Alone In The Dark 4

שש שנים חלפו מאז צאת המשחק האחרון בסדרת Alone In The Dark, סדרת משחקי האימה הקלאסית שלמעשה המציאה את הז'אנר המוכר לנו כ"משחקי הרפתקה/אימה". שש שנים, בהן ראינו משחקים כמו "Resident Evil" של חברת Capcom הופכים את הז'אנר מקבוצה קטנה של משחקים לאוהדים בלבד, לאחד הז'אנרים הפופולאריים ביותר בעולם. שש שנים בהן ראינו כיצד הטכנולוגיה המתקדמת מאפשרת למפתחי משחקים להפוך עולמות, שהיו פעם דוממים ודו-מימדיים, לעולמות חיים ומרתקים, בתלת-מימד מלא. שש שנים בהן צוות הפיתוח של Infogrames, לא למד מהניסיון והתעוזה של משחקים אלו.

בודד באפלה? כבר לא...
Alone In The Dark - The New Nightmare, הוא החלק הרביעי בסדרת Alone In The Dark. גרסאות שונות של המשחק יצאו עד כה כמעט לכל פלטפורמה אפשרית, כולל את הפי.סי, הדרימקסט, הפלייסטיישן 1 ואפילו הגיימבוי קולור. גרסת ה- Playstation 2של AITD4 אינה שונה בדבר מכל הגרסאות הקודמות - הגרפיקה שופרה במעט, ונראית מדויקת וחלקה יותר, אך פרק להבדל קטן זה במראה הויזואלי, אפשר בהחלט לומר שאם שיחקת באחת מהגרסאות, שיחקת בכולן.

בזמן בו המקוריות והחדשנות הופכת כמעט תמיד להצלחה במשחקי הקונסולות, AITD4 נותר זהה לכל חלקי הסדרה הקודמים - וכאן הכישלון הגדול של צוות הפיתוח שלו. קחו ממנו את הגרפיקה המשובחת שלו, החליפו אותה במנוע הגראפי שהניע את משחקי הסדרה הקודמים, ותישארו עם משחק שהיה נחשב מיושן אפילו אם היה יוצא לפני מספר שנים. AITD4 אינו לוקח את סדרת המשחקים הקלאסית קדימה, אלא רק מנסה לשחזר אותה ולהעביר אותה לימינו, יותר מהבחינה הטכנית מאשר מהבחינה ה"משחקית".

אולם לאחר משחקים כמו Silent Hill 2, Resident Evil: Code Veronica, וכמובן Devil May Cry, דווקא AITD4 נראה פשוט... מיושן. לא רלוונטי. משחק חסר מקוריות או תחכום, שאינו מצליח להתמודד כנגד משחקי האימה המודרניים יותר הזמינים כיום.

"הסיוט החדש" לוקח את סדרת Alone In The Dark משנות ה-30 של המאה הקודמת להווה. אדוארד קארנבי, הפרופסור החביב מהמשחקים הקודמים, עבר ניתוח פלסטי (למעשה, הוא פשוט נולד מחדש), וכעת הוא נראה כמו מחסל מקצועי, לבוש בגלימה שחורה וארוכה המקנה לו מראה אפל למדי. צ'ארלס פיסק, חברו הטוב, נפטר בנסיבות מוזרות למדי על "אי הצללים" (שם מקורי להפליא לאי מלא בזומבים ורוחות רפאים...), וקארנבי מחליט שהדרך הטובה ביותר להתגבר על האובדן תהיה להגיע לאי ולנסות למות לצד חברו.

אל קארנבי מצטרפת איליין קאדרק, אנתרופולוגית מוכשרת שנראית כאילו עברה ניתוחים פלסטיים... אחרים. איליין יוצאת לאי הצללים כדי לעזור לפרופסור בשם "אובד מורטון", העוסק במחקר שבט אינדיאני עתיק שהתגורר בעת העתיקה על האי, לתרגם כמה לוחות עתיקים שמצא הפרופסור על האי. איליין משתכנעת סופית לצאת לדרך לאחר שהיא מגלה כי ייתכן שאותו אובר מורטון, אינו אלא אביה, אותו לעולם לא פגשה. מרגש...

שני משחקים - אותו השעמום
אדוארד ואיליין יוצאים להם יחדיו לאי במטוס פרטי קלוקל. המטוס, כמובן, מתרסק בנסיבות לא ברורות, ושתי הדמויות נפרדות ונוחתות במקומות שונים על האי. ברגע זה, המשחק מתפצל לשניים, ומאפשר לכם לבחור את ההרפתקה המועדפת עליכם. ההרפתקה של קארנבי רצופה בקרבות ופעולה, בעוד שאיליין תמצא את עצמה בעיקר מול פאזלים שונים ומשונים. השניים מתאמים את פעולותיהם באמצעות מכשירי קשר, ואף נפגשים מספר פעמים לאורך העליה. רעיון מעניין, שעשוי היה להפוך את המשחק למוצלח הרבה יותר, במידה ושתי ההרפתקאות לא היו משעממות ושטחיות להחריד.

ההרפתקה של קארנבי מורכבת למעשה מסדרה של מפתחות ודלתות. בכל פעם שבה נמצא מפתח, נצא למסע חיפושים אחר הדלת אותה אותו המפתח מאפשר לנו לעבור. מסע זה עשוי לקחת אותנו, יותר מפעם אחת, לחדרים שבהם כבר ביקרנו בשלב מוקדם למדי במשחק, וכך נמצא את עצמנו עושים עשרות פעמים במהלך השלבים את אותה הדרך, במסדרונות וחדרים בהם כבר ביקרנו, בלי שום דבר חדש לראות. מובן שבכל פעם שנבקר במסדרון או חדר נמצא בו עוד ועוד מפלצות לחסל. בקרבות של AITD4, קשה לומר שהמפלצות הן אכן היריב האמיתי שלנו - אלו יעדיפו לרוץ לעברכם, בלא כל תחכום או טקטיקה, ורובן יפלו וייעלמו לאחר מספר יריות. האויב האמיתי במשחק הוא, ללא ספק, הממשק הנורא. קארנבי, כרגיל, אינו מסוגל לכוון, לירות וללכת באותו הזמן, ועל כן בכל קרב נאלץ לסובב אותו על צירו כמו צריח של טנק. במקרה הטוב, המפלצות המגושמות לא יספיקו להגיע אלינו לפני שנתייצב מולן. במקרה הרע – תאלצו לצפות בייאוש כיצד קארנבי מחוסל על ידי מפלצת, משום שלא הספיק להסתובב בזמן לעברה...