותו למשחקי סרטים אחרים, אבל בסופו של דבר הוא יאתגר רק ילדים

  • וול-e
עידן דקל

הקיץ, כמו גם בקיץ שלפניו, קיבלנו סרט חדש של ענקית האנימציה "פיקסאר". שוב, הוא היה מאוד מוצלח, ושוב, כרגיל, הוא גרר אחריו ים של מוצרים נלווים. בעלי הזכויות לא נתנו למסר של הסרט, אשר מעביר ביקורת על תרבות הצריכה, לפגוע להם בהכנסות, כי מסרים זה טוב ונחמד בסרטי ילדים, אבל במציאות יש דברים יותר חשובים. וככה קיבלנו את "וול-E", המשחק החדש מבית THQ, שאחראית על כל המשחקים המבוססים על סרטיה של "פיקסאר".

"וול-E" המשחק, כיאה למוצר נלווה של סרט לילדים, לא מנסה להיות יוצא דופן, ובסה"כ נועד לרכב על הגל השיווקי של הסרט אליו הוא מוצמד. עלילתו עוקבת בדייקנות מעוררת התפעלות אחר הסרט. השחקן מתקדם עם הגיבור הראשי החל מימיו הבודדים כרובוט האחרון על כדור הארץ, דרך המפגש עם הרובוטית איב, הביקור בחללית "אקסיום" ועד הסוף, שמתרחש קצת אחרי הסיום של הסרט.

טוב לדעת (תוכן מקודם)

צעד תקדימי: החברה שנותנת למבוטחיה מענק כספי

על-ידי WE SURE חברה לביטוח
לכתבה המלאה

מאחורי דלת מספר 2...

השלבים במשחק מתחלקים לשני סוגים עיקריים: סביבות פתוחות, בהן וול-E מסתובב בחופשיות, קופץ מרמפות, מחפש חפצים ופותר חידות, ומירוצים נגד הזמן. באלה, וול-E ואיב מתחרים במסלול קארטינג נגד שעון אורלוגין. לא, לא באמת. הכותר הזה, בסופו של דבר, מיועד לילדים, כך שהחידות הן חידות רק אם הגיל שלכם הוא חד-ספרתי. אחרת הן סתם מכשולים בדרך לסיום.

רוב החידות מופיעות בצורת דלתות נעולות. את חלקן אפשר לפתוח ע"י אחד ממבחר משחקים מבוססי מלבנים צבעוניים (בסגנון "סיימון", משחק זכרון ועוד כמה), ואילו אחרות נפתחות ע"י איסוף כמות מספקת של קפסולות כחולות זוהרות מכל השלב או זריקת קוביית זבל על לחצן מסויים. את קוביות הזבל, אגב, אפשר לזרוק גם על תיבות מתכת על מנת להשיג את הבונוסים שמחכים בפנים, ובשלבים מאוחרים יותר גם לפוצץ איתן (או עם המקבילות שלהן על סיפון ה"אקסיום") אויבים. מסתבר שזבל זה דבר מאוד יעיל.

חלוקת קשב

כמעט בכל השלבים של המשחק יש לשחקן שתי משימות נוספות, מעבר לזו העיקרית – לאסוף דברים מסויימים ולשבור תיבות גדולות שמפוזרות להנאתן בשלבים השונים. השלמת המשימות בכל שלב מעניקה נקודות בעזרתן ניתן לקבל בונוסים, רובם ככולם חסרי ערך, כגון השארת שובל של בועות אחרי וול-E, או החלפת המוזיקה שהוא מנגן (רגע, זה דווקא לא בונוס חסר-ערך. אחרי הפעם העשרים שתאלצו להקשיב לאותו שיר מתוך "הלו דולי", בזמן שוול-E גורר רובוט על סיפון ה"אקסיום", תשמחו גם אתם להחליף אותו).

לדעתי, משימות הצד האלה הן רעה חולה שנמצאת בלא מעט משחקים מהסוג הזה, והיא אף פעם לא תורמת להם. אני לא מבין למה וול-E, בזמן שהוא בורח מסופת חול, או מחפש אחר דרך להכנס לחדר סגור, יבזבז זמן ואנרגיה על חיפוש קוביות או אוצרות חבויים שכמעט ולא עוזרים לו להשלמת המשימה. אה, ואם זה לא מספיק, אז בשביל למצוא חלק מהאוצרות האלה צריך לחפש אותם במצב גוף ראשון, מה שמכריח את השחקן להפסיק לעשות מה שהוא עושה, לעבור למבט בגוף ראשון, ולחפש בשדה הראייה אחר משהו זוהר בקרקע. זה טפשי, זה קוטע את הקצב, וזה בכלל לא כיף.

אף משחק היום לא יהיה שלם ללא מצב מרובה משתתפים, וגם "וול-E" לא נשאר מאחור. שני המצבים שלו מאפשרים לשני שחקנים או יותר להתחרות ראש בראש, או זה אחרי זה, בשלבי המירוץ של המשחק או בפתרון החידות הצבעוניות שבו. כל זה על אותו מחשב.

לא, אין פה אופציה של משחק דרך הרשת. כנראה שהמתכנתים לא רצו להשקיע זמן ומאמץ בפיתוח אפשרות משחק עם כל-כך מעט פוטנציאל. בינינו, כמה אנשים כבר שמעו על האינטרנט?

חמוד, אבל לא חמוד מספיק

בסך הכל, וול-E מאוד חמוד כמשחק מעביר זמן. בהתחשב בדרישות המערכת הנמוכות שלו (הוא רץ מצויין על לפטופ בן 4 שנים), המעצבים שלו עשו עבודה טובה מאוד בתחום העברת התפאורה של העולם בו חי וול-E מהמסך הגדול למחשב הביתי. עם זאת, משהו מאוד חשוב נאבד בהמרה הזו.

וול-E המקורי הוא ככל הנראה הדבר הכי חמוד שאי פעם היה או יהיה, עד שמדענים יצליחו לשלב בין גור כלבים, תינוק ובובה של דוב קטן, עם נגיעות של טארדי הצב (במחשבה שנייה זה די מטריד, אבל זו הכוונה שחשובה). וול-E במשחק, הוא, טוב, לא. זה לא שלא ניסו – במהלך כל המשחק וול-E משמיע קולות שנועדו להגביר את רמת החמידות שלו, וכשהוא מוצא אוצר אנחנו מועברים לסרטון קצר שכל המטרה שלו היא להראות שוול-E הוא הרובוט הכי חמוד בעולם, אבל זה מרגיש כמו חיקוי של הדבר האמיתי. ככה שרוב הזמן התחושה היא שאנחנו משחקים באחד מהרובוטים חסרי האישיות שראינו בתחילת המשחק, ולא בפסגת החמידות הרובוטית.

בסופו של דבר, ביחס למשחקים מבוססי-סרטים אחרים, "וול-E" נמצא במקום טוב. הוא לא נראה כאילו הפסיקו עליו את העבודה באמצע, כדי שיהיה מוכן בזמן להשקת הסרט. הוא עומד בפני עצמו, ולא מסתמך על ההיכרות של השחקן עם הסרט (אבל למה לכם לא להכיר את הסרט? זה אחד הסרטים הכי טובים שיצאו השנה), הוא מהנה לפרקים, ואני בטוח שעבור ילדים קטנים הוא אפילו מהנה יותר. אבל ברגע שהוא יוצא לשחק במגרש של המשחקים הגדולים, הוא לא באמת מהווה תחרות.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully