וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

השער נעול

דידי חנוך

28.8.2008 / 9:57

מה עומד מאחורי האתרים הנעולים לגלישה מארצות מסוימות בלבד, והאם יש סיכוי שזה ישתנה בעתיד הנראה לעין?

שני אתרי וידאו אמריקאיים גדולים הציגו לאחרונה גישות מעט שונות בנוגע לחסימת גולשים מחוץ לארצות הברית. שני האתרים חוסמים, אבל הדרך שבה הם מתקשרים את זה לגולשיהם שונה משמעותית.

ב-Hulu, כפי שדיווחנו כאן, מבטיחים שהם עובדים על שינוי המצב. מפעילי האתר מפגינים מודעות לסוגיות הכרוכות בעניין, ומבהירים שיש להם עניין מקצועי ואישי בשינוי המצב.

באתר WB, שהושק אתמול, הגישה מעט מוזרה: הם רוצים שהגולשים יעזרו להם "לתקן את העוול", בכך שיפנו לנציגי הממשל המקומיים שלהם. מה אמורים הגולשים לעשות עם נציגי הממשל המקומיים שלהם? זה ודאי לא מוסבר.

כדי להבין למה אתרים חוסמים את הגישה, צריך לדבר על החוזים עליהם חותמים גופים משדרים ברחבי העולם מול מפיצים ובעלי זכויות. החוזים אלה מעניקים זכויות שידור באיזור גיאוגרפי מסוים - בדרך כלל מדינה. בעבר, לא היתה בחוזים מסוג זה התייחסות ספציפית לאינטרנט, אבל כיום גופי שידור משתדלים לכלול זכויות אינטרנט כלשהן - לעתים רחבות שמאפשרות שידור של כל התוכן, ולעתים מוגבלות שמאפשרות שימוש למטרות קידום התוכנית - במסגרת החוזים.

בשורה התחתונה, כל חוזה מסוג זה שנחתם בשנים האחרונות מעניק לגוף כלשהו זכות - בדרך כלל עם הגבלת זמן כלשהי - לשדר את התוכנית בטריטוריה שלו. וזה אומר שאם בעל הזכויות המקורי - כמו WB או החברות שעומדות מאחורי הולו - רוצה לשדר את התוכניות בטריטוריה הזאת, הוא לא יכול מהסיבה הפשוטה שמישהו כבר שילם לו על הזכות לשדר שם.

אבל יש כאן תחום אפור עצום. יש חוזים בהם לא מוענקת זכות שידור אינטרנטי, אבל כן מוענקת זכות אקסלוסיבית לשדר את התוכן באיזור. האם פתיחת אתר לצפייה באיזור הזה היא הפרה של אותה האקסלוסיביות? זה, ככל הנראה, התחום שבו WB היו רוצים שהגולשים יתערבו, בכך שילחצו לחקיקה שאומרת שלא. אחת הבעיות כאן היא שחברות המדיה הבינלאומיות השקיעו מאמצים כה רבים בטענה שהצגת תכנים באינטרנט היא הפרת זכויות יוצרים, שהם בנו בכוחות עצמן חקיקה שעשויה להציג אותן כמפירות זכויות אם יפתחו אתר כמו הולו לקהל בינלאומי.

מצד שני, אותה הפרת זכויות יוצרים באינטרנט נותנת לחברות תמריץ עצום לפתיחת האתרים שלהן לקהל בינלאומי. זה מאפשר להן מחד למכור פרסומות על גבי תכנים שייצפו על ידי קהל עולמי, ומאידך להציב חלופה חינמית וטובה לתכנים הפירטיים - חלופה שרבות מהמפיצות הבינלאומיות שלהן לא מציבות.

המסקנה שלי מכל זה היא שאנחנו נמצאים במצב ביניים. אני צופה שבמהלך החודשים והשנים הקרובות, יוקדשו מאמצים מסיביים - ברמת החוזים וברמת לובי בינלאומי לחקיקה - על מנת לאפשר לחברות המדיה הגדולות בעולם להזרים את התכנים שלהן לקהל בינלאומי. זה אומר הגדרת "הזרמת מדיה" כמדיום נפרד שלא נכלל בזכויות שידור טריטוריאליות, ושלא מפר את הזכויות האלה במקרה שהוא לא נכלל.

בנוסף, זה אומר שיופעל לחץ על בתי המשפט והגופים המחוקקים להכיר בכך שנעילה גיאוגרפית אינה אפקטיבית. כיום היא יכולה בהחלט לפגום בחווית הצפיה, אבל בהחלט יש אמצעים לעקוף אותה. שוב, זה אומר שחברות שהוציאו הון עתק על אמצעי נעילה גיאוגרפית שונים ייאלצו להכיר בטעותן, וגם כאן יהיה לובי נגדי מצד חברות הטכנולוגיה שהרוויחו יפה מהנעילה.

אבל באינטרנט כמו באינטרנט, אני צופה שהצד הפתוח ינצח בסופו של דבר. כפי שאנו חוזים במותו של הנז"ק כאמצעי להגנה על קובצי מוזיקה, נצפה גם במותן של המגננות הגיאוגרפיות לוידאו. הפתיחה המלאה היא הדרך הטובה ביותר שתהיה לחברות להרוויח, ולכן בסופו של דבר היא תקרה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully