פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מכשירים חכמים

      כל דבר חכם יותר כשמחברים אותו לאינטרנט. דידי חנוך משוכנע שזוהי רק ההתחלה

      בארוע של אפל שנערך השבוע, הציג סטיב ג'ובס סוג חדש של רשימות השמעה: "רשימות הגאון". העיקרון הוא שאייטיונז שולחת למערכת את רשימת השירים הקיימת, והמערכת שולחת חזרה אילו שירים מתחברים לכל שיר. קצת כמו פנדורה, אבל עובד עם השירים שיש לכם במחשב. בארצות שיש להן חנות אייטיונז, זה גם ממליץ לכם על שירים שתוכלו לרכוש שמתאימים לשיר בו בחרתם.

      המוצר הראשוני מוצלח, ועובד טוב בסה"כ, אבל זאת לא הגדולה שלו. ה"גאונות" האמיתית היא שמדובר במערכת לומדת. בכל שבוע, המערכת תלמד על פי הרשימות האנונימיות שהיא תקבל ממשתמשים ותדע לתת המלצות טובות יותר. והיכולת הזאת בנויה על דבר אחד: המערכת מחוברת לאינטרנט.

      בביקורתו של דניס ויטצ'בסקי על Spore, ציין דניס דבר כאחד ככוח האמיתי של המשחק: היכולת להעלות את הדמויות שיצרתם למשחק. הדמויות ששחקנים שונים יוצרים יופיעו במשחקים של שחקנים אחרים. היצירתיות של אינספור אנשים שמפתח המשחק ויל רייט לא פגש בימיו תעשיר את המשחק עוד ועוד. כותרת המשנה שנתתי לחלק הזה בביקורת היתה "משחק 2.0".

      Dash הוא מכשיר GPS שלא משווק בישראל. מעבר לכל הנתונים הקיימים בכל מכשיר GPS, לדאש יש יתרון משמעותי: הוא שואב נתונים ממשתמשים אחרים. המכשיר מחובר סלולרית לאינטרנט, ושואב נתוני תנועה מכל שאר המכשירים באיזור. בזמן אמת.

      כבר שנים שהאינטרנט הופכת את המשתמשים שלה לאינטליגנטים יותר פונקציונלית. כלומר, מסוגלים לבצע דברים שלא היו יכולים לעשות בלעדיה. כאשר עבדתי כמתרגם, תהיתי לעתים קרובות האם הייתי יכול לעשות את העבודה ללא האינטרנט. אין ספק שזה היה קשה יותר. ואטי יותר.

      אבל כיום, האינטרנט מוסיפה את המימד הזה לא רק לאנשים, כי אם גם למכשירים ותוכנות. אני לא מדבר הפעם על מחשוב בענן. לא מדובר על אחסון וביצוע פעולות ברשת (כפי שפנדורה היא נגן מוזיקה בענן). הפעם העניין הוא יישומים ומכשירים שנשענים על הרשת. Dash, מהבחינה הזאת, הוא רק דור ראשון. חברות כמו נוקיה וגוגל - וניתן בהחלט להניח שגם אפל - עובדות על הדור הבא של ה-GPS, שיעשה שימוש רב עוד יותר באינטרנט.

      בשנות השבעים, כשחשבו על מחשבים ביתיים, המחשבה הנפוצה היתה שהם יהיו במטבח. ובמשך שנים, התפיסה הזאת נחשבה לבדיחה. לאחרונה השיקה חברת Gorenje מקרר עם חיבור לאייפוד. והמקרר הזה אמנם כולל רמקולים ויכול לנגן מוזיקה מהנגן, אבל זה לא השוס. זה לא העניין. מה כן? יישום שרץ באייפוד טאץ' עם מתכונים, ויכולת להוריד מתכונים מהרשת. כי המקרר הזה, הוא מתחבר לתנור עליו החברה עובדת כרגע. וזמן העבודה והטמפרטורה של התנור ייקבעו אוטומטית לפי המתכון שבאייפוד. וזה לא קונספט. זה מוצר שנמצא בדרכו למדפים. המחשבים מגיעים למטבח, ומביאים איתם את האינטרנט. הטלויזיות כבר מתחברות, וכבר היה לנו "גאדג'ט היום" על אדם שחיבר את מכונת הקפה שלו לרשת כדי שיוכל לומר לה להתחיל לעבוד כשהוא מתקרב הביתה.

      כתבתי כבר יותר מפעם אחת שאני לא מאמין במודו, המיזם הסלולרי של דב מורן שמורכב מסלולרי קטנטן ומכשירים שמתחברים אליו כ"ג'קטים". אבל יש דבר אחד נכון מאד ברעיון של מורן: הרכיב הסלולרי מביא קישוריות לכל מוצר אליו הוא מתחבר. אני לא מאמין במודו כי אני חושב שאינטל תשים שבבי ויימקס בכל סוג של מכשיר עליו ניתן לחשוב. הקישוריות תגיע בלי מכשיר שצריך לשלוף ולהחליף. אבל הרעיון, בבסיסו, נכון.

      אנחנו לא רחוקים מהיום שבו בכל סוג של מכשיר תהיה הפרדה בין מכשיר "חכם" (כלומר, מחובר לרשת) ומכשיר "טיפש" (כלומר, לא מחובר). אישית, אני חושב שאעדיף לרכוש את המכשירים החכמים ואני חושב שבסופו של דבר כולנו נבחר בהם.