אבי "קרן השמש" נגד "הבוקר הצח"

בספרי המסעות הגדולים על המזרח "הרחוק", שהתפרסמו במאות הקולוניאליות, מכונה קוריאה בשמות עתירי מסתורין: "ארץ הנשיה", הארץ הנעולה", "הארץ השכוחה", "הארץ האלמונית" ואף "הארץ האסורה". באחד מימי אוקטובר 1946 יצאו לארץ העלומה הזאת, שכבר חולקה בפועל לאזורי כיבוש אמריקאי וסובייטי, שני שליחים ממוסקווה שהפיקו את "הסרט הראשון על קוריאה, על עמה העמלני, הישרני, המשובח בכישרונות, שיצא מאפלה וראה אור גדול של דמוקרטיה", כפי שכתבו בספר המסע שלהם שתורגם בידי אברהם שלונסקי ונדפס בישראל ב-1950.

לפני צאתם למסע ערכו תחקיר על ארץ היעד והתאכזבו לגלות כי החומר דל: "על קוריאה המעיטו לכתוב, ואותם שכתבו - על פי הרוב בדרך ההזדמנות כתבו, ולפני ימים רבים עד מאוד. בתאוות דעת פותחים אנו את הספרים הישנים, בשאיפתנו לדעת הרבה ככל האפשר על הארץ הזאת, הרחוקה והבלתי-נודעת... אך הידיעות שאנו מעלים מגווילי הספרים הללו, סותרות זו את זו". לאחר מסע ארוך הגיעו למסקנה לפחות בנוגע לכינוי הראוי לקוריאה: "הרוצה לבור את הטוב שבשמות הרבים הללו ואת הנכון שבהם, ילך אצל העם וישמע מה הוא דובר. דורות רבים מכנה העם הקוריאי את ארץ מולדתו בשם הפיוטי 'צ'וסון', שפירושו 'ארץ הבוקר הצח'; ויאה השם לארץ זו, ויאה הארץ לשם זה".

ימים רבים עברו מאז אותו מסע פוליטי. בשתי הקוריאות חלו שינויים כבירים, אך בכל הנוגע למידע על הארץ לא חל שינוי מהותי - גם כיום קשה להשיג מידע שישרטט תמונה ברורה של יחסי הכוחות במדינה. גם ההתפתחות הדרמטית בדרום קוריאה ב-20 השנים האחרונות - עיתונות חופשית - אינה מקלה. אולי אף להיפך. במיוחד בכל הנוגע לצמרת התקשורת עצמה ויחסיה המורכבים עם הממסד הפוליטי.

נשיא דרום קוריאה, קים דיי ז'ונג, ייצא בקרוב לאוסלו להשתתף בחגיגות המאה לפרס נובל. הנשיא קים היה אשתקד חתן הפרס לשלום בזכות מדיניות "קרן השמש" שלו לפיוס עם צפון קוריאה. אלה היו ימי התהילה הגדולים, אך בתוך כמה חודשים זו דעכה. המגעים עם הצפון פסקו, תוכניות הקירוב הגדולות ירדו לטמיון, וקים מצא עצמו תחת אש צולבת של העיתונות הקוריאנית שתקפה את מדיניות הפיוס שלו וגם את מהלכיו הכלכליים.

רפורמה בעיתונות

בסמיכות זמנים בולטת - צירוף מקרים לטענת הממשלה, קשר מובהק לטענת התקשורת - נפתחה במארס חקירה נגד עשרות חברות תקשורת החולשות על העיתונים ותחנות הטלוויזיה המובילות, בחשד להעלמות מס ומעילות בסכומי עתק. החקירה הובילה להגשת כתבי אישום נגד 13 בעלי עיתונים ומנהלים בכירים, ואף למעצרם של שלושה מו"לים רבי כוח והון, הממתינים כעת למשפטם. בסיאול השתרר תחילה הלם, ומיד לאחר מכן התלהט ויכוח ציבורי על מניעי השלטונות. לטענת החשודים והעצורים, הממשלה איבדה את הפופולריות שלה בחודשים האחרונים וחקירת המס אינה אלא ניסיון "לרסן" את התקשורת הביקורתית מדי. הממשלה מכחישה זאת מכל וכל.

"משבר התקשורת" בדרום קוריאה מעורר עניין בינלאומי גדול. ההיקף חסר התקדים של החקירה, ההאשמות הכבדות וכליאתם של ראשי העיתונים הגדולים במדינה, הביאו להתערבות בינלאומית של ארגונים להגנה על חופש הביטוי. "מכון העיתונות הבינלאומי" (IPI) - רשת עולמית של עורכים ומנהלי כלי תקשורת - ו"אגודת העיתונים העולמית" (WAN) שיגרו משלחת לדרום קוריאה כדי לבחון את מצב העניינים מקרוב. המשלחת נפגשה בחודש שעבר בבית המעצר של סיאול עם שלושת בעלי העיתונים הנפוצים במדינה: "צ'וסון אילבו", "דונג-אה אילבו" ו"קוקמין אילבו". המשלחת קבעה כי חקירת המס בסיאול מונעת על ידי שיקולים פוליטיים.

לטענת המשלחת, החקירה החלה זמן קצר לאחר שהנשיא קים דיבר על "רפורמה בעיתונות"; שותפו בה מספר חסר תקדים של חוקרים; ממצאי החקירה הקשים פורסמו עוד לפני המשפט כדי להשחיר את שמם של בעלי העיתונים; על חברות התקשורת הוטלו קנסות ומסי פיגורים גבוהים ביותר, שעלולים להביאן לפשיטת רגל; מעצרם של שלושה בעלי העיתונים הגדולים אינו עומד בקריטריונים משפטיים ראויים.

"אנו משוכנעים לחלוטין כי המעצר והכליאה של בעלי העיתונים היו אמצעי לדכא ולהפחיד את התקשורת", קבע חבר המנהלים של "מכון העיתונות". "ממשלת דרום קוריאה צריכה לחדול מניסיונותיה לחבל בעצמאות המערכתית של התקשורת הביקורתית ולהימנע משימוש בלחץ פיננסי על הנהלות כלי התקשורת. הממשלה בסיאול חייבת להבין שניסיונותיה להפחיד את המדיה מערערים את תדמיתה בחו"ל כמדינה דמוקרטית המכבדת את העקרונות הבסיסיים של חופש העיתונות וחופש הביטוי".

ממשלת דרום קוריאה הגיבה בחריפות לדברים. אנשי השלטון טוענים כי העיתונות הדרום-קוריאנית נהנית כעת מחירות חסרת תקדים בהשוואה למצב בכל הממשלים בעבר. למשלחת אף הוצג לקט מאמרים משלושת העיתונים הגדולים כהוכחה לכך שחופש העיתונות בקוריאה "חי ובועט".

השלטון בסיאול טוען כי ארגוני העיתונות הבינלאומיים פועלים על פי אינטרסים של בעלי העיתונים העצורים. "אנו תוהים מדוע הפעולות של אבירי חופש העיתונות מוגבלות להגנה על בעלי עיתונים מעלימי מס?" כותב קים מיונג-סיק, מנהל שירות ההסברה הקוריאני. "מנהל 'מכון העיתונות' הרי הודה כי ארגונו שמר למעשה על שתיקה כאשר קוריאה היתה תחת שלטון ממשלים בתמיכה צבאית, משנות ה-60 עד שנות ה-80, כאשר מאות עיתונאים פוטרו ממשרותיהם וכלי תקשורת רבים אולצו להיסגר או להתמזג".

עוד טוענת הממשלה, כי הנשיא קים אכן הזכיר "רפורמה בעיתונות", אך הבהיר כי ארגונים ציבוריים, הפרלמנט, והעיתונאים עצמם הם שצריכים לבצע אותה. בנוגע לחקירת המס, זו החלה, לטענת הממשלה, במטרה לחסל את אחד "ממקלטי המס האחרונים" שנותרו במדינה, כחלק מרפורמה בכל המגזרים הכלכליים בעקבות המשבר הפיננסי של 98-'97'. לחקירה של מגזר עסקי שלם דרושים כמובן חוקרים רבים. מינהל המס טוען כי תוצאות החקירה פורסמו בהתאם "לאינטרס הציבורי". באשר לקנסות ולמסי הפיגורים - אלה היו גבוהים משום שמדובר בהצטברות של שבע שנים, מאז נערכה בדיקת המס האחרונה של תעשיית התקשורת ב-1994. כאשר יש חשד להעלמות מס