בלוגים שמוגים

כאחד שמנוי באמצעות קורא הרסס שלו על כמה מאות בלוגים, נורא קל לי לעיתים ללכת לאיבוד ולשכוח שבעצם אני לא באמת קורא בלוגים. מה שמתרחש בפועל זה שאני קורא אנשים – מאוחרי כל בלוג מסתתר לו אדם או קבוצת אנשים. הרבה פעמים הם לא באמת מסתתרים, לא מאחורי הבלוג ולא באמצעותו. הבלוג משמש במה דווקא בשביל להוציא החוצה את עצמם ומהווה במה וביטוי לאישיות שלהם דרך הכתיבה.

הרגעים הכי קשים והכי ברורים להבנה שמאחורי כל המילים בבלוג נמצא אדם הם כאשר האדם שכותב את הבלוג נפטר. יצא לי לא פעם לראות איך קורא הרסס שלי מעביר לאיטו את הבלוגר אל רשימת הלא מתעדכנים. במקרה הטוב, המשפחה מגלה את הבלוג ומעלה איזשהו פוסט הבהרה שמכאיב עוד יותר אבל לפחות מסיר את ערפל התעלומה.

גם במשך הזמן שאני עוסק בכתיבת בלוגים שמוגים יצא לי להתקל במקרי מוות של בלוגים. [[אילנה בר]], עליה כתבתי עוד בטור הראשון של בלוגים שמוגים; אסף שקיווה לכמה חודשים של חיים וחודש אחרי עליית הבלוג בישרה אישתו שהוא נפטר; וכמובן [[רפונזל]] שגם עליה כתבתי כבר לא פעם, אשר לפני כל המחשבות שמותה וחייה עוררו בנוגע להתנהגות ומוסר בבלוגוספירה, הייתה אדם, שלא עמד בעולם שיצרה לעצמה ושיצרו עבורה ושמה קץ לחייה.

השבוע, וכמעט בו זמנית, התווספו לרשימה העצובה הזו עוד שתי בלוגריות. את ענת מרק-קוגמן לא הכרתי, ואפילו לא ידעתי על קיומו של הבלוג שלה בו היא סיפרה על התמודדותה עם מחלת הסרטן. יחד איתה, באותו היום הלכה לעולמה גם אביגיל בכלר.

ב-26 באוגוסט 2008 נפטרה [[אביגיל בכלר]]. אני לא זוכר מתי גיליתי את הבלוג שלה או באילו נסיבות זה אירע, אני רק זוכר שכבר שבאותו היום הוספתי אותה לקורא הרסס שלי. בכלר הייתה ככל הנראה הבלוגרית המבוגרת ביותר שקראתי. לא תמיד הסכמתי עם דבריה, אבל תמיד כיבדתי את דעתה ואהבתי לקרוא את הגיגיה חסרי הפשרות. אני רוצה לנצל את הבמה הזו בשביל לשלוח את תנחומיי למשפחתה של אביגיל.

זה לא פשוט לעשות מעבר חד מן הנושא שעסקתי בו בחלק הראשון של הטור. אך אנסה לעשות זאת בכל מקרה. מי שהסתובב במדור אתמול, קרא אולי את רשימת הבלוגים שהמלצתי עליהם לרגל ה-Blog Day 2008. מובן מאליו שאם טרם עשיתם זאת, או מסיבה כלשהי הצלחתם לפספס את הכתבה, אתם מוזמנים להכנס ולהעשיר את קוראי הרסס שלכם בחמישה בלוגים איכותיים. כמו כן, אשמח לשמוע את המלצותיכם לבלוגים נוספים – הטוקבקים פתוחים עבורכם.
מעבר לכך, השבוע התקיים יום ההולדת השביעי של ישרא-בלוג.

ישרא-בלוג הוא אתר הבלוגים הוותיק ביותר בישראל והיה לפלטפורמה הראשונה בארץ שנתנה לכל גולש את האפשרות ליצור יומן רשת אישי משלו. במשך ארבע שנים ארוכות ישרא-בלוג היה לאתר שאחסן את הבלוג האישי שלי (עד אשר עברתי לדומיין משלי תחת מערכת וורדפרס בעברית) ועד היום בקורא הרסס שלי מתקיימת תחרות מתמדת בין הבלוגים האיכותיים של ישרא-בלוג לבין הבלוגים האיכותיים של LiveJournal.

כמיטב המסורת שהחלה עוד בימים בהם [[יריב חבוט]], מקים ישרא-בלוג, ניהל את האתר באופן עצמאי (לפני שנרכש ע"י נענע), העלתה [[אילנה תמיר]], המנהלת הנוכחית של פרוייקט ישרא-בלוג, רשימה של 10 עובדות סטטיסטיות אודות האתר ומשתמשיו. התפלגות הגילאים משדרת כי ישרא-בלוג ממשיך להוות את אחת הבמות המרכזיות בארץ עבור בני נוער, אך המספר הרב של הבלוגים הפעילים (מספר שמתחיל להתקרב לחצי מיליון) מראה כי האתר מהווה בית גם עבור לא מעט אנשים מבוגרים יותר.