הכל, רק לא צילום

השאיפה לשלמות רודפת את מעצבי המוצרים. יש כל-כך הרבה דרישות לעיצוב, למשקל, לגודל, לחומרים. המתכות הכבדות מפנות את מקומן לפלסטיק קשיח שמחסיר מן המשקל אבל גורם למצלמות להיראות מצועצעת במקצת. הפלסטיק לא עושה לי טוב, ולא מטעמים של איכות הסביבה. הוא פשוט לא משדר את אותן העוצמות שאני מרגיש כאשר אצבעותי מקיפות את גוף המתכת של המצלמה.

ה-Z200fd היא מצלמה קומפקטית נהדרת מן הבחינה הזו. תחושת האיתנות שהיא משדרת באמצעות הגוף המתכתי והקר שלה יצרה אצלי חווית שימוש חיוביות מן הרגע הראשון. במשקל 135 גרמים בלבד מדובר במצלמה יציבה מאוד, כאשר מרכז הכובד נמצא בדיוק איפה שהוא צריך להיות, במרכז המצלמה. זוהי מצלמה שלא חששתי להניח בכיס והיא יצאה משם ללא פגע ושריטות גם לאחר שבילתה כשעה ביחד עם המפתחות של האוטו, והינה אחת המצלמות הבודדות בהן היעדר הנרתיק במארז לא צרם לי.

העדשה מכוסה בדלת הזזה אשר נעה באלכסון ומכינה את המצלמה לצילום תוך שניה אחת מרגע פתיחתה. המסך עצמו, 2.7 אינץ' גודלו, מוגן בשכבת מגן עבה אשר שומרת עליו מפני שריטות ושברים, אך למרבה הצער הדבר משפיע על התצוגה הבינונית גם ככה – אפשר לשכוח מתצוגה חדה על המסך עצמו שרק עושה עוול לתמונות.

בניגוד למה שמקובל לחשוב - במיוחד לאחר התשדירים של ערוץ 23 - איכות מסתבר יכולה להיות מילה גסה, במיוחד כאשר מדובר ב-Z200fd. איכות התמונות שמתקבלות לא תמיד מספקת גם לצורך הדפסה בגדול 10על 15 ס"מ. כל התמונות, ללא יוצאות מן הכלל יוצאות מגורענות, וברובן גם אי אפשר שלא לשים לב לכך. תמונות נוף, תמונות דיוקן, תמונות יום, תמונות לילה, עם הבזק ובלי הבזק. המצלמה פשוט אינה מבדילה ביניהם. וזה באמת חבל, כי הבעיה היא בעיני ברצון לתקוע 10 מיליון פיקסלים על גבי חיישן CCD סטנדרטי של 1/2.3 אינטש – חיישן אשר אמור להספיק לכ-6 מיליון פיקסלים אפקטיביים.

אם נזיז לצד את המגה פיקסלים חסרי התועלת, רואים שלמצלמה יש מייצב תמונה מעולה, ומערכת זיהוי פנים שעוד ארחיב עליה בהמשך. באשר ליכולות המאקרו של הפוג'י – האפקטיביות מתחילה במרחק של 10 ס"מ מן האובייקט והתמונה המתקבלת ברורה למדי. עם זאת, מומלץ לוודא כי מנגנון זיהוי הפנים כבוי במהלך השימוש במצב המאקרו על-מנת למנוע התמקדות בחלק ספציפי של האובייקט (או של הטקטס) אשר תבוא על חשבון האובייקט כולו. דבר נוסף שביאס אותי הוא היעדר היכולת לצילום מהיר – פרק הזמן הקצר ביותר שעלה בידי לייצר בין שתי תמונות הוא של כמעט שתי שניות (וזה מבלי להטריח את התצוגה לאחר הצילום שגוזלת עוד לפחות שניה וחצי).

אחד החששות העיקריים שהיו לי ביחס למצלמה הוא ריבוי עיניים אדומות בשל הקרבה המסוכנת בין הפלאש לעדשת הצילום. אפילו היה לי תקדים לחשש זה – במצלמה הקומפקטית הקודמת של פוג'י עליה כתבתי, מנגנון נטרול העיניים האדומות כלל לא עבד. אני חייב לומר שהופתעתי לגמרי כאשר באף אחד מן התמונות שצילמתי לא נתגלו עדויות לעיניים אדומות. עם זאת, הפעם נתקלתי בבעיה אחרת הנובעת ממיקומה של העדשה. בשל הסמיכות לחלקה השמאלי העליון של המצלמה, כאשר מצלמים בשתי ידיים נוטה העדשה לקלוט חלקים מן האצבעות גם אם הללו אינן מונחות מול העדשה אלא רק מעליה. כמובן שבעיה זו אינה באה לידי ביטוי בצילום ביד אחת, אך הכל תלוי בכוחו של הרגל אצל המשתמש. הרזולוציה המקסימלית שניתן לצלם בה היא 3648x2736 אך ניתן גם לייצא תמונות לרשתות חברתיות ובלוגים ברזולוציה נמוכה של 640x480. הייצוא אמור להתבצע בין היתר באמצעות קולטן אינפרא אדום, אבל לא הצלחתי לגרום לו לתקשר עם אף לא אחד מבין המכשירים שברשותי אשר מסוגלים לקבל מידע ב-Ir.

מנגנון זיהוי הפנים של ה-Z200 מזכיר במידה רבה את זה של ה-Z5 עליה כתבתי בעבר. המערכת אינה מזהה פנים כי אם צורות מרובעות ומעוגלות, וגם כאן המערכת עלולה לטעות ולזהות חלקי גוף אחרים במקום פנים. עם זאת, לדעתי מדובר דווקא ביתרון שכן המנגנון שימושי לא רק לתצלומי דיוקנאות ומאפשר להתמקד באובייקטים ספציפיים גם במהלך צילומי נוף או מאקרו. שני פיצ'רים נחמדים שניתן למצוא בהגדרות הם "צילום קבוצתי" ו-"צילום זוגי". המצבים הללו הם בעצם שילוב בין צילום בהשהייה לבין מערכת זיהוי הפנים. הצילום הקבוצתי מאפשר לבחור את המספר הדרוש של אנשים על-מנת ליזום צילום, אם כי במצב של ארבעה אנשים, המצלמה תצלם גם עבור שלושה ואבטיח. הצילום הזוגי מאפשר לבחור את מידת הקרבה בין פניהם של בני הזוג על-מנת ליזום צילום. התגובה אינה מיידית אך ההגדרה של הקרבה הגבוהה ביותר חמורה למדי. שפנפנת הנסיונות שלי עבור מצב זה נחמצה קלות בטרם הצלחנו לגרום למצלמה לצלם אותנו.

הממשק של המצלמה נוח למדי, למעט בלבול קצת שנוצר עקב כך שחץ ימינה הוא הסימון המוכר להצגת תמונות וכפתור עם הסימון הנ"ל מופיע על הפאנל של המצלמה. עם זאת, ברגע שהסמל הנ"ל מופיע על המסך בתפריט, הכוונה היא לא אל הכפתור של תצוגת התמונה כי אם אל הטיית הגלגלת לצד ימין. כפתורי הפונקציות במה שכבר מתחיל להפוך לסטנדרט אינם מקיפים את הגלגלת אלא למעשה הגלגלת מהווה את הכפתורים הללו כאשר מטים אותה לכיוונים שונים. הסיבוב מתופעל לצורך ניווט בתפריט וכן למעבר מהיר בין תמונות. המצלמה תומכת בשני סוגים של כרטיסי זכרון – xD ו-SD אך למרבה הצער, אף לא אחד מהם היה במארז. הסוללה מספיקה לכ-350 תמונות והיא נטענת באמצעות מטען חיצוני אך מסרבת להטען גם מן המחשב באמצעות כבל ה-USB. אם כבר דיברנו על כבר USB אז פתח יציאת ה-USB עצמו ככל הנראה אינו מיועד לפתיחה ע"י אנשים שאין להם ציפורניים.

לסיכום, מדובר במצלמה אלגנטית וקשוחה שלמרבה הצער מפיקה תמונות בינוניות בלבד. היא מגיעה עם שיפור ניכר בהתמודדות עם עיניים אדומות ובעלת פיצ'רים ייחודיים בתחום זיהוי הפנים אבל כל אלה אינם מסוגלים להעביר את הטעם הרע שהיא משאירה באיכות התמונות.